יעקב לוקח אישה הצעירה ממנו בכמעט ארבעים שנה, לפי המדרש. מבחינת פוריות, זה לכאורה עסק טוב, כי פוטנציאל הפוריות המיטבי עוד לפניה, כאשר יש ירידה עקבית במספר ביציות מרגע הלידה.
אבל השאלה היא איך אפשר להגיע להתאמה רגשית בפער שכזה. האם זה נבדק מחקרית? אצל רוב הזוגות היום יש בממוצע פער של שנתיים בין בני הזוג, כשהמבוגר יותר הוא הגבר, וזה מובן. אבל במאה הקודמת, הממוצע הזה עמד על חמש שנים. יתכן והסיבה היא תמורות שחלו בתעסוקת נשים, והירידה בתלות הכלכלית של האשה בגבר. אבל מה לגבי שביעות הרצון הכללית?
קבוצת חוקרים מקולורדו ניסתה לנבא את מידת ההצלחה של זוגיות עם פערים גדולים בין בני הזוג. הם עקבו אחר שמונת אלפים זוגות באוסטרליה במשך עשר שנים, ובדקו מה קרה למערכת היחסים בחלוף הזמן. ממסקנות המחקר עולה כי בתחילת הבדיקה, גברים שנישאו לאישה צעירה מהם דיווחו על סיפוק רב יותר מהקשר מאשר נשותיהם הצעירות. נשים שנישאו לגבר צעיר דיווחו אף הן על סיפוק, יותר מאשר בני הזוג הצעיר.
גם המפגש עם רבקה הוא לא תואם את האידיאל המדומה של אהבה ממבט ראשון. כמו שהיה אצל יעקב בנו. לאחרונה ראתה מקצוע השדכנות הקלאסית עדנה, עם פריחתן של סדרות כמו 'ווארט' והסרט 'בחורים טובים ' ועוד. עם כל הגיחוך המולבש על דמות השדכנית, היא זאת שעושה את עבודת השטח הראשונית, בוררת בין עיקר לטפל, ומקילה על הזוג להגיע לפגישה עם יותר רוגע כאשר הסיכון להפתעה גמורה או לפערים גדולים הוא קטן יחסית.
בסרט בחורים טובים 2 השידוך של אחד הגיבורים ניצל בזכות תמרון היימליך. תמרון היימליך הוא תמרון לפתיחת נתיב אוויר החסום על ידי גוף זר על ידי לחיצת הבטן על הסרעפת לעומק של 4 ס"מ ודחיקת האוויר בריאות בלחץ החוצה.
התמרון נקרא על שם רופא יהודי-אמריקאי שהמציא את השיטה. חסימת נתיב האוויר החמורה עלולה להתבטא במאמץ נשימתי גובר, בכיחלון, בחוסר יכולת להשמיע קול או לנשום, ועד לאובדן הכרה. המטפל לוחץ את חזה התינוק פנימה בעדינות, במחזורים של חמש לחיצות חזה וחמש מכות על גבו עד לשחרור הגוף הזר.
כדאי מאד שכל אדם ילמד את התמרון וכך יוכל להציל חיים. בסרט, הגיבור לומד לעשות את התמרון וכך מציל את חיי ראש הישיבה ומשאיר עקבות שיעזרו לשזור בהמשך את השידוך של חברו. מה שמשמח הוא שהברה משקיעים זמן ומאמץ בחתונה, וזה עובד. מציאות זו יוצרת קרקע פורה למחקרים אנתרופולוגיים , לסרטים ולסדרות..
אבל כל זה נכון לציבור החרדי. בציבור שלנו זה קצת אחרת, כאשר ההצעה יכולה להגיע מבן המשפחה, מחבר, ממכר בעבודה, וגם משדכנים מקצועיים, בין אם אנושיים ובין אם מתוקשבים.
בציבור שלנו, ההורים לא מעורבים מספיק ובעיני זה חסרון. ויש עוד מורכבויות. אצל הצעירים שלנו, יש קושי עם מחויבות, שנובע מהחתירה לאמת והדרישה לקשר של חברות שלמה ועמוקה, כאשר פועל יוצא מכך הוא פחות מוכנות לפשרות, וכבדות בקבלת החלטות בעלות משקל. והרי ההחלטה על חתונה היא המשמעותית ביותר בחייו של אדם.
כל זה לא פותר אותנו מלנסות להיות שם בשבילם. .אין ספק שזאת עבודת קודש ש'מתגמלת' את הנותן בסיפוק רב ביותר. זה לטעום קצת מאומנותו של ריבונו של עולם. היש דבר גדול מזה?