לינה מקובצת היא תופעה מוכרת בעולם העופות. אחר הצהריים, לקראת שקיעה, מתקבצות להן ציפורים בהמוניהן לנקודה אחת. הן מגיעות בהמולת ציוצים, מתכנסות ומסתדרות לקראת השינה בין ענפי העץ או בסדקי המבנה. למה הן צריכות להיות יחד עם רדת החשכה? במשך כל היום התעופפו ושוטטו באזורים נרחבים. כל אחת מהן ליקטה את מזונה, התמודדה עם סכנות, חקרה מקומות חדשים. אבל כשהשמש נוטה לערוב, כולן נחפזות ומגיעות מכל עבר, כדי להעביר את הלילה ביחד.
מקום הלינה המקובצת אינו מבטיח להן הגנה. אספה צפופה של ציפורים כה רבות עלולה דווקא למשוך טורפים ליליים, ובכל מקרה, אין במספרים הגדולים הגנה מיוחדת. אולי האפלה גורמת להן לרצות להתכנס בלהקה גדולה, אולי הן רוצות שאם יקרה להן משהו, יהיו לידן ציפורים רבות כמותן, שירימו קול, ואולי אפילו יסייעו בהנסת התוקף? אולי באיזושהי דרך לא ידועה לנו הן משתפות זו את זו במה שלמדו במהלך היום בשיטוטיהן? אולי העניין הוא בכלל הבוקר, להתעורר יחד ולצייץ בקול גדול עם עלות השחר? קשה להבין את נפש הציפור.
העולם המוכר לנו עומד לקראת שקיעה, ועוד מעט יורד עליו הלילה. חשכת האסלאם והפרוגרס, זו מכאן וזו מכאן, לופתת אותו בתנועת מלקחיים. שתי התנועות מנוגדות זו לזו - כל הקדוש והיקר לאחת הוא שנוא נפשה של השנייה, אבל הן מאוחדות סביב השנאה ליהודים. יחד הן זועקות בראש חוצות "מהנהר ועד הים, פלשתין תהיה חופשית", ואז פונות לרדוף יהודים באשר הם – חרדים ומתבוללים, ישראלים ואנטי־ציוניים. כל אשר בשם ישראל יכונה, גם אם יהדותו היא רק זיכרון מטושטש, מעורר את חמתן ורדיפתן. "שחררו את פלשתין" צועקים חסידיהן ודורשים להחריב את מדינת ישראל, לשחרר את פיסת הקרקע הקטנה הזאת משלטון היהודים, תחילת שחרור העולם כולו מנוכחותם של היהודים האלה. שלא יהיו עוד באמסטרדם ובברלין. שלא יסתובבו באוניברסיטאות בניו יורק ובקונטיקט, שלא ירקדו בקופנגן או ישכרו ציוד סקי בשוויץ. הם לא רוצים לראות מול עיניהם יהודים, תזכורת מתמדת, עדות חיה למציאות הא־ל האחד, העליון על כל הארץ. בצעקות ובמקלות הם רודפים אחריהם, במכות וגם בנשק.
ונדמה כאילו ישנם איים של אור שיעמדו, שיהיו מקום מפלט מפני העלטה. ארגנטינה, פולין, הונגריה, וגם טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות בארצות הברית. אחד מתומכיו של טראמפ, קרטיס סליווה, איש תקשורת ופעיל חברתי, אמר לאחרונה ביושר: "אני אומר ליהודים כל הזמן. אני גוי, וזה בדי־אן־איי שלנו. אתם צריכים להתעורר ולהבין שאנחנו תמיד מאשימים את היהודים. לא משנה מה קורה, ולא משנה אילו הסכמי שלום תעשו, תמיד ישנאו אתכם. ככה זה באמריקה וככה זה במקומות אחרים. גם אני צריך לרסן את עצמי מפעם לפעם, ולי יש שני ילדים יהודים".
חז"ל כמובן אמרו זאת קודם: "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב". השנאה הזאת מרימה כעת את ראשה, מתעוררת מהנמנום שהשרתה עליה חברת השפע המערבית, מתנערת מכבלי התרבות והנימוס ונענית לקסם הקדום והעכשווי של דם יהודי שפוך. "אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד".
עת לקרוא לכל היהודים להתקבץ בארץ ישראל. האם כאן בטוח יותר? האם קיבוץ היהודים בארץ אחת קטנה אינו מפתה את שונאינו, ומעורר את תוקפנותם? פה נהרגו רק בשנה האחרונה מאות יהודים על עצם היותם יהודים, על העזתם לחיות יחד בארץ ישראל. כל כך קל להרוג יהודים כשהם כולם במקום אחד, כשלא צריך לרוץ אחריהם ברחובות, או לחפש אותם בבתי המלון ובשדות התעופה. אבל יהודים צריכים להיות ביחד בארץ ישראל. זהו לא רק צו אלוקי וזו לא רק התגשמות הנבואות. יהודים צריכים להיות יחד בארץ ישראל כדי להתחמם מפני צינת הלילה, כדי לדעת שהם לא לבד, שלידם נמצאים יהודים כמותם, שעימם יתמודדו יחד מול הסכנות. הם צריכים להיות יחד כדי להתעורר עם שחר, ולראות את האור המתגלה וזורח על העולם.
העולם שאנחנו מכירים נמצא בסוף היום. שמש הרווחה והקִדמה, הזוהרת והמפיצה חום נעים, עומדת לשקוע. חשכת האנטישמיות עוד רגע מכסה את הכול. עלטה תכסה את המקומות שבהם הסתובבנו סקרנים ובטוחים, ותהפוך אותם למפחידים ומסוכנים. זה הזמן לקרוא לכל קרובינו ומכרינו, לכל היהודים בכלל, לשוב ולעלות לארץ ישראל, להתקבץ מכל עבר ולהתכנס בתוכה, כיונים אל ארובותיהן.