אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל הי"ד שנרצחה במוצב נחל עוז בשבעה באוקטובר, מפרט בריאיון לערוץ 7 על כמה מהשאלות אותן הוא מנסה להעלות סביב העיתוי של ראשית מתקפת החמאס.
"יש הרבה פרטים שעדיין לא בפרסום ולא יצאו", מציין אייל בפתח דבריו. "כמי שמחשיב את עצמו כיודע את הפרטים ויודע להגיד את ציר הזמן האיום והנורא של 72 השעות שלפני שבת השבעה באוקטובר, אני אומר שיש כאן רצף אירועים מזעזע שהביא את כולנו ל-6:23 בבוקר, כי תרגיל ההסחה של חמאס היה מושלם. שבת השבעה באוקטובר נבנתה נדבך על נדבך עד שהגיע השלב הסופי".
ציר הזמן שאותו בנה אייל אשל בתחקיר עצמאי שערך, מתחיל כבר ביום שלישי של חול המועד, והוא מפרט: "ביום שלישי של חול המועד סוכות היה תרגיל מסכם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. זה לא הדליק נורה אחת במערכת הביטחון. היו שם הרבה רחפנים בשמים, הרבה ירי ומנגד נשלחו הרבה ווטסאפים ומסרונים ישראלים מרגיעים לתושבי הדרום שזה רק תרגיל של חמאס ושלא יחששו".
"ביום רביעי היה אירוע אחר בגזרת עזה. בשעת בוקר מוקדמת התקיים תרגיל צה"ל שבא לדמות פשיטה על מוצבי צה"ל. למעט מוצב אחד, כל הבסיסים והמוצבים כשלו כישלון קולוסאלי. לבסיס נחל עוז הצליחו להיכנס רכוב, אירוע מזעזע לכשלעצמו, נכנסו לחמ"ל וגנבו את המפתחות של הנשקיה ומפות יקרות ערך. זה היה תרגיל של צוות בדיקה של צה"ל. זה קרה 72 שעות לפני בוקר השבעה באוקטובר ועדיין לא נשאלה שאלה במערכת הביטחון", אומר אשל המדגיש כי הוא אינו מגיע לנתונים כאיש צבא או כפוליטיקאי, אלא כמי שהחל לנבור בפרטים ובמידע אחרי השבעה באוקטובר ונחשף אליהם בתחקיר עצמאי.
"במהלך השנים האחרונות התרגלנו לזה שאירועים כואבים שהיו בצה"ל נשארו בצה"ל, והיום אני אומר שנגמרו הימים הללו. זכות הציבור לדעת לטוב ובעיקר לרע, כדי שנדע להתמודד עם הרע", הוא אומר ומדגיש כי הכישלון הכולל בתרגיל במוצבי ובסיסי צה"ל לא עורר איש לחקור, לשאול או להדיח את האחראים לכישלון, ולהערכתו גם את הכישלון הזה ראו אנשי החמאס וגם לכך היתה תרומה להחלטה לפתוח במתקפה 72 שעות מאוחר יותר. בנוסף, הוא מציין, למדו בחמאס שצה"ל אינו מגיב לירי לעבר חיילינו והמשמעות עבורם הייתה שהם יוכלו לעשות כרצונם, ואכן כך הם עשו.
ממשיך אייל אשל בציר הזמן: "ביום חמישי התפתחה הבנה שמשהו קורה בצד המערבי של הגדר, בסג'עיה ושכנותיה. נעשו צעדים שלא כאן המקום לפרט מה הם". אבל אז הגיע יום שישי שדווקא השקט הנדיר שהיה בו אמור היה להדליק את נורות האזהרה: "יום שישי הגיע וכלום לא קרה. השישה באוקטובר היה יום השישי היחיד שלא היה בו כלום, יום שישי השקט ביותר שהיה עשרות חודשים אחורה. לא היה אף אירוע על הגדר. אנחנו יודעים את זה מעדויות של מי שנותרו בחיים וגם מהבנות התצפיתניות שחלקן הצליח לנוח בצהרי יום שישי. אף אחד לא קם ולא שאל איך קורה שביום שישי ה-6 באוקטובר אין אירוע על הגדר, אף בלון לא עלה, אף מטען לא התפוצץ ואף ירייה לא נורתה. איך מערכת הביטחון לא נדלקת ולאף אחד לא עולים סימני השאלה? זה נושא לדיון עמוק".
