כשברקע ביקורת ציבורית חריפה, אישר הקבינט המדיני־ביטחוני את הסכם הפסקת האש מול חיזבאללה בחזית לבנון ביום שלישי בלילה. הפסקת האש נכנסה לתוקפה כמה שעות מאוחר יותר, ובשונה ממקרי העבר בלבנון וברצועת עזה, הפעם נמנע חיזבאללה מירי מטחי סיום. בדרג המדיני ראו בכך איתות להיותו הסכם מוצלח לישראל, שמבצר את הצלחותיה בשדה הקרב הצפוני.
אלא שבציבור, ובמיוחד בקרב תושבי צפון הארץ, גם המפונים וגם אלה שטווחו במאות ואלפי טילים בימים האחרונים, נשמעו קולות שדחו את אמירות הממשלה והקבינט. סקרי דעת קהל לימדו שרוב בציבור הישראלי מתנגד להסכם הפסקת האש בתנאים שפורסמו בכלי התקשורת. פרטי ההסכם המלאים לא פורסמו לציבור ואפילו לא לחברי הכנסת.
ההסכם עצמו מורכב משני חלקים: חלק אחד, שמבחינה פורמלית הוא המרכזי, בין ישראל ללבנון; וחלק שני שהוא מסמך הצד שנחתם בין ישראל לארצות הברית ועל פניו אמור לקבוע את גבולות ההסכמה שבין שתי המדינות באשר לפעילות ישראל בלבנון.
בהסכם הראשי נכתב כי ישראל וחיזבאללה יעצרו את התקיפות ההדדיות באופן מיידי. נוסף על כך ישראל תיסוג בהדרגתיות מתוך שטחי דרום לבנון, ובאותו זמן מי שיקבל אחריות על השטח הוא צבא לבנון. על פי ההסכם, כל הנשק שיימכר לגופים כאלה ואחרים בלבנון יעבור פיקוח של צבא לבנון. כמו כן בהסכם נכתב כי רק לצבא לבנון מותר להחזיק נשק מדרום לליטאני. כתוצאה מכך, כל העמדות הצבאיות ומחסני הנשק בדרום לבנון יפורקו. ההפרות של ההסכם ידווחו לוועדה שתוקם ותנוהל על ידי ארצות הברית וצרפת, ולכוחות יוניפי"ל. סוגיות האכיפה אינן נמצאות בהסכם הראשי, אלא במסמך הצד שנחתם בין ישראל לארצות הברית, שבעיני הקבינט הוא החלק החשוב בהסכם. סעיף נוסף בהסכם הוא "נכונות של שני הצדדים להיכנס לדיונים על תיקוני גבול", כלומר משא ומתן על מסירת שטחים ריבוניים של מדינת ישראל ללבנון. יש לציין כי במסמך הצד מול האמריקנים מופיע כי אין ציפייה שהדיונים הללו יובילו לכדי תיקוני גבול.
פרטי ההסכם הראשי שמים את ישראל במצב אסטרטגי נחות מזה שהייתה בו בפרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, בשני מישורים עיקריים. הראשון הוא העובדה כי לראשונה בסדרות ההסכמים הנוגעים ללבנון, אין התחייבות לפירוק חיזבאללה מנשקו. מדובר בסעיף עקרוני שיש לו גם השלכות מעשיות רבות. ההכרה בכך שחיזבאללה יישאר כגוף חמוש מצפון לליטאני עלולה להוביל למצב שבו הוא יוצא מרשימת ארגוני הטרור של מדינות רבות, שנכון להיום רואות בו גוף טרור, בין היתר נוכח העובדה ששתי החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם קבעו כי עליו להתפרק מנשקו.
המישור השני שבו ישראל יוצאת נפסדת בעקבות ההסכם הוא עקרון חופש הפעולה של ישראל כנגד התעצמות מחדש של חיזבאללה. כאמור, עיקר הסעיפים העוסקים בסוגיה הזאת אינם נמצאים בהסכם הראשי אלא במסמך הצד מול האמריקנים. בהסכם הראשי נכתב כי מי שיפקח על ההפרות יהיו האמריקנים והצרפתים, בוועדה מיוחדת שתקום ואליה יופנו טענות שתי המדינות על הפרות.
