בחודשים האחרונים, הרבה לפני התפוצצות פרשת פלדשטיין שנוגעת בין השאר בשאלת העברת המידע המודיעיני מאמ"ן לראש הממשלה, התחלנו לעבוד על תחקיר מקיף שעוסק במערכת היחסים שבין גופי המודיעין של ישראל למערכת המדינית, הן הקבינט והממשלה והן ועדת החוץ והביטחון. שורה ארוכה מאוד של אישים שוחחו עם 'בשבע' לצורך הכנת תחקיר זה. מדובר על חברי קבינט מארבעה קבינטים שונים, חברי ועדת חוץ וביטחון מ־15 השנים האחרונות, שרים בממשלות רבות, גורמי מקצוע וגורמים ביטחוניים שהיו בלב ליבו של הקבינט המדיני־ביטחוני. כצפוי, כולם ביקשו לדבר איתנו שלא לציטוט, אך כולם מציירים תמונה כמעט זהה של הדרך שבה מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר והרגישות ביותר במדינת ישראל.
"אנשים לא מבינים איך עובדת המערכת", אומר גורם ביטחוני בכיר. "המידע המודיעיני עובר שורה של שלבים לאורך הדרך, וכל השלבים האלה מתרחשים בתוך אמ"ן. צמרת האגף היא זאת שבסופו של דבר מחליטה מה יוצג לדרג המדיני ומה לא".
היא גם זאת שמחליטה מה להציג לראש הממשלה?
"בוודאי. הטיעון שהם משתמשים בו זה שיש הרבה מאוד מידע גולמי, שאין יותר מדי מה לעשות איתו בלי הניתוח שלהם, והם מגבשים את הדוח המודיעיני לפי הצורה שבה הם מנתחים את המידע. זה המידע היחיד שאליו נחשף כל הדרג המדיני, כולל ראש הממשלה. המידע שמוצג למקבלי ההחלטות הוא מידע מסונן ביותר".
באמ"ן, כמו גם בשאר גופי המודיעין הישראליים, ישנו צוות איפכא מסתברא, שתפקידו להעלות תזות אחרות לניתוח הראשי של ראשי האגף. מה קורה עם המסמכים וחוות הדעת שהוא מגבש?
"זה תלוי. צוות האיפכא מסתברא הוא צוות פנימי. צה"ל מכוון ליצירת אחידות, כלומר מסר אחיד. הם מגבשים את המידע ואת הדוח כך שהוא יצא חד משמעי. כל מסמך עם תזה אחרת נגרס ומושמד, כביכול כדי לא ליצור מצב שבו אין לצה"ל עמדה חד משמעית, אז פשוט גורסים כל תזה אחרת".
כלומר אם שרי הקבינט למשל רוצים לשמוע תיאוריות נוספות על תמונת המצב כדי לקבל החלטה מושכלת יותר, הם פשוט לא יכולים לעשות זאת?
"בדיוק. המידע הזה לא בנמצא כדי להעביר להם אותו".
הציבור הישראלי נחשף להעלמת המידע מראש הממשלה ומהדרג המדיני באירועי הלילה שקדם ל־7 באוקטובר, כאשר הערכות המצב שהתבצעו במהלך הלילה והסימנים המוקדמים לכך שעומד להתרחש אירוע חריג ביותר לא הועברו לנתניהו. לפי התחקירים הצבאיים האחרונים עולה שהנציגים הצבאיים בלשכת ראש הממשלה, קרי המזכיר הצבאי וקצין המודיעין בלשכת ראש הממשלה, קיבלו את המידע על הרמזים והסימנים המטרידים כבר באמצע ליל שמחת תורה תשפ"ד. אלא שנתניהו, לפי תגובת לשכתו, קיבל את המידע על כך רק בשש וחצי בבוקר, ברגע שבו נפתחה מתקפת חמאס.
אף שמדובר באירוע המפורסם ביותר, הוא רחוק מלהיות חריג. למעשה, כפי שנציג במקרה הבא, מדובר בשיטה קבועה של צה"ל, שמחליט איזה מידע הוא מעביר ואיזה לא, ואם כן אין לשרי הקבינט, ולא פעם גם לראש הממשלה, שום דרך לדעת שמוסתר מהם מידע חיוני. אירוע שכזה התרחש גם הוא בראשית המלחמה, כשהתגלתה מנהרת טרור כ־400 מטר בלבד ממעבר ארז.
