הסיפורים הכי מרתקים בעולם נכתבים על ידי ה' והמציאות שהוא בורא לנו. מדהים אותי לגלות איך כל כך הרבה פעמים הדעה המוקדמת שלי מתהפכת ודברים משתנים מן הקצה אל הקצה, מוכיחים לי שבכל דבר בעולם יש הרבה יותר מן הנראה לעין.
מצאתי את עצמי במפגש נשים מסוג ונסיבות שונים מאוד ממה שאני רגילה. הייתה זו קבוצה של נשים שהתבקשתי להעביר להן סדנה, בלי שאדע בדיוק באיזה קהל מדובר. הן נפגשו ליום של פעילות משותפת שהחלק שלי בו היה ארוחת צהריים חווייתית, שבה כל אחת מהן הביאה מנה משל עצמה. אני הייתי אמורה להדגים ולהפעיל אותן בהכנת שלוש מנות. המפגש כולו התקיים ביישוב דרומי מרוחק, שנסענו אליו יחד באוטובוס שנשכר לצורך האירוע, במשך שעה וחצי לכל כיוון.
כשהגעתי לנקודת המפגש המשותפת בשעת בוקר די מנומנמת, גיליתי קבוצת נשים שנראתה לי כל כך אקראית – לא הצלחתי למצוא שום מכנה משותף ביניהן וביני, כל אחת בסגנון כל כך שונה, טווח גילים רחב, דתיות יותר או פחות וגם בכלל לא, מהערים הגדולות ומיישובים רחוקים. המבט שלנו, שרגיל כל הזמן לקטלג ולקבוע דעות קדומות, ממהר במצב כזה לשלוח כל מיני קביעות: היא מוזרה, ההיא נראית לי משהו אחד והשנייה משהו אחר, הבגדים של אחת מהן משייכים אותה לקבוצה כזו ואת השנייה לקבוצה אחרת.
הלאה הסטריאוטיפ
אחר כך נכנסנו לאוטובוס, הנהג שם מוזיקה נעימה ששימחה את כולנו, והמנחה של האירוע לקחה מיקרופון, הסבירה לנו את מטרות היום ומה עומד לקרות, ולבסוף ביקשה מכל אחת מהנשים להציג את עצמה. בהתחלה כולן קצת התביישו, אבל לאט לאט הן הפשירו. המשתתפות הציגו את עצמן באופן יותר ויותר משוחרר, ואני פשוט הייתי מרותקת לגלות עד כמה אני לא מבינה כלום. הדהים אותי לשמוע מישהי, שהלבשתי עליה איזושהי כותרת שהסתמכה על אוסף של עובדות חיצוניות – פותחת את הפה ומספרת על עצמה, ואני מגלה שכל מה שחשבתי היה שטחי לחלוטין. בעצם זאת מישהי אחרת לגמרי, עם עולם פנימי שלם מלא צבע, יופי ומחשבה. לאחר מכן שקעתי בשיחות ארוכות ומרתקות בכל פעם עם אישה אחרת, ונהניתי מכל רגע.
בדרך עצרנו בציון הבבא סאלי זצ"ל, שם עמדנו כולנו בתפילה משותפת. שרנו בהתרגשות עצומה "אחינו כל בית ישראל" ועוד שירים של תקווה ותחינה לה', התפללנו על החיילים, החטופים, הפצועים ועם ישראל כולו. מצאתי את עצמי רוקדת יד ביד עם נשים שעד לפני שעתיים לא הכרתי ומתפללת תפילה כל כך עוצמתית. התרגשתי עד דמעות. הן כבר ממש לא היו קבוצת נשים אקראיות, אלא אחיות שלי בלב.
בדרך כלל כשאני מגיעה להרצאה או לסדנת בישול – זה בפני קהל שאני לא מכירה כלל. אבל כאן, הגענו לארוחת הצהריים אחרי מסע משותף ומרגש, אחרי הרבה פתיחות והקשבה זו לזו – וכך גם הכנת האוכל הפכה להיות חוויה אחרת לגמרי. צחקנו, שמחנו, בכינו, התרגשנו – והאוכל, בהתאם, יצא פשוט מושלם! מיום שלא ממש ידעתי מה יהיה בו ואיך הוא ייגמר, זכיתי לחוויה מרתקת של מפגש בלתי אמצעי עם העם המתוק שלנו. אז הנה המנה העיקרית שהכנו שם כולנו ביחד, ונהנינו מכל רגע.
נודלס עם ירקות ורצועות אנטרקוט דק דק
צילום: שושי סירקיס
ארוחה שלמה בצלחת אחת - גם אטריות, גם רצועות של אנטרקוט דק דק שממש נועד להקפצה, יחד עם ירקות ורוטב מושלם. מתקבלת מנה נהדרת, בריאה וטעימה להפליא.
דרגת קושי:
קלה
זמן טיגון:
כ־12 דקות
4 מנות
חבילת אטריות נודלס מושרות או מבושלות לפי ההוראות על העטיפה
1 בצל סגול
4 כפות שמן
2 גזרים קלופים ופרוסים לרצועות
רבע כרוב לבן, פרוס לרצועות
3 שיני שום כתושות
חצי כפית ג'ינג'ר טרי מגורר (לא חובה)
חופן פטריות פרוסות לרצועות
4 כפות רוטב סויה
2 כפות רוטב טריאקי
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
מלח ופלפל
חבילת אנטרקוט פרוס דק דק
רבע כפית צ'ילי גרוס
בצל ירוק וכוסברה קצוצה להגשה
חותכים את פרוסות האנטרקוט לרצועות דקות בעובי חצי סנטימטר. מחממים מחבת ומקפיצים אותן עם שתי כפות שמן שתיים־שלוש דקות עד להזהבה, מתבלים במלח ופלפל ושומרים בצד.
מחממים שוב את המחבת ומוסיפים עוד שתי כפות שמן. מוסיפים את השום הכתוש וג'ינג'ר מגורר אם רוצים, מטגנים כדקה, מוסיפים את פרוסות הבצל הסגול ומקפיצים כדקה. מוסיפים את הגזר והכרוב ומערבבים, מקפיצים יחד כדקה, ומתבלים בכף רוטב סויה. מוציאים מהמחבת ושומרים יחד עם רצועות הבשר.
מקפיצים את האטריות, מוסיפים רבע כוס מים ומבשלים שתיים־שלוש דקות, עד שהנודלס מתרככים. מוסיפים את הירקות, הבשר וכל הרטבים. מתבלים במלח ופלפל, טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך. מעבירים לקערת הגשה, מפזרים צ'ילי גרוס ואת עשבי התיבול ומגישים מיד.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com