גם אני פצוע מלחמה, את הפציעה שלי לא רואים, לא יורד לי דם, לא חסר איבר. פשוט בלב שלי פקע מיתר ולפציעה הזו יש שם, ותסמינים, תרופות, ואפילו מחלקה בבית חולים אלא שרוב האנשים לא כל כך מבינים אותה, ולפעמים גם מפחדים ממנה.
אז נפצעתי בלב ולמחלה הזו קוראים דיכאון והתסמינים מרובים, ובעיקרם התכנסות פנימה ואצלי גם נטייה לאובדנות.
מה זה אומר? שלפעמים כואב לי כל כך ועצוב, עד שאני רוצה לכבות את אור החיים ובלבד שהכאב ייפסק. ולמחלקה, למחלקה קוראים פסיכיאטריה. מין שם מפחיד כזה שאף פעם לא קשור אלינו.
אבל במחלקה הזו נמצאים חולים עם לב ונפש, שבורים ורופאים ואנשי צוות עם לבבות גדולים וחמים שעוזרים לרפא את השבר, לחבר בחזרה את המיתר שפקע, לתת אור וחיים, ונחת ושמחה וגם תרופות לפעמים, כשצריך לשכך את כאבי הלב והנפש. אז אני פה, פצוע בהחלמה.
בגוף שלם ולב שבור עם אמונה גדולה ביכולת להבריא, ולחבר את השבר כך שתישמע שוב מנגינת הלב שלימה, נעימה ויפה. ואתם, שימו על ליבכם, הסתכלו לצדדים, אולי גם לידכם יש מי שפצוע, שנקרע לו מיתר אך הוא מתבייש או לא מכיר את שם המחלה, חבקו ועטפו אותו, הציעו נחמה, ספרו שיש תרופה, וכשצריך - גם מחלקה.
ושיש אנשים טובים ומומחים שיודעים לרפא את השבר ולא צריך להמשיך ולסבול.