קובי אלירז
קובי אלירזצילום: יח"צ

מה טוב בהסכם עם חיזבאללה?

1. הורדת המעמסה מהחיילים - הפסקת האש מפחיתה את הלחץ המבצעי על החיילים, מאפשרת מנוחה והתאוששות, ומורידה עומס מהחזית הצפונית. זו הזדמנות לצה”ל למקד משאבים באתגרים אחרים ובשיפור הכשירות.

2. חזרה לכשירות - היציאה משגרת לחימה אינטנסיבית מאפשרת חידוש מלאי, אימונים, ושיקום יכולות מבצעיות שהופעלו ללא הפסקה. הכשירות הזו חיונית ונצרכת במבט קדימה.

3. הסכמה מצד האויב להפסקת אש - למרות דברי הרהב של חיזבאללה על עמידתם מול ישראל, עצם הסכמתם להפסקת אש מעידה על כך שגם הם חוו לחצים כבדים. אולי זו אינדיקציה לחולשה (כמו גם להתארגנות מחדש…).

4. אמתלה אפשרית למהלך רחב יותר - ההסכם עשוי לספק לישראל זמן ומרחב לתכנן מהלכים אסטרטגיים רחבים יותר, כמו תקיפה באיראן בקרוב. אם זו הטקטיקה, הרי שיש כאן היבט חיובי.

מה רע בהסכם? הרבה.

1. הערבויות הבינלאומיות חסרות ערך- ההיסטוריה מראה שערבויות מצד הקהילה הבינלאומית, יוניפי”ל וצבא לבנון, לא מנעו את התחמשות חיזבאללה או את התחזקותו בעבר. הסכם זה אינו שונה, וסביר שלא ייאכף כראוי. למעשה, ההסכם עשוי להעניק לחיזבאללה “שקט” שמאפשר התחזקות נוספת.

2. חיזבאללה שומר על יכולותיו - הארגון לא פורק מנשקו ולא הוכרע. הוא יוכל להמשיך ולבנות את תשתיותיו, כולל חידוש ארסנל הטילים והחפירות בגבול. במקום לפגוע באיום, ההסכם רק דוחה את המערכה הבאה והצפויה.

3. חיזוק תדמיתי לחיזבאללה - העובדה שחיזבאללה לא הובס בפועל מחזקת את מעמדו בזירה הפנימית בלבנון ובזירה הבינלאומית. הוא מציג את עצמו ככוח עמיד מול ישראל, מה שמעניק לו לגיטימציה נוספת.

4. הגבלת חופש הפעולה הישראלי - ההסכם עלול להגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל בגבול הצפוני. כל הפרה עתידית תדרוש תגובה זהירה, מחשש ללחץ בינלאומי.

5. איום עתידי גדול יותר - ההסכם מאפשר לחיזבאללה להתארגן מחדש ולהתעצם, מה שעלול להוביל לאיום משמעותי יותר בעימות הבא. במקום להוריד את המתח הביטחוני לטווח הארוך, הוא רק דוחה את הבעיה. גם לא הוגדר שטח מפורז ברור ועוד כל מיני מגבלות נצרכות. כל זה מה שיש וכבר קרה.

ומה עכשיו? לאור התחושה הברורה שההסכם רע, השאלה היא מה ניתן לעשות מעתה.

1. בעיקר להתמקד באיראן - אם אכן ההסכם נועד לאפשר התארגנות למהלך אסטרטגי רחב יותר מול איראן, יש לתמוך בו ברמה הלאומית והבינלאומית. יש לנצל את הזמן הקרוב כדי לדחוף לתקיפה באיראן.

2. להמשיך לפעול למיגור האיום הצפוני - למרות ההסכם, יש להמשיך לעקוב מקרוב אחר ההתעצמות של חיזבאללה, להתכונן לסבב הבא, ולהבטיח שברגע האמת הקרוב והבא, מדינת ישראל תפעל באופן אקטיבי ומהיר, לא תהסס שוב ולא תאפשר דרדור מדחי אל דחי כפי שכבר קרה עד כה.

3. חיזוק החוסן הלאומי - כל אזרח, במסגרת יכולותיו, יכול לפעול למען חיזוק העורף ולתמוך במהלכים לאומיים שיחזקו את עמדת ישראל. חשוב לשמר את המוטיבציה הציבורית ואת התמיכה בהחלטות האקטיביות הנדרשות במערכה הארוכה מול אויבי המדינה.

לסיכום, ההסכם עם חיזבאללה הוא, במבט כולל, בעייתי מאוד. הוא מעניק לארגון מרחב פעולה להתעצמות עתידית ומותיר את ישראל עם איום חמור יותר בהמשך. כעת נותר בעיקר לפעול לחיזוק היכולת הישראלית בעיקר בזירת ראש הנחש באיראן.