במסמך הצד מפורט בהרחבה כיצד המדינות המעורבות יאכפו את אותן הפרות. בראש ובראשונה, מסמך הצד יוצר חלוקה בין צפון לבנון, קרי בין השטח שמצפון לנהר הליטאני, לדרומה של המדינה. בדרום המדינה לישראל אמורה להיות יד חופשית בהרבה. על פי הסיכומים כל הפרה שתהווה איום מיידי על ישראל, ישראל תוכל לפעול נגדה, מבלי שתצטרך לעבור דרך מנגנון הדיווח. בהצהרתו המוקלטת לציבור הסביר נתניהו כי לא מדובר רק בירי טילים ממשי לישראל, אלא כל היווצרות תשתית טרור תוגדר איום מיידי, כולל העברת כוחות חיזבאללה לדרום המדינה, הצבת משגרי טילים, הקמת מחרטות ובתי מלאכה לייצור נשק ועוד. גורמים בכירים בקבינט ששוחחנו איתם אמרו כי ההבנה האמריקנית הייתה שבלי יד חופשית מוחלטת בדרום לבנון, ישראל לא תסכים להסדרה.
אלא שמאחורי האמירות על חופש פעולה מלא בדרום לבנון, ניצבת מציאות מורכבת הרבה יותר. בתוך הקבינט ישנה תמימות דעים כי חיזבאללה יפר את ההסכם. המחלוקת היחידה היא מתי ואיך. רוב חברי הקבינט מאמינים כי כבר בטווח המיידי נראה הפרות של ההסכם, ואילו אחרים חוששים כי דווקא בחודשים הקרובים חיזבאללה יקפיד ככל יכולתו לעמוד בתנאים, ורק בהמשך יפר אותם, כפי שעשה אחרי מלחמת לבנון השנייה. בבוקר יום רביעי, שעות לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, ניסה הארגון לבדוק את גבולות ההסכם, כאשר כמה תושבים מהכפרים שעל הגבול עם ישראל ניסו לחזור לביתם. זאת אף שעל פי ההסכם אסור לתושבי דרום לבנון לחזור לבתיהם ב־60 הימים הבאים, שנחשבים לתקופת המבחן של ההסכם. בתגובה לכך ירה צה"ל ירי אזהרה על מנת להרחיקם. הירי לא הועיל, ואזרחים לבנונים כבר נצפו מסתובבים סמוך למטולה.
גם אופי הפרת ההסכם מציב סימני שאלה רבים באשר ליכולת לממשו. גורמים בקבינט חוששים כי אם ההפרות יגיעו לאחר חודשים ארוכים של הפסקת אש, ארצות הברית וצרפת לא יאפשרו לישראל לנטרל את האיומים, במיוחד אם מדובר בתהליך הדרגתי בדמות כניסת פעילי חיזבאללה לדרום לבנון. כמו כן קיים חשש כבד כי בקרב הכוחות של צבא לבנון יהיו אנשי חיזבאללה רבים. החששות הללו מתבססים על העובדה כי חיזבאללה הוא חלק מרכזי בממשלת לבנון כיום, וכן על העובדה שכבר כיום ישנם פעילי חיזבאללה בתוך שורות הצבא הלבנוני.
לגבי הצד שמצפון לליטאני, על ישראל ישנן מגבלות רבות אף יותר. בראש ובראשונה, ההפרות בצד הזה יהיו מדווחות לאותה ועדה בין־לאומית. על פי הסיכומים, הוועדה תפקח על צבא לבנון שאמור לאכוף את ההסכם, ורק אם הוא לא יעשה את המוטל עליו ישראל תוכל לפעול בעצמה. אלא שכאמור ישנם דברים שחיזבאללה יורשה לעשות באופן רשמי מצפון לליטאני, שכן ההסכם ומסמך הצד אינם דורשים את התפרקותו מנשקו.
"ברור שאנחנו לא סומכים על צבא לבנון וגם לא על ממשלת לבנון", אומר שר בקבינט ל'בשבע'. "מדובר על הסכם ראשי שאנחנו חותמים עם ארגון טרור ועם מדינת חסות של ארגון טרור. זה הסכם שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. לעומת זאת, ההסכם עם האמריקנים הוא זה שחשוב, אבל בעיקר ההתנהלות שלנו. אם אנחנו נתנהל על פי תפיסת שקט יענה בשקט, מה שהתרחש בכל השנים האחרונות, לא נצליח לאכוף את ההסכם".
הרבה תקוות תלויות בדברים שעד היום לא הוכיחו את עצמם. אין פה מכירת אשליה לציבור כי מדובר בהסכם טוב?
