אתמול יצאתי מה'שלושים' של הקדוש שובאל בן נתן הי"ד, אזכרה שנראתה כמו הילולא לצדיקים עם משקה וריקודים של קדושה, כמו רבים לא יכולתי לעזוב וללכת... משהו מהאור הגדול שלו ושל הוריו המופלאים של ושל משפחתו יבדלו לחיים טובים, האיר באור מופלא רום מעלה את כל הסובבים אותו מההלוויה ועד השלושים.
מהאזכרה הרגשתי צורך לנסוע ל'מאמא רוחל', משהו בתוכי משך אותי אל אם כל ישראל, ששופכת דמעות על כל ילדיה, מנחמת, מלטפת ותובעת מריבונו של עולם גאולת עולמים.
שם בציון הקדוש מתחת לסינור של אמא, הברז נפתח ומעין של דמעות נפרץ, בבת אחת זיכרונם של ארבעת בניי תלמידיי מתלמוד תורה 'בן פורת יוסף' עלו לנגד עיני:
הראשון, יהושפט יחזקאל אמיתי ז''ל שנפטר לפני כמה שנים בדמי ימיו ממחלה ממארת ומנוחתו כבוד בבית החיים ביצהר במרומי ההר שכה אהב, בימים האחרונים נפל בלבנון דודו האגדי זאב 'זאבו' ארליך הי"ד.
השני, הקדוש הקצין גיבור ישראל, אור יוסף רן 'אורוש' הי"ד, נפל בשמחת תורה אשתקד, בקרב גבורה בקיבוץ 'כפר עזה' ונטמן במרומי 'גבעות עולם' איתמר, במקום בו גדל וצמח, נחלת המשפחה שנגאלה בעמל, יזע ודמעות.
השלישי, הקדוש שובאל בן נתן הי"ד נפל בקרב גבורה במרומי הלבנון בהושענא רבא האחרון, ונטמן בהר הרצל בעיר הקודש ירושלים, חלקת הצדיקים קדושי עליון הי"ד.
והרביעי והאחרון עד תחית המתים, הקדוש שניאור זלמן כהן הי"ד שנפל על משמרתו במלחמה בחבל עזה בערב שבת קודש פרשת 'את האלקים התהלך נח' ונטמן בחלקה הצבאית שנפתחה עבורו בבית החיים ביצהר נחלת יוסף הצדיק.
כולם היו תלמידיי בניי, שנים רכות ותמימות של נטיעה, השקייה, דישון, והרבה עמל וחדוות ילדות שהיתה נסוכה על פניהם, יחד איתם גדלנו וצמחנו בתורת ה' תמימה משיבת נפש, סיימנו את התורה, וסדרי משנה, חגגנו, רקדנו, השתובבנו, טיילנו, זכינו לראותם גדלים שתילי זיתים נאים ורעננים..
'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה" וכתיב "ואלה שמות בני אהרן" לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו'(סנהדרין יט,ב).
כאילו ילדו אומרים חז"ל הקדושים ואני מרגיש שהם ממש ילדים שלי... כך הרגשתי אז בתלמוד תורה וכך אני מרגיש היום...
אל מלא רחמים שוכן במרומים, המצא נחמה גדולה לכל המורים והמורות, מלמדי ילדים ונערים קדושים הי"ד שעלו בסערה השמימה, אבות ואימהות כאילו שכולים, מרחפים בבחינת 'אור המקיף', נוגעים ולא נוגעים, לעיתים רואים ואינם נראים, עולים ויורדים בו, קרובים ורחוקים, אך בליבם נושאים זיכרון פנימי ועמוק שלא נמחה ולא יימחה לעולם.
כאן אצל אמא רחל המנחמת הגדולה הרגשתי מעין יד מלטפת, בבחינת 'ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים' וקול אומר 'קום וחיה' כי יש תקווה ורבבות הבנים - תלמידים החיים עימנו, עם ישראל חי, שמקימים משפחות וצאצאים, חוות, גבעות, ישובים וקהילות, שממלאים ומיישבים את כל מרחבי ארץ ישראל, ברוח של גבורה ואמונה מתוך שמחה, והם הם מקרבים את הגאולה השלמה במסירותם פועלם הגדול, ושבו בנים לגבולם.
ניחמתנו מאמא רוחל ניחמתנו...