המדרש מספר שלאה הצעירה הרבתה לבכות בגלל השמועה שעשו הרשע מתכוון לקחת אותה לו לאשה, והבכי הרב גרם לעיניים שלה להיות 'רכות'.
הכתוב בכל אופן לא מפרש יותר, ואין ביטוי דומה לזה בתנ"ך שאפשר יהיה ללמוד ממנו את הכוונה האמתית.
רגילים להסביר שהכוונה לעיניים חולניות, או רטובות תמיד מדמעות, באופן שפגם ביופייה, בניגוד לרחל שהייתה יפת תואר וטובת מראה. מעניין שאבן עזרא מביא פירוש שהתיבה חסרה אל"ף, והכוונה שעיני לאה היו ארוכות, כנראה מלוכסנות במידה מסוימת, בניגוד לעיניים היפות של רחל; אבל הוא דוחה את הפירוש הזה.
העיניים הם אבר חשוב מאוד במיוחד בתחום ההלכה. עיוור חשוב כמת . הסיבה שהם מביאים הוא שהתפקוד שלו חסר מאד ביחס לאדם רואה, ולכן הם פוסקים שמותר לחלל שבת כדי להציל את הראייה . חז"ל מניחים שיש קשר בין ראיית העין לבין תפקוד הלב, למרות שהרפואה המודרנית לא מאוששת הנחת יסוד זאת.
ועוד -חז"ל אומרים שכלה שעיניה יפות אינה צריכה בדיקה נוספת, והכוונה היא שמראה העיניים משפיע על כל מראה הפנים. חכמת אישה תאיר פניה ועיניה. ניתן להניח שאצל אבותינו בתקופת התנ"ך גם השער וגם העיניים היו בגוון כהה, שהרי בשיר השירים השער הוא כעדר עיזים, והכוונה כמובן לעז המזרח תיכונית שהיא תמיד שחורה ולא לאחיותיה הבהירות שיובאו בדורות האחרונים לארצנו. העיניים נדמו ליונים, 'עינייך יונים', שהן שחורות- לבנות ובוודאי שלא כחולות או ירוקות...
משה רבינו עולה לפסגת הר נבו כדי לראות את הארץ הטובה למרחוק. הוא התברך בכך שבגיל 120, 'לא כהתה עינו'. אבל זה נס גלוי. עם הגיל ישנה היחלשות של הראייה. בפרשה הקודמת פגשנו את יצחק הזקן שכהו עיניו מראות. יתכן מאוד שהכוונה לקטרקט, עכירות העדשה שבעין שקורית אצל מרבית האוכלוסיה המבוגרת. הראייה הולכת ונהיית עכורה בגלל שהעדשה שבתוך העין מאבדת משקיפותה. כאשר שקיפות עדשת העין נפגעת משתבש מעבר קרני האור, וכתוצאה מכך נגרם טשטוש ראייה.
הפתרון לקטרקט מתפשט הוא ניתוח קטן יחסית, שבו פשוט מוציאים מהעין את העדשה העכורה ומחליפים אותה בעדשה מלאכותית. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית כאשר הרופא יוצר פתח זעיר, של כשלושה מ"מ, בקרנית, ממנו באמצעות כלים זעירים הוא שולף את העדשה הפגומה ומכניס במקומה את העדשה המלאכותית. אחוזי הצלחת הטיפול גבוהים ביותר. רבים מהמטופלים מגיעים לחדות ראיה מקרוב ומרחוק טובה יותר מאשר הייתה להם בעבר
אנחנו מגדירים את ההתייחסות של האדם לפי צורת ההסתכלות שלו יש שמביט בעין טובה ויש- בעין רעה על עניין מסוים. וכך גם לגבי הביטוי מוצא או לא מוצא חן בעיניו, ועוד ביטויים דומים. אנחנו בתקופה שבו אנחנו נדרשים לסגל עין טובה על עצמנו על האחר על המציאות ובעיקר על ריבונו של עולם. גם אם העדשה הנשמתית קצת עכורה עדיין.