ארי כץ, חברו של הרב צבי קוגן הי"ד שנרצח באיחוד האמירויות, מספר בראיון לערוץ 7 על הימים המתוחים שעברו סביב היעלמותו של הרב צבי.
הקשר האחרון בין ארי לרב קוגן היה ביום חמישי בצהרים לקראת ביקורו בדובאי בעוד כחודש. להודעתו אודות התאריכים בהם יהיה בדובאי לא קיבל ארי תגובה, אך העובדה שלא נראה שקיבל את ההודעה לא הייתה חשודה בשלב זה. לקראת הערב החלה רעייתו של הרב קוגן לדאוג.
"ביום שישי הוא כבר לא הגיע לעבודה והתמונה התחילה קצת יותר להתבהר כמשהו לא ברור. פנו לשגרירות בישראל ולממונים שם ולכל האחראים על האבטחה בבית חב"ד ולמשטרה המקומית, התחילו טלפונים לאנשים משם ומהארץ כדי להבין אם מישהו יודע משהו", הוא מספר.
הוא מציין כי "לא עלתה מחשבה על אירוע לאומני. עד כניסת שבת היו דיבורים שאולי לקראת שבת הוא יופיע. כנהג אמבולנס אני מסתובב עם טלפון וקיבלתי הודעה בשבת בבוקר מאחד האנשים שנמצאים שם שעדיין לא מצאו אותו ומדברים על אירוע על רקע לאומני ועל אפשרות לחטיפה".
בשלבים הללו, אומר כץ, עדיין קשה להאמין שהכיוון הזה אכן ריאלי. כמי שהיה בדובאי לא פעם ומעולם לא חש שם תחושה של פחד והקהילה שם חשה ביטחון, הדברים אכן נראו רחוקים, אך "כשיצאה שבת היינו מוצפים בהודעות", הוא מספר. המשפחה עדיין לא קיבלה מידע ברור והשמועות היו לכל כיוון. עד היום (ראשון) בבוקר, ארי עוד חיכה להודעה אחרת".
ארי מספר כי על אף הקרבה לאיראן הרב צבי מעולם לא חש פחד. בעברו היה לוחם בצה"ל שנאבק כדי להיות לוחם ופחד לא הניע אותו. מעבר לכך איחוד האמירויות השרתה ומשרה תחושת ביטחון על המבקרים בה. "רבים מעם ישראל מגיעים לשם ועבורם דובאי היא בית שני אם לעסקים ואם למשפחה. גם לנו עצמנו הייתה תכנית לעבור לגור שם. החיים שם היו רגועים ושקטים".
האם האירוע הקשה יכול להביא לשינוי? ארי סבור שלפי שעה קשה להכיל את האירוע והפרטים ולהפנים את ההשלכות שלו. "זה משהו לא ברור. לא יודעים איך להסתכל על זה".
בהמשך הדברים מספר ארי על האופן בו ניהל הרב צבי את בית חב"ד, "הוא היה בחור שכל חייו היו מסירות נפש למען אנשים שבכל שעה שיתקשרו הוא יהיה שם עבורם. מהיום הראשון שלו בדובאי אחרי שהוא היה שליח בכמה מקומות בעולם, הוא הרגיש ששם זו השליחות שלו. הוא סיפר לי לפני כמה שבועות שהיה מישהו שצילם את הסופר הכשר שממנו התחיל כל המעקב אחריו. זה סופר נצרך מאוד ליהודים שמגיעים לדובאי ומבחינתו אם הוא היה יודע שצריך להקריב את הנפש בשביל הסופר הזה הוא היה עושה את זה".
על החברות ביניהם מספר ארי: "צבי זה אדם שנלחם בשביל שמחת החיים של האחר. יש בו משהו ממגנט. הייתה בו דחיפה לשמחה לעזרה והפצת אור בכל מקום. אם צבי היה יודע שהוא מוסר את הנפש למען השליחות בדובאי הוא היה עושה את זה גם היום".