"זה ההסכם הכי טוב שהיה ניתן להגיע אליו בעת הזאת. ודאי שהוא לא מושלם, אבל הוא כן מוודא שלא נמסמס את הישגי המלחמה בצפון, והם רבים. חשוב להבין, ההסכם הזה לא מפרק את חיזבאללה, וגם במטרות המלחמה שישראל הציבה לעצמה בחזית הצפון לא נקבע שפירוק חיזבאללה הוא יעד, אלא השבת תושבי הצפון בבטחה".
ולהבנתך, ההסכם הזה מספק את הסחורה?
"כן, אבל זה תלוי במה שאנחנו נעשה".
"הזדמנות לדה־אירניזציה"
בקבינט מבינים כי מדובר במצב שברירי ביותר. מסיבה זו הוחלט כי בישיבת הקבינט הבא, שתיערך בשבוע הבא, ייקבעו בהחלטה מחייבת התוכניות של צה"ל לכל תרחישי ההפרה. גורמים ששוחחנו איתם, המעורים בפרטים, מסרו כי בניגוד לפעמים קודמות, הפעם צה"ל פירט בהרחבה את תוכניותיו לטיפול בהפרות, וחברי הקבינט התרשמו כי מדובר בתוכניות שנותנות מענה לכל הבעיות. "סוף סוף אנחנו נתקלים בסוסים דוהרים", אמרו כמה מהם במהלך הדיון.
אחד המבחנים המרכזיים למימוש ההסכם נוגע לסוגיית הבתים שצה"ל השמיד במהלך התמרון הקרקעי בלבנון. רובם המוחלט של אותם מבנים שימשו את חיזבאללה בשלל דרכים, החל ממחסה לכוחותיו, דרך היותם מחסני נשק, ועד לפירי מנהרות רבים שנמצאו בהם. בעבור תושבי הצפון, הבתים האלה מהווים את האיום הישיר עליהם. ביממה שלפני החתימה הציב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את הדרישה כי במסגרת ההסכם כל המבנים הללו יוגדרו כמבני טרור ותיאסר בנייתם מחדש. במהלך הדיון בקבינט אמרו בכירי הצבא כי גם צה"ל רואה באותם מבנים מבני טרור לכל דבר ועניין, וזה כלל לא משנה אם מדובר בבית מגורים או לא.
במסמך הצד לא נאמר במפורש כי יש איסור לבנות את הבתים הללו מחדש, אלא קיים ניסוח מפותל יותר שעל פיו לא יהיה ניתן לשקמם. לפי גורמים המעורים בפרטי ההסכם, מדובר בפרשנות שהוגדרה כלגיטימית גם על ידי האמריקנים. במסגרת החלטת הקבינט שאמורה להתקבל בשבוע הבא, אמורות להיות מוגשות תוכניות ברורות להריסה של כל אותם מבנים כשייבנו מחדש. אלא שהסעיף הזה מעורפל דיו כך שאופי האכיפה נתון בסימן שאלה. למשל, לא ברור לפי הסעיף אם יהיה ניתן לבנות מבנה חדש סמוך לאותו מבנה הרוס, ולא על אותו מקום. "אלה דברים שייקבעו בהחלטת הקבינט. בהסכם הצד זה בכוונה לא מופיע, כי הרצון שלנו היה שההסכם לא ייפול על הסעיף הזה", אומרים אותם גורמים.
הרצון אצל נתניהו כי ההסכם ייחתם היה כל כך מובהק, עד ששרי הקבינט הבינו כי ההסכם יעבור בכל מקרה, ולכל היותר הם יוכלו להשפיע על עיצובו. הסיבות הרשמיות שמנה נתניהו בדבריו רמזו לשלושה דברים: איום בהחלטה נגד ישראל במועצת הביטחון, אמברגו נשק ומחסור בחימושים שקיים כבר כיום, וניתוק הקשר שקשר נסראללה בין החזית הצפונית לחזית הדרומית. בשורות הקואליציה הוסיפו גורם משמעותי נוסף להחלטה: הצווים בהאג. בשיחות שנערכו בימים האחרונים בקרב חברי קואליציה עולה שוב ושוב הטענה כי אלמלא הצווים נתניהו לא היה דוחף להסכם, במיוחד לא בצורתו הסופית. נתניהו, כך הם טוענים, רצה לפגוע בצווים, והדרך לעשות זאת עברה דרך ההסכם עם לבנון. חיזוק משמעותי מאוד לטענה הגיע מצרפת עצמה, ששינתה ב־180 מעלות את עמדתה ביחס לצווים: בשבוע שעבר היא הייתה מהראשונות להודיע כי תאכוף את הצווים, ואילו ברביעי בבוקר שינתה את עמדתה והודיעה כי לנתניהו יש חסינות מפני הצווים נוכח העובדה שישראל איננה חברה בבית הדין הבין־לאומי בהאג.
