ד\"ר מרדכי קידר, עמית מחקר ב\"מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים\", ואיש המחלקה הערבית באוניברסיטת בר אילן, שוחח ביומן ערוץ 7 על מאמר שלו, שפורסם לפני כשבועיים.
במאמר טוען קידר שהרייטינג של ערפאת ירד. לדבריו, אם באוקטובר ונובמבר האחרונים הייתה התמיכה בערפאת \"מקיר לקיר\", אזי, לפי סקר שערכה אוניברסיטת ביר זית לפני כחודש, לו נערכו עכשיו בחירות חופשיות ערפאת לא היה זוכה ליותר מ28 אחוזים מקולות הסטודנטים.
לדעת קידר הנחות היסוד שהניח ל ערפאת בדבר תרומת האינתיפאדה להשגת היעדים שלו היו נכונות, אך ביישומן הוא נכשל.
הנה בחודשים ספטמבר אוקטובר ודצמבר, בגלל האלימות הקשה שנקטו הפלשתינים, ניכרה מגמה של ריכוך בעמדתה הרשמית של ממשלת ישראל, וגם מוחמד דחלאן, מבכירי הרשות, הצהיר כי האינתיפאדה מסייעת לקידום האינטרסים של הפלשתינים במשא ומתן, אך לאכזבתם, במקום הפירות שהם קיוו לקטוף מהריכוך בעמדתה של ישראל קיבלו הפלשתינים ממשלת אחדות בראשות שרון, ובכך הם \"חזרו אל המשבצת הראשונה\", אל תחילת המשחק.
קידר מסכים עם דברי סגן הרמטכ\"ל יעלון, שהאינתיפאדה בעצם גוועת בשקט, בלי הכרזות, ושלערפאת אין מנדט מנתיניו להמשיך את ההפגנות ואת האירועים הגדולים. גם הסיקור התקשורתי של אירועי האינתיפאדה דעך, ומבחינת הפלשתינים האינתיפאדה, בעצם, נגמרה.
עם זאת, לדעת קידר זוהי טעות לדרוש מערפאת להכריז על סיום האלימות, כי משמעות הדבר בעבורו השפלה קשה, ולכן הוא לא יעשה זאת.
קידר הקדיש דברים לתיאור ההתמודדות של הפלשתינים עם בעיות הסגר, וסיפר שבאחד מערוצי הרדיו הפלשתיניים הוא שמע כיצד הם משדרים הנחיות, מעין \"עדכוני תנועה\", כיצד להגיע אל מחוץ לעיר או אל מחוץ לכפר, כשהוא \"סגור\".
לדעת קידר לא כל האוכלוסייה הפלשתינית זהה ביחסה לאינתיפאדה, ובעניין זה יש הבדל בין האוכלוסייה הכפרית, שלא הייתה מעונינת באינתיפאדה, והייתה מלכתחילה החוליה החלשה בשיתוף הפעולה עם הרשות בנושא, לבין תושבי הערים, שהשתתפו בה.
לדבריו, בקרב האוכלוסייה הפלשתינית מורגשת אכזבה רבה מתוצאות האינתיפאדה. הם מאוכזבים ממדינות ערב, שלא עמדו בהבטחות שהבטיחו לתמוך ברשות מבחינה כלכלית, ממדינות המערב, שלא לחצו מספיק על ישראל, או שלא תמכו במאבקם, ומהשמאל הישראלי, שממנו ציפו כי יארגן הפגנות גדולות למען השלום בכיכר רבין. לדבריו, עיקר אכזבתם היא מהישגי הרשות שלהם ובעיקר
מהשחיתות במחנה שלהם בעצמו.
היו שטענו נגד ערפאת, כי בסירוב שסירב להצעותיו המפליגות של ברק הוא איבד הזדמנות אחת ויחידה, אך ערפאת מצדו, בנאום שנשא בסוף השבוע אמר כי ההצעות שהוגשו לו לא ענו על דרישותיו המינימליות, והן: הכרה ב\"זכות השיבה\", והכרה בירושלים כבירת העם הפלשתיני.