17 בדצמבר היה אחד הימים הדרמטיים ביותר בחודשי המלחמה הראשונים. בשעות אחר הצהריים הותר לפרסום כי צה"ל איתר מנהרת ענק, באורך ארבעה קילומטרים, שהתחילה בג'באליה והגיעה עד מרחק של 400 מטרים ממעבר ארז. בתחילה הפרטים שמסר דובר צה"ל לימדו כי המנהרה התגלתה תוך כדי התמרון הקרקעי ובזכותו. אלה גם היו הדברים שנאמרו בכל הערוצים ונכתבו בכל האתרים. אלא שאז החלו הדברים להסתבך.
לאט לאט החלו להגיע עוד ועוד עדויות שלימדו שהמנהרה הייתה ידועה למודיעין הישראלי כבר תקופה ארוכה. "תדע לך שרשמית צה"ל אומר שהמנהרה התגלתה עכשיו, אבל הצוות שאני נמצא בו, צוות מודיעין, הכיר אותה כבר לפחות ארבע שנים", כך נאמר לכותב שורות אלה מפי איש מילואים באגף המודיעין. גם חיילי מילואים אחרים שנחשפו מתוקף תפקידם לפרטים סיפרו ל'בשבע' כי המנהרה הייתה ידועה לצה"ל שנים ארוכות.
שלל העדויות שעלו הובילו את צה"ל לפרסם עשרה ימים מאוחר יותר הסבר רחב יותר על המנהרה, הסבר שעל פיו צה"ל ידע על קיומה, עקב אחר התפתחותה ואף תקף אותה מהאוויר כמה פעמים. ל'בשבע' נמסר מצה"ל כי המנהרה הותקפה במסגרת "המתקפה על המטרו" במבצע שומר החומות, מתקפה שכשלה.
צה"ל, כפי שהוא עצמו העיד, ידע על המנהרה ארבע שנים לפחות, אבל שרי הקבינט לא עודכנו על קיומה. הסיפור הזה חמור במיוחד, שכן 400 מטר מפתח המנהרה, דרך מעבר ארז, עברו רוב הפועלים העזתים לשטח ישראל. את ההחלטה על כניסתם של הפועלים מעזה ועל הגדלת היקף הפועלים שהתקבלה בממשלת בנט־לפיד קיבל הקבינט המדיני־ביטחוני, הגוף היחיד שיש לו סמכות לקבל החלטה שכזו על פי החוק. אלא שאף אחד לא חשב שכדאי לעדכן את שרי הקבינט על קיומה של אותה מנהרה, שצה"ל כאמור ידע עליה לעומק, בטרם קיבלו החלטה שיש לה השלכות ביטחוניות כבדות משקל.
"מעולם לא תדרכו אותנו שיש מנהרה סמוך כל כך למחסום ארז. בפעם הראשונה שמעתי על המנהרה כשצה"ל חשף אותה עכשיו, במהלך המלחמה", אומר חבר קבינט בממשלת בנט־לפיד ל'בשבע'.
אין לא יכול
סיפור המנהרה רחוק מאוד מלהיות אנקדוטלי. כבר בזמן צוק איתן נאלץ שר הכלכלה דאז נפתלי בנט להשיג מידע מחוץ לתדרוכים הביטחוניים שצה"ל סיפק לקבינט, ורק בעקבות זאת נחשף הקבינט לתעשיית המנהרות במלחמה. כזכור, אחד האירועים הקשים במלחמה היה פיגוע הפילבוקס סמוך לנחל עוז, שבו מחבלי חמאס חצו לשטח ישראל דרך מנהרה שחדרה את הגבול והרגו חמישה חיילים. באירוע אחר במהלך צוק איתן, ארבעה חיילים נהרגו לאחר שמחבלים חדרו לישראל סמוך לקיבוצים ניר עם וארז. גם חטיפתו של גלעד שליט בשנת 2006 התרחשה דרך מנהרה שחדרה את הגבול לתוך ישראל. למרות זאת, רק המידע החיצוני שהניח בנט על שולחן הקבינט הוביל לקבלת ההחלטה לטפל באיום המנהרות.
