ירי בתוך הנגמ"ש או ירי בתוך בית המדרש, אין דרך אחרת לתאר את המלחמות של הסרוגים והחרדים אלו באלו בעשרות השנים האחרונות. אני מתחיל בממשלת רבין. מפלגת ש"ס החרדית נכנסה לממשלת רבין ותמכה בהסכמי אוסלו. כך הצליחה המפלגה להשיג שליטה (עד עצם היום הזה) ברבנות הראשית וברוב הממסד הרבני. ייאמר לזכותה של יהדות התורה שלא הצטרפה למהלך. הרב שך זצ"ל מנע זאת ממנה. המחיר שנגבה מש"ס על ידי ממשלת רבין היה כבד - תמיכה בהקפאת הבנייה ביש"ע בהתחלה, ובהסכמי אוסלו בהמשך.
ואז, ממקום בלתי צפוי הגיעו על ש"ס מכות קשות בזו אחר זו. שלושה ממנהיגיה - דרעי, פנחסי ובניזרי - היו לקורבן של מערכת המשפט, והם איבדו את מקומם בממשלה. באופן בלתי מוסבר, תמיכתם בהסכמי אוסלו לא עמדה להם, והפרקליטות הגישה נגדם כתבי אישום, למורת רוחו של ראש הממשלה יצחק רבין.
נעבור כמה שנים הלאה, לשנת תשס"ג (2003), כאשר הימין מנצח בבחירות ויכול להקים ממשלה. אריק שרון מעוניין להכניס את טומי לפיד עם מפלגת שינוי שקיבלה אז 15 מנדטים. לפיד האב התנה את הסכמתו להצטרף לקואליציה בהדרה מוחלטת של "מפלגות המשתמטים", ש"ס ויהדות התורה, מן הקואליציה.
שרון שלח את ראשי המפד"ל וראשי שינוי לסכם ביניהם את התנאים, ולבסוף הוקמה ממשלה שהדירה את החרדים, וגם סגרה את משרד הדתות.
החיבוק של ראשי המפד"ל עם לפיד האב ואנשיו היה לנו לרועץ. שנה אחרי כן, התיקים של משפחת שרון החלו להבשיל. שרון הבין כיצד ניתן לרצות את הפרקליטות על מנת שירדו ממנו, והקריב את גוש קטיף כדי להציל את שלטונו. לצורך השגת רוב למהלך הציני זרק שרון את האיחוד הלאומי והמפד"ל מהקואליציה, וצירף אליו את יהדות התורה של ליצמן וגפני ואת מפלגת העבודה. החרדים המורעבים בלעו את הפיתוי (390 מיליון שקלים) ואפשרו לשרון להקים קואליציה חדשה ולהוציא לפועל את התוכנית. ייאמר לזכותו של מאיר פורוש מיהדות התורה ולזכות ש"ס של אלי ישי שלא בלעו את הפיתיון ונשארו בחוץ.
את מחיר העקירה מגוש קטיף שילמנו כבר אז, וגם היום בריבית דריבית בדם בנינו היקרים.
אולם גם החרדים הפסידו מזה בגדול. השיקום של עקורי גוש קטיף וההיערכות של צה"ל מחדש מחוץ לרצועת עזה עלו לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים, שהיו יכולים להיות מופנים לעזרה בשיכון ופיתוח גם לציבור החרדי ובהגדלת התקציבים של שירותי הדת והתרבות התורנית.
האסון בשמחת תורה תשפ"ד נגרם ישירות בגלל הנסיגה האומללה מגוש קטיף, ומאז מוסדות המדינה התהפכו על החרדים, מה שהביא לפגיעה בתקציב הישיבות ובהנחה במעונות ולשאר צרות.
בשנת תשע"ד (2014) כרת נפתלי בנט את "ברית האחים" עם יאיר לפיד, והאחרון תבע להשאיר את החרדים מחוץ לקואליציה. גם הפעם התוצאות לא היו מזהירות לטובת הציבור הדתי. התקווה להביא לבחירת רב ראשי מהציונות הדתית לא צלחה, והלחץ בנושא גיוס החרדים הביא להקמת הפלג הירושלמי ולהתרחקות נוספת של רבים מן הציבור החרדי ממדינת ישראל. ממש לא מה שאנחנו מקווים ומצפים שיקרה.
הציבור החרדי מעלה את לימוד התורה וקיומה על ראש שמחתו, והציבור הדתי־לאומי מעלה בעיקר את ארץ ישראל על ראש שמחתו. שני האידיאלים הללו חשובים ויקרים, ואסור שיבואו זה על חשבון זה. מי שחושב שיציל את ארץ ישראל על ידי פגיעה בעולם התורה סופו להיכשל, ומי שחושב שיציל את עולם התורה על ידי פגיעה בארץ ישראל סופו להיכשל.
מותר וצריך להתווכח עם החרדים על הגיוס לצה"ל, ולעשות כל מאמץ לאפשר גיוס של חרדים בתנאים המתאימים. אסור בשום אופן לשתף פעולה עם סנקציות מרושעות, מבית מדרשם של היועצת המשפטית לממשלה ועוזריה. מי מוכן לקחת אחריות על מיעוט לימוד תורה, בגלל פגיעה כלכלית במשפחה של אברך? מי מוכן לקחת אחריות על מניעת לידה של תינוקות חרדים עקב מצב כלכלי קשה, כשאנחנו נמצאים במלחמת קיום דמוגרפית?
אסור לשכוח לרגע שהציבור החרדי והציבור הדתי־לאומי שותפים לאותו חלום, לראות כאן בעתיד "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", "כי מציון תצא תורה" וסנהדרין גדולה בלשכת הגזית. יחד אנו מתפללים ל"השיבה שופטינו כבראשונה", "החזירנו בתשובה שלמה" ו"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". המחלוקת היא על הדרך להגשמתו של אותו חלום. הגיע הזמן שנפסיק להחניף לאלו שהחלום שלהם הוא שמדינת ישראל תהיה קולחוז עם דגל כחול לבן, או מנהטן של דוברי עברית, ובאותו הזמן מקדשים מלחמה עם אלו שהחלום שלהם הוא החלום של העם היהודי בכל הדורות.
הכותב הוא איש חינוך ויוצר מוזיקלי