אני כל כך מתגעגע. מתגעגע לזמן שלנו ביחד, למשפחה שהיינו.
מתגעגע לחומוס בשישי ולכדורסל אחר כך. מתגעגע לישיבות בפאב. מתגעגע לחיוך של ההורים. אני מתגעגע לראות את עידו ורוני קצת יותר שמחים. אני מתגעגע לקבוצת וואטסאפ של שלושת האחים, לבדיחות, לקראת פורים חברים.
עברה שנה מאז שנפרדנו בפעם האחרונה. אמרו שהזמן יעשה את שלו. אז אמרו. זה רק הולך ונהיה יותר קשה. הזמן לא מרפא והכאב לא נחלש.
ואני רואה את לביא גדל ונזכר כמה רצית אחיין קטן שתוכל לשחק איתו כל היום, וכמה הוא דומה לך. ויהלי שלא מפסיקה לשאול עליך, ואני מתרסק מבפנים כל פעם ואני לא מאמין שהם לא יזכו להכיר אותך.
ואני עדיין לא מעכל. והכל נראה כמו חלום רע וכמה אתה חסר. ואני יודע שאתה מסתכל, ואני יודע שאתה שומר עלינו, ואני רוצה להגיד לך שאני גאה להיות אח שלך ואני מעריץ אותך.
לא נתת לאף אחד להחליט בשבילך והלכת מהעולם כאדם חופשי כנגד כל הסיכויים. עשית את הבלתי אפשרי.
אלון, אח שלי גיבור. אתה תזכר לדורות. השם שלך אלון, הוא סמל לגבורה. השם שלך הוא סמל לכך שהכל אפשרי. עשית הכל נכון. היית יותר מדי טוב לעולם הזה.
אנחנו נמשיך בדרך שלך ואנחנו נקום מהמקום הכי נמוך. אנחנו נקום מהמקום הכי קשה. לא נרפה, לא נוותר, לא משנה כמה קשה. נדאג שמי שהיה אחראי ישלם. נדאג שמי שהיה אחראי ייקח אחריות.
אח שלי גיבור אתה איתי בכל דקה, בכל נשימה, אתה הרוח החיה, אתה האור בקצה המנהרה. אני יודע שאתה יושב שם למעלה עם כל החבר'ה. תמסור להם שאני מתגעגע גם אליהם. ניפגש בחלומות, בזיכרונות ובמחשבות. אח שלי גיבור, אתה חזק. אני אוהב אותך, מתגעגע.