"יש הרבה טיעונים שאפשר להביא לגבי הצורך בהסכם הזה, וחשוב להבין שלא הגענו להסכם כי סיימנו את העבודה מבחינה צבאית. אבל זה שיש צורך בהסכם, לא אומר שאפשר לקחת כל הסכם, כולל אחד רע במיוחד", אומר חבר הכנסת דן אילוז, עד לאחרונה חבר ועדת חוץ וביטחון.
ההסכם מגיע לאחר הצלחה גדולה של ישראל בשדה הקרב. עד כמה עובדה זו הופכת את ההסכם לעוד יותר בעייתי?
"מאוד. בסוף צריך לומר את האמת. סביר להניח שלפני שנה, ואפילו לפני ארבעה חודשים, אם היו אומרים לנו שזה ההסכם היינו לוקחים אותו בעיניים עצומות. אבל משהו קרה בחודשיים וחצי האחרונים, וההסכם לא משקף את זה. הוא לקוח מעולמות שלפני7 באוקטובר, וזה מסוכן מאוד".
איך היה צריך להיראות הסכם טוב?
"במלחמה בלבנון השגנו המון הישגים מאוד משמעותיים, אבל הם עדיין במישור הטקטי. מבצע הביפרים, חיסול נסראללה וכל שאר הדברים שעשינו הם מאוד משמעותיים, אבל טקטיים. חיזבאללה יכול להשתקם מהם, גם אם לא מדובר במהלך קל. ההסכם היה צריך לקחת את ההישגים הללו ולמנף אותם לשינוי אסטרטגי של הסיטואציה, וזה לא נעשה. ההסכם היה צריך לוודא שחיזבאללה לא יהווה יותר איום על ישראל, וזה לא קורה. חזרנו לטעויות עבר. קיבלנו מכתב התחייבות אמריקני שמחר בבוקר אפשר להתנער ממנו, כמו שאובמה התנער ממכתב ההתחייבות של בוש לגבי ההתיישבות. הבירוקרטיה החדשה של אותה ועדה בין־לאומית לא צפויה להיות אפקטיבית במיוחד. זה הסכם לא טוב, וזה מתסכל שדווקא אחרי כל ההישגים, זה מה שחתמנו עליו לבסוף".
מטרות המלחמה המקוריות עסקו בהחזרת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. ההסכם הזה יכול לעמוד במשימה?
"אני חושש מאוד שלא. אני מאמין שבסוף רוב התושבים יחזרו, אבל זה ייקח זמן. תושבי דרום לבנון יחזרו הרבה יותר מהר לבתים שלהם. זה ייצר תמונת ניצחון לחיזבאללה. ומעבר לזה, רובם שיעים. זאת הקרקע שעליה צמח חיזבאללה, ומשם נולד האיום. ההסכם הזה גזר עלינו שבמוקדם או במאוחר תהיה לנו מלחמה נוספת מול לבנון, והיה אפשר להימנע מכך ולהגיע להסכם שלא יוביל אותנו בוודאות למלחמה נוספת מול חיזבאללה. זאת ההזדמנות הכי טובה שהייתה לנו להסיר את האיום של חיזבאללה אחת ולתמיד, ולא עשינו זאת".
"ההסכם הזה היה צריך להיות הסכם לדה־אירניזציה של לבנון", אומר אור יששכר, ראש מחלקת המחקר בתנועת הביטחוניסטים. "לבנון היא מדינה מפורקת. יכולת השליטה של השלטון המרכזי בה על המדינה דומה למה שמתרחש בסומליה. איראן שולטת בה באמצעות חיזבאללה בכל צורה שהיא, והייתה לנו הזדמנות לשנות את המצב הזה ולגדוע את ההשפעה האיראנית על לבנון. היינו צריכים לשאוף להרבה יותר"
היינו צריכים לשאוף להרבה יותר בגלל ההצלחה בשדה הקרב?