"אנחנו נמצאים במקום שבו חברי הדרג המדיני יכולים לקבל תמונת מודיעין מלאה רק אם הם חרוצים ואוספים מידע משלל מקורות שאינם המקורות הרשמיים של צה"ל בקבינט, ואז הם מוכנים לעמוד במתקפות הזלזול של בכירי צה"ל, שלא אוהבים שמישהו מאתגר אותם", אומר חבר קבינט ל'בשבע'.
השרים יכולים להתנהל ככה?
"כמעט שלא. איזה שר ירצה שאחרי ישיבת קבינט יצאו פושים נגדו בכל האתרים על 'מתקפות כנגד אלופים בצה"ל'? וצריך לזכור נקודה נוספת, ופרשת פלדשטיין היא דוגמה נהדרת לכך. ברגע שיש שרים שמקבלים מידע מגורמים אחרים שהם לא הגורמים שצה"ל שולח לדיונים, מערכת הביטחון מתחילה להתעמר בהם. זה נכון לפלדשטיין והמג"ד כיום, וזה נכון לעופר וינטר בצוק איתן".
מדיניות מערכת הביטחון אינה מוגבלת אך ורק להעברת מידע סלקטיבי, אלא גם לתוכניות צבאיות. במהלך המלחמה שרי הקבינט והממשלה התמודדו שוב ושוב עם מקרים שבהם צה"ל פשוט לא הציג תוכניות אופרטיביות שיעמדו בדרישות של הקבינט. "זה קורה שוב ושוב. מניחים לנו ארבע אפשרויות על השולחן, רק שאף אחת מהן אינה עומדת ברצונות של שרי הקבינט. אם צה"ל לא מגיש תוכניות שמיישמות את המדיניות שאנחנו חותרים אליה, איך בדיוק אנחנו אמורים לקבל החלטות שיובילו את המלחמה למחוזות שאנחנו מאמינים בהם?" שואל שר בקבינט בשיחה עם 'בשבע'.
אתם יכולים לתת לצה"ל הוראה לחזור עם תוכניות אחרות.
"זה נכון תיאורטית, אבל לא נכון מעשית. יש מקרים שבהם בהחלט אפשר לשלוח את צה"ל לעשות שיעורי בית ולהציג תוכנית חדשה. אבל יש המון מקרים שבהם צה"ל אומר שאין לו יכולת לבצע את המשימה שאנחנו דורשים ממנו. פעם זה כי אין מספיק חימושים, פעם כי אין מספיק כלים, פעם כי אין תורת לחימה שנכתבה לתרחיש כזה או אחר, פעם כי כדי לעמוד במשימה הזאת צריך לבצע המון אימונים שאין באפשרות צה"ל לבצע בשלב הזה. ככה פעם אחר פעם מדיניות שרצינו ליישם נקברה על ידי צה"ל".
אם אכן אין אפשרות טכנית לבצע את אותה מדיניות, מה בכירי הצבא יכולים לעשות?
"קודם כול, תרשה לי להיות סקפטי לגבי עצם הטענה. הרי שמענו אותה גם על כיבוש פילדלפי או רפיח, כפי שנחשף לציבור, וראינו מה היה בפועל, שהיה מאוד שונה. זה נכון גם להרבה דברים אחרים. ומעבר לזה, אם אתה כרמטכ"ל, אלוף פיקוד, ראש אגף מבצעים וכן הלאה לא חושב שאתה יכול לעמוד במשימה, תניח את המפתחות ולך הביתה. תן למישהו אחר שכן יודע לעמוד במשימה לעשות זאת. בפועל, אנחנו רואים שכל ההתנגדויות הללו מתרחשות באורח פלא רק במקרים שבהם צמרת מערכת הביטחון מתנגדת לאותה מדיניות".
