נחמדים מזהב

סותמי הבארות

"וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר" (בראשית כו, טו). ופירש רש"י על פי התוספתא: "סתמום פלישתים – מפני שאמרו תקלה הם לנו מפני הגייסות הבאות עלינו".

רש"י מתאר תופעה מוכרת מאוד: שנאת קִדמה טכנולוגית, או כפי שמכנים את בעלי התופעה הזאת – לודיטים, כשמה של קבוצת פועלי טווייה בראשית המאה ה־19, ששברו את מכונות הטווייה החדשות משום שראו בהן איום על פרנסתם. הפלישתים, אם כן, מוצגים כשונאי הקדמה, בעוד שאברהם ויצחק אחריו מתוארים כמי שהביאו את בשורת הקדמה לארץ כנען.

הפרשנות של רש"י מעניינת מאוד, בעיקר משום שהיא מנוגדת לפשט. הלוא קריאה פשוטה של המקרא מתארת מריבה על טריטוריה: חפירת הבארות סימנה את הבעלות של אברהם ויצחק על הקרקע, על חשבון שליטת הפלישתים.

נראה שהמסר של רש"י הוא שאין הבדל בין הדברים. החשש מפני זרים והחשש מטכנולוגיה חד הוא. ההנחה שהעוגה הכלכלית היא עוגה מוגבלת, ולכן יש צורך לדאוג שהיא תתחלק בשווה, היא התעלמות מן היצירה האנושית. המשק לעולם איננו מוגבל. מאותו משק ניתן להפיק הרבה יותר כאשר מאפשרים יצירתיות, רוח המצאה, קדמה. כך גם במגבלות האדמה. צרי עין הרואים בכל אורח איום על אדמתם מתעלמים מן היצירתיות האנושית אשר כורה בארות ומפריחה את השממה.

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'