למרות כל זאת, אמר קידר, בעמדה הרשמית של הרשות הפלשתינית לא ניכר ריכוך, אלא ההפך: בנאומו ביום שישי הקשיח ערפאת את עמדותיו.
במאמר טוען קידר שהרייטינג של ערפאת ירד. לדבריו, אם באוקטובר ונובמבר האחרונים הייתה התמיכה בערפאת \"מקיר לקיר\", אזי, לפי סקר שערכה אוניברסיטת ביר זית לפני כחודש, לו נערכו עכשיו בחירות חופשיות ערפאת לא היה זוכה ליותר מ28 אחוזים מקולות הסטודנטים.
לדעת קידר הנחות היסוד שהניח ל ערפאת בדבר תרומת האינתיפאדה להשגת היעדים שלו היו נכונות, אך ביישומן הוא נכשל.
הנה בחודשים ספטמבר אוקטובר ודצמבר, בגלל האלימות הקשה שנקטו הפלשתינים, ניכרה מגמה של ריכוך בעמדתה הרשמית של ממשלת ישראל, וגם מוחמד דחלאן, מבכירי הרשות, הצהיר כי האינתיפאדה מסייעת לקידום האינטרסים של הפלשתינים במשא ומתן, אך לאכזבתם, במקום הפירות שהם קיוו לקטוף מהריכוך בעמדתה של ישראל קיבלו הפלשתינים ממשלת אחדות בראשות שרון, ובכך הם \"חזרו אל המשבצת הראשונה\", אל תחילת המשחק.
קידר מסכים עם דברי סגן הרמטכ\"ל יעלון, שהאינתיפאדה בעצם גוועת בשקט, בלי הכרזות, ושלערפאת אין מנדט מנתיניו להמשיך את ההפגנות ואת האירועים הגדולים. גם הסיקור התקשורתי של אירועי האינתיפאדה דעך, ומבחינת הפלשתינים האינתיפאדה, בעצם, נגמרה.
עם זאת, לדעת קידר זוהי טעות לדרוש מערפאת להכריז על סיום האלימות, כי משמעות הדבר בעבורו השפלה קשה, ולכן הוא לא יעשה זאת.
קידר הקדיש דברים לתיאור ההתמודדות של הפלשתינים עם בעיות הסגר, וסיפר שבאחד מערוצי הרדיו הפלשתיניים הוא שמע כיצד הם משדרים הנחיות, מעין \"עדכוני תנועה\", כיצד להגיע אל מחוץ לעיר או אל מחוץ לכפר, כשהוא \"סגור\".
לדעת קידר לא כל האוכלוסייה הפלשתינית זהה ביחסה לאינתיפאדה, ובעניין זה יש הבדל בין האוכלוסייה הכפרית, שלא הייתה מעונינת באינתיפאדה, והייתה מלכתחילה החוליה החלשה בשיתוף הפעולה עם הרשות בנושא, לבין תושבי הערים, שהשתתפו בה.
לדבריו, בקרב האוכלוסייה הפלשתינית מורגשת אכזבה רבה מתוצאות האינתיפאדה. הם מאוכזבים ממדינות ערב, שלא עמדו בהבטחות שהבטיחו לתמוך ברשות מבחינה כלכלית, ממדינות המערב, שלא לחצו מספיק על ישראל, או שלא תמכו במאבקם, ומהשמאל הישראלי, שממנו ציפו כי יארגן הפגנות גדולות למען השלום בכיכר רבין. לדבריו, עיקר אכזבתם היא מהישגי הרשות שלהם ובעיקר
מהשחיתות במחנה שלהם בעצמו.
היו שטענו נגד ערפאת, כי בסירוב שסירב להצעותיו המפליגות של ברק הוא איבד הזדמנות אחת ויחידה, אך ערפאת מצדו, בנאום שנשא בסוף השבוע אמר כי ההצעות שהוגשו לו לא ענו על דרישותיו המינימליות, והן: הכרה ב\"זכות השיבה\", והכרה בירושלים כבירת העם הפלשתיני.
למרות כל זאת, אמר קידר, בעמדה הרשמית של הרשות הפלשתינית לא ניכר ריכוך, אלא ההפך: בנאומו ביום שישי הקשיח ערפאת את עמדותיו.