על האופן בו מתקבל ההסכם בלבנון שוחחנו עם המזרחן ד"ר אדי כהן, העוקב אחר התקשורת הלבנונית, ומדבריו עולה כי אנשי חיזבאללה ותומכיהם רואים בהסכם לא פחוות מניצחון של הארגון.
"העם הלבנוני, האנשים הרגילים, מרוצים מהפסקת אש שלא יהיו בה הפגזות", אומר ד"ר כהן. "אנשי חיזבאללה מהבוקר מניפים את דגלי חיזבאללה ותנועת אמאל, ומבחינתם הם מנצחים כי אצלם הגדרת הניצחון שונה, אם הם קיימים ולא השמדת אותם הם כבר ניצחו. לכן כבר משלוש בלילה יש סרטונים של זיקוקים".
כהן מספר על פקקי ענק של אוכלוסיה אזרחית היורדת מצפון לבנון לדרומה. מדובר באותם שכבר כשנה אינם בבתיהם לאחר שנמלטו מהפגזות צה"ל. ד"ר כהן מציין כי על פי סעיפי ההסכם בשלב זה לא אמורים היו אזרחים לבנונים לשוב לכפריהם במשך שבועיים, אך יו"ר הפרלמנט הלבנוני כבר קרא להם לעשות כן ולשוב לבתים.
ד"ר כהן קובע כי עצם העובדה שאנשי חיזבאללה לא נראו עולים עם נשקיהם צפונה אל מעבר לליטאני ומנגד רואים את תושבי דרום לבנון חוזרים לבתים, יש בכך הפרה ראשונית של ההסכם. "בפועל כבר התחילו ההפרות. אנחנו לא רואים אותם עולים צפונה מהליטאני, כמה שיגעו אותנו עם המשפט הזה. הם התערבבו עם האוכלוסיה, מה שהיה מובן מאליו. למי שניהל את המו"מ חסרה ראיית העולם הלבנונית. כשמגיעים לשטח זה נראה אחרת מאשר בפקס. ההסכם נראה לא טוב".
על דבריו אלה של ד"ר כהן אנחנו שואלים אם יתכן וניתן ללמוד מעצם הירידה של הלבנוניים דרומה שידוע להם על כוונת חיזבאללה לשמור על סעיפי ההסכם ולא לתת לישראל סיבה לתקוף את כפריהם. כהן אינו דוחה את האפשרות שאכן כך הם פני הדברים, אך מזכיר שוב שיו"ר הפרלמנט, מי שניהל את המו"מ, קרא לירידה דרומה בניגוד לסעיפי ההסכם עצמו.
עוד מעיר ד"ר כהן כי לתחושת הניצחון שמקרינים אנשי חיזבאללה יד לכאורה סיבות אובייקטיביות כמו המציאות בה הם יורדים דרומה לכפרי הגבול בעוד תושבי צפון ישראל לא שבו לבתיהם.
"אני לא נגד כל הסכם, אבל בכללותו ההסכם הזה לא טוב. יש בו נקודה טובה והא שישים הימים שבהם צה"ל ייסוג, אבל הבעיה היא שאי אפשר ליישם את ההסכם הזה בשטח. מה יקרה עכשיו כשמאות יתקרבו לחיילי צה"ל? מה יעשו החיילים? יגידו להם להכיל ויחזירו אותנו לקונספציה של לפני המלחמה? או שהם יפתחו באש יהיה טבח ושוב תהיה מלחמה? ואם ניסוג עכשיו זה לא נראה טוב, ייראה שצה"ל בבריחה. אנחנו במילכוד".
ועם כל זאת אולי אותם שישים ימים הם הדרך הנכונה ביותר לצלוח את התקופה שעד כניסת טראמפ לבית הלבן, מה שצפוי לשנות את כלל המציאות במזרח התיכון.