הקרב הפרטי של חברתי הקרובה, שנקרא לה בשם הבדוי מירי, הוא בשבילי סיפור מעורר השראה ממש. מירי התחתנה בגיל צעיר מאוד עם בן הזוג הלא נכון, וכשהייתה בת עשרים ואחת מצאה את עצמה עם שתי ילדות קטנטנות ובית מלא כאב. באומץ לב היא החליטה לעשות את מה שלא יכלה לחלום עליו ברגעים המאושרים של ערב החתונה – ולהתגרש. אני זוכרת אותה אז, חודשים אחדים לאחר הפרידה, יושבת על הספה ולא מסוגלת לזוז. מסביב הבית מוזנח, היא בלי עבודה ובלי שמחה, עלתה המון במשקל ובקושי מצליחה להוציא מעצמה קצת כוח לילדות. בשאר הזמן היא הייתה פשוט מרוסקת, חיה את החלום ושברו.
"מסכנוּת היא לא חברה שלי"
ושם, בנקודה הכי נמוכה, האישה המדהימה הזאת עשתה בחירה שמלווה אותה מאז ועד היום. היא החליטה לא להאמין לייאוש, לא להקשיב לקולות המחלישים, להתעלם מהמבטים והלחישות מסביבה ובדיוק משם – לגדול. בדמיון שלנו אנחנו אוהבים לצייר דרך כזאת בקו שעולה כלפי מעלה, ממש כמו איזה סרט הוליוודי על אנדרדוג שמרים את עצמו מהאשפתות למרומי התהילה. ברור שבחיים זה נראה אחרת לחלוטין, וגם למירי הדרך לא סומנה רק בקו אחיד של עלייה. אחרי כל התקדמות הייתה גם התרסקות, וכשמשהו אחד הסתדר דבר אחר התקלקל. אבל מה שכן היה אחיד הוא הרצון שלה למצוא טוב בחייה. גם ברגעים הכי סוערים היא לא איבדה את האומץ שלה, והמשיכה לבנות את עצמה כמו בצל שמקלף מעצמו בכל פעם עוד שכבה של צער, עוד שכבה של כבדות, עוד חוסר רצון ועוד כישלון.
היא והבנות עברו לגור בדירה מקסימה עם סביבה תומכת במיוחד. היא מצאה להן בית ספר וגן מושלמים עם מנהלת שכולה לב ואהבת ישראל נדירה. אחרי כמה עבודות לא מוצלחות עם משכורת שלא מתחילה להספיק היא החליטה ללמוד מקצוע. המשפחה הקרובה עזרה לה גם כספית וגם עם הבנות, וכך הצליחה לרכוש לעצמה מקצוע מבוקש. גם שם היא התקדמה קצת קדימה וקצת אחורה, חלק מהזמן על הסוס וחלק אחר נגררת בקושי אחריו. אבל היום, כשהיא בת 27, מירי מנהלת צוות, סגנית מנכ"ל של אחת החברות המצליחות בתחום שלה, מרוויחה משכורת מכובדת ביותר, יש לה רישיון נהיגה ורכב משלה, היא נראית מקסים, מטופלת ומטופחת, היא נמצאת בזוגיות רצינית לקראת קשר ממוסד ומחזיקה את עצמה באופן מדהים.
"שלא תחשבי, אני לא חיה בלה לה לנד", היא מספרת לי. "יש כל כך הרבה רגעים קשים ביום שלי. אבל ההחלטה לקחת את המשבר הגדול של חיי ולהפוך אותו למנוף להתקדמות היא ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בשביל עצמי. ודבר אחד חשוב למדתי: מסכנוּת היא לא חברה שלי. היו לי כל כך הרבה רגעים שבהם הרגשתי קורבן, שהתמסכנתי, ותאמיני לי שהיה על מה. וכן הרשיתי לעצמי לפעמים לשקוע ברחמים עצמיים. אבל לא יותר מקצת. כי זאת ביצה שרק מטביעה אותך יותר בכל פעם, והמסכנות גם מכילה בתוכה מסרים רעים ואלימים לנפש. בעצם הבסיס הנפשי למסכנות הוא: אני דפוקה ואכלתי אותה. ברגע שקלטתי שזאת האמירה שאני אומרת לעצמי, פשוט לא הסכמתי לזה יותר. למדתי שהדבר החשוב ביותר בשבילי הוא למצוא את האמירות הסמויות בתוך כל מה שאני עושה. לא להסכים לאמירות מחלישות אלא רק לדיבורים של חיזוק ואמונה בעצמי, בחיים, בטוב וכמובן בבורא עולם. זה הסוד האמיתי של ההצלחה שלי".
מרק פטריות מוקרם
צילום: שושי גרינוולד
זאת מנה שעושים אותה רק למי שאוהבים באמת. הריח, הטעם העשיר, החיבוק והפינוק שיש למרק הזה לתת הם באמת נדירים. ובניגוד גמור לכך – קלות ההכנה. אחד המרקים הכי קלים ומהירים שיש, שמפיקים טעם בלתי נשכח.
דרגת הכנה:
קלה
זמן בישול:
40 דקות
10-8 מנות
בצל גדול קצוץ דק
3 כפות חמאה או שמן זית
2 שיני שום כתושות
2 סלסילות פטריות טריות חתוכות גס
3 תפוחי אדמה קלופים ופרוסים לפרוסות
מלח ופלפל
250 מ"ל שמנת מתוקה
2 כפות פרמזן מגורר
לקישוט:
100 גרם תערובת פטריות לפי הטעם או רק סוג אחד (שימג'י, פטריות יער, מלך היער ושמפיניון)
2 שיני שום כתושות
פטרוזיליה קצוצה דק
3 כפות שמן זית או חמאה
מכינים את המרק: מטגנים את הבצל על אש בינונית עד להזהבה קלה כ־10 דקות. מוסיפים את השום ומטגנים יחד עוד דקה. מערבבים היטב. מוסיפים את הפטריות ומתבלים במלח ופלפל. מערבבים ומטגנים על אש גבוהה עד שכל הנוזלים מתאדים והפטריות מזהיבות קלות. מוסיפים מים עד לגובה הסיר ואת פרוסות תפוחי האדמה, ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה במשך 30 דקות. טוחנים את כל תכולת הסיר במעבד מזון או בעזרת בלנדר ידני. מוסיפים את השמנת המתוקה והפרמזן, טועמים ומתקנים תיבול. מבשלים 5 דקות.
להגשה: חותכים גס את הפטריות ומטגנים בשמן או חמאה על אש גבוהה עד להזהבה, מוסיפים את השום הכתוש ומתבלים במלח ופלפל, מטגנים עוד דקה ומסירים מהאש. מחלקים את המרק לקערות, מפזרים מלמעלה את הפטריות המוקפצות ופטרוזיליה קצוצה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com