מקרה שטייניץ לא יחזור
כבר לפני כמה עשורים הבינו בישראל כי אי אפשר לתת בלעדיות לאמ"ן ולשב"כ על המידע המודיעיני. כבר לאחר מחדלי מלחמת יום הכיפורים הוצע במסגרת ועדת אגרנט להקים את המטה לביטחון לאומי. בפועל חלפו עוד 25 שנה עד שנתניהו הקים את המל"ל בשלהי כהונתו הראשונה. בשנת 2008 נחקק חוק המל"ל, ובין תפקידיו המוצהרים בחוק ניתן למצוא את הסעיף שדורש מהמל"ל להכין את דיוני הקבינט, להכשיר שרי קבינט חדשים, להעביר מידע לשרים ולהכין אותם לקראת דיוני הקבינט, כמו שמפורט במסגרת המלצות 'הוועדה לעניין עבודת הקבינט המדיני־ביטחוני' (ועדת עמידרור) שאושרו על ידי הממשלה.
בפועל, המטה לביטחון לאומי מתקשה מאוד לעשות את העבודה הזאת. אחת הסיבות העיקריות לכך היא העובדה שמדובר בגוף מטה ולא בגוף מודיעיני. "גם המל"ל לא מקבל את מלוא המודיעין הגולמי ואין לו את התנאים המאפשרים יכולת ניתוח עצמאית של המודיעין וזה לא מתפקידו, אלא אם עולה צורך נקודתי וניתן אישור מראש הממשלה", אומרים בכירים לשעבר במל"ל ל'בשבע'. "במקרים האלה הוא יכול להיערך לכך באופן מיוחד, אך זו לא משימה קבועה שלו. הוא נסמך על הניתוחים של גופי המודיעין. כמובן הוא יכול לשאול שאלות ביקורתיות כמו כל גורם אחר שמעיין בחומר".
אם כך, איך המטה לביטחון לאומי יכול לוודא שכל המידע אכן עובר לשרים ולראש הממשלה?
"הוא לא. המל"ל יכול להוביל לדיונים בקבינט, והוא יכול להציף שאלות, אבל הוא לא יכול לוודא שכל המידע אכן מועבר. יחד עם זה, המל"ל כן נחשף לתמונת מודיעין רחבה יותר, כדי שהוא יוכל לתדרך את השרים אם הם ירצו בכך. בפועל, הרבה מהיכולת לתדרך את השרים תלויה ברצון של השרים באותם תדרוכים".
אם אלה המגבלות של המל"ל, איך הוא יכול לוודא שגופי הביטחון אכן עונים תשובות מספקות לשאלות שעולות מצד חברי הקבינט?
"מאחר שהתהליך כולו מתבצע בתיווך של המל"ל, למעשה זוהי ערכאה נוספת שאמורה להתרשם מהתשובות. בכל מקרה, אם התשובות לא מספקות, כמובן השר יכול לשוב ולפנות וגם להעלות זאת בדיון הקבינט בעצמו".
מי מחליט איזה מידע המל"ל מעביר לשרים?
"תלוי איזה מידע. לגבי הסקירה הביטחונית היומית, מדובר בסקירה שמגיעה למל"ל דרך גופי הביטחון הרשמיים. לגבי פניות מיוחדות של שרי קבינט, המל"ל מתאם את התשובות עם הגורמים הרלוונטיים לפני שהוא מעביר את המידע לשרים, ויש גם מגבלה של מתן המידע בתוך חמישה ימים לכל היותר".
גורמים מדיניים ששוחחנו איתם לצורך הכנת התחקיר מדגישים כי בפועל תפקוד המל"ל תלוי במי שעומד בראש המל"ל. כך למשל שרים רבים זוכרים את תקופתו של מאיר בן שבת בקבינט כתקופה שבה המל"ל נתן מענה טוב למדי לצורכי השרים. לעומת זאת תחת ראשי מל"ל אחרים, במיוחד כאלה שבתקופתם המל"ל הפך להיות זרוע מדינית נוספת של ראש הממשלה, שרי הקבינט קיבלו שירות רע מאוד מהגוף שהיה אמור לפתור את הבעיה השורשית.
ואם חשבתם שמדובר במידורם של שרי הקבינט וראש הממשלה בלבד, הרי שבמציאות התנהלות דומה מתרחשת גם בוועדת החוץ והביטחון, אותה ועדה שאמורה לפקח על גופי הביטחון השונים.
