לפני שנים, הייתי משתתפת בחוג לרפואה והלכה בבית החולים מעייני הישועה אותו הוביל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א.
השיעור המי מיועד לרופאים, רובם שומרי מצוות, שהעלו שאלות מהשטח ובקש/ו לשמוע את דעתו ההלכתית. אחת השאלות הייתה כדלקמן- אישה בעשור השלישי לחייה בהריונה הראשון, לאחר טיפולי פוריות מייגעים, מגלה בבדיקת על-קול לתדהמתה, שיש ברחמה שבעה עוברים! [היום דבר כזה לא יכול לקרות בטיפול רפואי המנוטר באופן אחראי]. האם מותר לבצע הפחתה של עוברים במקרה זה?
תשובתו של הרב היתה ברוח זו-
במקרה שלפנינו הופכים העוברים להיות רודפים זה אחר זה, כי כל אחד בעצם חיותו מסכן את אחיו. הרב זילברשטיין מביא שתי סוגיות הלכתיות שעוזרות לנו להבין את הנושא.
הראשון הוא מקרה של שבעה אנשים נוסעים בים והספינה על נוסעיה עומדת להיטבע מכובד האנשים. כדי להקל מעומס הספינה, חייב רב החובל להשליך לים שלושה מהנוסעים, ובזה יינצלו הנותרים. האם הדבר מותר? והמקרה השני הוא בית שקרס תחתיו ורבים נלכדו מתחת למפולת. המצילים חייבים לעלות עליו עם טרקטור ומנוף, וקרוב לוודאי שבפעולות ההצלה ייהרגו חלק מהלכודים. האם הדבר מותר?
התשובה ההלכתית המקובלת היא שאם שבעה אנשים נוסעים בים וכולם עומדים להיטבע, יש למסור לרב החובל שלושה מהנוסעים כדי להטילם לים, על מנת להציל את הנותרים, וכך במפולת. אם בלי פעולות הצלה ימותו כולם, מותר לעלות עם טרקטור ומנוף להציל, גם אם קרוב לוודאי שיהרוג אנשים, כי בלי הצלה כולם ימותו
וכך בענייננו- כאשר ישנם שבעה עוברים הנמצאים ברחם אמם מותר לבצע דילול עוברים כדי להציל את הנותרים. ההפחתה אינה פעולת הריגה, ולא "הפחתת עוברים" כי אם "החייאת עוברים", מאחר וחייהם כעת אינם חיים והם עומדים להיות נפלים אם לא יבוצע הדילול.
כמה עוברים מותר להפחית? האם לחתור לקראת וודאות מוחלטת של חיי העוברים הנשארים, ואם כן יש להפחית כמה שיותר, או שמא יש לשאוף להשאיר בחיים כמה שיותר עוברים, למרות שאז יורדים סיכוייהם של כולם לחיות או להיוולד בשבוע סביר? הרב עונה שהתשובה צריכה להיות מקצועית רפואית וצריכה להינתן על ידי מומחים ברפואת הילודים. השאלה המדויקת תהיה- כמה עוברים נחוץ להפסיד על מנת להעניק סיכויים סבירים לנותרים שיישארו בחיים.
ושוב מביא הרב זילברשטיין דוגמא - אדם שכל רכושו - שבע מזוודות זהב. והם נמצאים בספינה, ורוח סערה עומדת להטביע את הספינה והמזוודות בים, וכדי להציל חלק מהמזוודות, חייבים להשליך כמה מהם לים. אדם זה מטולטל בין שני רצונות מנוגדים - מצד אחד הוא שואף לזכות למיטב הסיכויים לאבטחת רכושו הנותר, ולשם כך הוא זקוק להשליך כמה שיותר מזוודות לים, ומאידך הוא רוצה להשאיר ברשותו כמה שיותר מזוודות, למרות שאז הסיכוי לאבטחת רכושו הנותר מועט יותר. יש להניח שרוב הסוחרים היו מוצאים את הדרך האמצעית, שהיא המאוזנת בין הסיכון לסיכוי.
והוא מסיים במתיקות האופיינית לו- יש לעשות את החישוב בדחילו ורחימו ובתפילה לחי העולמים, מאחר ואין אנו דנים על זהב כי אם על נפשות.