"בוודאי. ראינו שחיזבאללה לא ירה מטחי סיום, כי היכולות שלו נפגעו בצורה משמעותית. הוא נותר ללא כל שדרת הפיקוד הבכיר בו. צה"ל תקף את כל מעוזיו, הרבה מעבר לדרום לבנון. מבצע הביפרים פגע משמעותית במצבת כוח האדם שלו. במכלול, חיזבאללה נמצא היום במקום הקשה ביותר מעולם. לכן היה צריך לנצל את המצב בשביל להגיע לתוצאה מדינית טובה יותר בעבורנו".
ההסכם הזה בכלל ניתן לאכיפה?
"תיאורטית בוודאי. הבעיה מתחילה כשנפגשים עם המציאות. נניח ההסכם שבו אסור לפעילי חיזבאללה לחצות את הליטאני דרומה. איך בדיוק יאכפו את זה? בעבר לחיזבאללה היו מחסומים בכל המרחב והוא שלט על התנועה, אבל מישהו רואה את צבא לבנון עושה משהו דומה כדי למנוע לכל הפחות מפעילים חמושים של חיזבאללה להיכנס? יוניפי"ל עצמם, בדוחות שלהם, כותבים שבשורות הצבא יש פעילי חיזבאללה רבים".
"אין לנו כוונה לקחת חלק בהצגה"
כאמור, מטרת המלחמה בצפון הייתה להחזיר את התושבים בבטחה לבתיהם. אלא שהתושבים לא סבורים כי ההסכם אכן יענה על הדרישה הזאת. יתרה מכך, בקרב ראשי הרשויות בצפון ישנו זעם עצום על התנהלות נתניהו והממשלה, שכלל לא דנה איתם בנושא, לא שמעה את החששות שלהם ולא ניסתה לתת מענה לשאלות הרבות שעלו בקרב תושבי הצפון. ביום שלישי התקיימה פגישה של ראש הממשלה עם ראשי הרשויות בצפון, כשבמקביל נערכת ישיבת הקבינט. כמה ראשי מועצות החרימו את הישיבה ואמרו "אין לנו כוונה לקחת חלק בהצגה הזאת".
"התחושה היא שמפקירים אותנו", אומר ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן. "הזמינו אותנו לפגישה כשהקבינט כבר דן בנושא. הגענו למעשה עשוי, ללא שום יכולת השפעה על ההסכם, כך שהוא באמת ישקף את הצרכים שלנו. הסיבה היחידה שהגעתי היא כי רציתי שכל אלה שעומדים להצביע בעד ההסכם יצטרכו קודם להסתכל לי בעיניים".
איך היה צריך להיראות הסכם שכזה בעיניך?
"עם פרימטר. כזה שיהיה אפקטיבי לפי גורמי הביטחון. בהסכם הנוכחי אין שום דבר שמבטיח לנו את היכולת לחזור לגור בבטחה בבית. הממשלה מדברת בקול מאוד תקיף שעל כל הפרה תהיה תגובה ישראלית קשה. אותי לא מעניין מה תהיה התגובה של ישראל אחרי שיטבחו אותנו ואחרי שיחטפו לא 250 ישראלים, אלא 15 אלף ישראלים. אותי מעניין איך המדינה דואגת שזה בכלל לא יקרה".
קיבלתם תשובות באותה ישיבה?
"לא. הגעתי ללא ציפיות מרובות, ובדיוק כמו שחששתי לא קיבלנו תשובות על השאלות המדירות שינה מעינינו. בממשלה תולים המון תקוות בדברים שעד היום תמיד נכשלו. אני לא יכול לומר לתושבים שלי שהם יכולים לחזור לבתיהם, כי לא קיבלנו פתרונות אמיתיים לאיומים עלינו".
מה התחושות בקרב התושבים?
"שמדינת ישראל נטשה אותנו. 14 חודשים סבלנו בשקט. לא הפגנו ולא עשינו בעיות. נתנו את המנדט לממשלה ולמערכת הביטחון לעשות את העבודה, למרות שהיה לנו המון על מה להתלונן. האמנו שבאמת ישנו את המצב, ולכן סבלנו בשקט. בסוף, במקום שאנחנו נחגוג את יכולתנו לחזור בבטחה לבתים שלנו, אנחנו רואים את הסרטונים מלבנון שהם חוגגים".