המדרש אומר: "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב" (משלי כד, כא) מהו ומלך - כל מי שירא מהקב"ה סופו להעשות מלך, ממי אתה למד מאברהם אבינו שנאמר "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב) ובסוף הוא נעשה מלך.
במבט פשוט היה אפשר לחשוב, שמי שירא – הוא מתכנס לתוך עצמו, הוא מתמעט, הוא נהיה קטן, הוא לא נהיה מלך אלא הוא נהיה ההיפך ממלך. ואילו מי שאקטיבי ומתבלט – הוא יכול להיות מלך. לא מי שמצמצם את עצמו ובטל, שהרי מה שייך יראת ה' למלך?!
אבל כשאנחנו מתבוננים לעומק, יראת ה' פירושה התבטלות כלפי הגדולה האלוקית. התבטלות פירושה שריבונו של עולם מופיע כאן, ואם ריבונו של עולם מופיע כאן, והוא גדול, והוא מלך העולם - הגדולה הזאת מופיעה באדם והוא נעשה מלך. דווקא מידת היראה שייכת לעניין המלכות.
גם בפרשה כתוב: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כד, ב), לכאורה הוא עבד ולא מושל, הוא בטל כלפי אברהם שהוא המושל, אז למה הוא נקרא 'מושל'? אבל באמת אליעזר היה עבד שהוא גם מושל, כי מי שהוא בטל כלפי המושל הוא בעצמו נהיה מושל. מי שמבטל את עצמו כלפי האדון שלו – הוא נהיה מושל, כי כשלעצמו הוא כלום, הוא מייצג את האדון שלו.
משה רבנו נקרא עבד ה', זה התואר הכי גבוה של משה רבנו. הוא זוכה להיקרא עבד ה', והוא עבד שהוא מלך. הוא בטל כלפי הגדולה האלוקית כלפי מלכו של עולם, והוא מקבל את המדרגה הזאת של מלך.
יראה זה כוח, מידת היראה זו מידת הגבורה והיא כולה נובעת מכך שאדם בטל לחלוטין כלפי הגדולה האלוקית. בטל במובן החיובי של הדבר, לא במובן של מסכנות, אלא הוא מקבל עוצמה במובן שהכול ממנו יתברך ואילו אני כשלעצמי מה אני.