"בוועדה הראשית צה"ל אף פעם לא מתדרך לעומק את חברי הוועדה", אומרת דמות בכירה בוועדת החוץ הביטחון בעשור האחרון. "החשש שלהם, ויש בו מידה רבה של צדק, זה שכל מה שייאמר בוועדה הראשית יודלף מיד החוצה".
למה קיים חשש כזה?
"כי יש היום יותר מדי חברים בוועדה, כך שהמידע הזה נחשף לעיני עשרות חברי כנסת. מה גם שלצערי לא מעט מחברי הוועדה כיום הם חברי כנסת שרצים לספר בתקשורת כל דבר, וזה יוצר חשש מוצדק למדי במערכת הביטחון. הבעיה היא שגם בוועדות המשנה החסויות, שם לרוב חברי הכנסת הרבה יותר אחראיים, צה"ל נוקט את אותה מדיניות".
באיזה אופן?
"קח למשל את ועדת המשנה לענייני מודיעין. מי שעומד בראשה, שזה לרוב יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, הוא אחד משלושת האנשים היחידים במערכת הפוליטית שאמורים להיות מעודכנים בכל המידע המודיעיני שיש, יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון. במובנים מסוימים יש לו גם יתרון על ראש הממשלה ושר הביטחון, כי הוא נחשף לא פעם לחומר הגולמי. אלא שצה"ל מציף אותו בחומר, כך שכמעט אין לו סיכוי למצוא את הידיים והרגליים בו. בפועל זה יוצר מצב שבו קשה ליושב ראש ועדת המשנה להצליח לנתח את החומר אחרי המידע המודיעיני שצה"ל מספק".
זאת לא בדיוק הדרישה מצה"ל, לתת לדרג המדיני כמה שיותר מידע כדי שהוא יוכל לקבל החלטות מושכלות?
"לא. הדרישה מצה"ל היא לא להציג רק תמונת מצב אחת, אלא להציג כמה אפשרויות לניתוח. להטביע את חברי הכנסת או השרים בכל שבב מידע זה בדיוק כמו לא לעדכן אותם בכלום. השרים לא יכולים לעבור על כל המידע הזה, וכך גם חברי הכנסת".
יש לחברי הכנסת יכולת לפקח באופן יעיל על עבודת גופי המודיעין? הרי כולנו זוכרים את פרשת הכור הגרעיני בסוריה, שמי שבפועל גילה אותה היה יושב ראש ועדת החוץ והביטחון באותם ימים, יובל שטייניץ.
"צריך לומר בכנות, היום כמעט שאין סיכוי שנראה מקרה כמו שקרה בימי שטייניץ. גם אז היה מדובר באירוע חריג מאוד, שמציף את השאלה כמה דברים אנחנו מפספסים בגלל ההתנהלות הזאת. וצריך לומר דבר נוסף, בשנים האחרונות התקבלה נורמה שהרבה מאוד חברי כנסת שזאת כהונתם הראשונה בכנסת, והם מגיעים ללא שום רקע מקצועי רלוונטי, הופכים להיות חברי קבינט. מצד אחד יש לזה יתרון, כי זה מזרים דם חדש ומייצר רעיונות חדשים, אבל מצד שני המשמעות היא שבוועדה נמצאים חברי כנסת חסרי ניסיון שלא יכולים לבצע פיקוח אפקטיבי על צה"ל".
בימים אלה מקדמת הקואליציה שני חוקים שנועדו למעשה לפתור את בעיית חוסר העברת המודיעין שמערכת הביטחון נוקטת. הראשון הוא חוק פלדשטיין, שקובע כי קצין שהעביר מידע מסווג לראש הממשלה יזכה לחסינות. חשוב לציין שעל פי החוק ראש הממשלה מוסמך לקבל כל מידע מודיעיני באשר הוא, ולכן אי אפשר לטעון שהעברת מסמך מסווג כלשהו לידיו יש בה משום פגיעה בביטחון המדינה. החוק השני, שמוביל חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד, נועד להקים גוף מודיעיני חיצוני לצה"ל, שיהיה אמון על העלאת תזות אחרות מהניתוח שיוצא מאמ"ן. אותו גוף אמור להיחשף לכלל המידע הגולמי, ולמעשה לשמש כצוות האיפכא מסתברא. הייעוץ המשפטי ומערכת הביטחון מתנגדים שניהם לחוקים אלו.