נפתח בתפילה וברכה שה' ייתן כוח למנהיגים ולצה"ל להכריע את החמאס לחלוטין, שלא תהיה להם תקומה יותר, וכמובן אנו מתפללים שכל חיילי צה"ל שנמצאים עכשיו במלחמה יחזרו בשלום, וגם כל התושבים בסביבה, שה' ישמור על כולם ועל כל ישראל.
בעזרת ה', כיון שהתחלנו במצווה נמשיך בה, לחסל ולבטל את כל האויבים שלנו בכל מקום שהם, ולא תשמע עוד שום צרה בישראל, לא נהיה מאוימים על ידי אף אחד, וכולם יהיו מחוברים לקב"ה ולעבודתו.
המלחמה מתרחשת גם בעזה, שהיא ארץ פלישתים, והתורה אומרת (בראשית כו, ב-ג): "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ".
ה' אומר ליצחק: אתה עכשיו נמצא בגרר, באזור עזה, בארץ פלישתים, 'אל תרד מצרימה, שכון בארץ הזאת' - זוהי ארץ ישראל, 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל'. וכך אומר האור החיים (שם): ארץ פלישתים היא בכלל נתינת הארץ, היא חלק מארץ ישראל. ולמה הקב"ה אומר ליצחק 'לך ולזרעך'? יש כאן הבטחה מיוחדת – אתה תהיה בארץ הזאת ותזכה להצלחה גדולה, כמו שיצחק אכן זכה, שזרע בארץ ההיא ומצא מאה שערים.
"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא" (שם, יב) - יש כאן תפקיד מיוחד ליצחק. אברהם אבינו היה רועה צאן, הוא לא זרע, הוא לא היה חקלאי. יצחק הוא שיוצר קשר עם ארץ ישראל. לכן התורה מדגישה 'כי לך... אתן' יש כאן זכות מיוחדת של יצחק. והכוונה גם: 'לך' ולא לישמעאל, הארץ מיועדת 'לך ולזרעך'. בעזרת ה' שנזכה!
אנחנו בסוף נזכה בוודאי בכל הארץ המובטחת לנו, עם כל הגבולות המחמירים, אין כל ספק. מה שאנחנו מבקשים מהקב"ה הוא שזה יהיה מהר וברחמים, אבל זה יהיה – זה מובטח.
בכל התפילות שלנו על הגאולה הבקשות הם שהגאולה תבוא מהר וברחמים, ובמידה מסוימת זה תרתי דסתרי, כי אם רוצים מהר אז זה לא כל כך ברחמים, ואם רוצים ברחמים אז זה לא מהר. אבל אנחנו מבקשים בכל זאת מהקב"ה שהוא יכול לעשות הכל, שיהיה במהרה וברחמים בעזרת ה' יתברך.