"ביום שישי בערב הבנות אכלו את הארוחה האחרונה, ובלילה שבין שישי לשבת היו הרבה סימנים שהדליקו נורות, חלקם ידוע כמו אלפי הסימים שנפתחו בטלפונים טפשים, תנועה ערה בסג'עיה ועד ההקלטות שדרשנו לשמוע ממערכת הקשר של התצפיתניות", אומר אייל ומציין כי בתו החלה את המשמרת שלה בארבע לפנות בוקר.
על הקלטות הקשר של החמ"ל אותן ביקשו המשפחות השכולות לקבל לידיהן, אומר אייל: "בג"ץ פסק לטובתנו, שאנחנו זכאים לקבל 72 שעות אחורה ועדיין לא קיבלנו הקלטות למעט דקה ו-42 שניות, הקלטות שכבר הוצאנו".
על אירועי הלילה שלפני המתקפה מספר אייל כי "שלומי בינדר ביצע יותר מחמישים שיחות טלפון בין השעה רבע לשתיים לרבע לארבע לפנות בוקר, דקות שבהן מערכת הקודקודים של מערכת הביטחון קיימה את השיחה האקוטית כל כך שבסופה הוחלט לדבר בבוקר. אגיד באופן חד וברור ששלומי בינדר, ככל הנראה, ידע שמשהו מתרחש כבר בשמונה דקות לשתיים. הנתונים הם עובדות ולכן הקפיצו את מח"ט הגזרה הצפונית חיים כהן שהגיע מהבית שלו בטבריה לאותן התרחשויות, לכן הקפיצו את אסף חממי, מח"ט הגזרה הדרומית. נעשו צעדים וקרו אירועים שלא ניתן לפרט ואני, האב השכול, עשיתי את התחקיר כי הבנתי שמערכת הביטחון לא עשתה צעד כדי לאפשר לי להבין מה קרה בשבת השבעה באוקטובר ולפניה".
"היום אני יכול להגיד בצורה הכי מצערת שהאירוע בנחל עוז סביב המיגונית והחמ"ל זו הבושה של צה"ל, שלא יודע איך להתמודד עם האירוע העצוב הזה. ראש אמ"ן שהיה באילת ידע על הפרטים לפני ואחרי רבע לארבע לפנות בוקר ובחר לשהות במלון", אומר אייל ומציין את אחריותם של הקודקודים בינדר, טולדנו, פינקלמן, אבי רוזנפלד מפקד אוגדת עזה.
"מדובר בדרג צבאי שכשל ופשע. את אירוע שבת השבעה באוקטובר כולו ניתן היה למנוע. מדובר באירוע מכונן רע ביותר כחברה לנו כחברה בישראל, והאשמה על דרג צבאי שפשע וכשל כאן. שבת השבעה באוקטובר הלכה ונבנתה נדבך על נדבך כי קצינים בצהל ידעו מה הולך לקרות, שתקו והתעלמו מהתראות ומערב רב של אירועים שהם צבר איום ונורא שהיה על הגדר".
לשאלתנו מה להבנתו ולהערכתו קרה שם, משיב אייל אשל: "חטא היוהרה על מלא שהביא אותנו לשבת השבעה באוקטובר. אם הייתי יודע קצה הקצה של הנתונים הייתי מגיע עם הרכב שלי ואוסף את כל הבנות מחמ"ל נחל עוז ומפזר אותן בבתים, ושירקב החמ"ל. אבל תמיד התגובה של רוני הייתה 'אבא אל תעשה לי פאדיחות'. היא סיפרה לי על המצלמה הזו והזו שלא תיקנו אותה, על הפרצה שלא סגרו כבר שלושה שבועות ושהצוותים הטכניים לא רוצים להגיע לגדר כי פותחים עליהם באש חיה. את הכול הבאנו על עצמנו".
לדבריו יש כאן "דרג צבאי שכשל ופשע בגלל דרג מדיני שהביא אותנו לאסון הזה כי מזוודות הכסף ניתנו להם במתנה וכך גם אישורי הכניסה לישראל".
"רוני ושאר הבנות היו שם והתריעו. הן הקלידו והטמיעו במערכות, הכול היה שם אבל אף אחד לא אסף את החומר מהשולחן כדי ללמוד לעומק מה קורה והבדיחה העצובה שהייתה בחמ"ל נחל עוז הייתה 'מי תהיה במשמרת באותה הפשיטה', וזו העובדה המצערת ביותר. אוגדת עזה ופיקוד דרום הם להבנתי שני מקומות שצריך לפרק, להעיף את הפרסונות שיש שם ולבנות מחדש מבחינת בעלי התפקיד, כי הבסיס בנחל עוז נוהל כקייטנה וכמחנה קיץ של תנועת נוער. כך לגבי אוגדת עזה ופיקוד דרום".
מוסיף אייל אשל ומציין כי ברגעי האמת לא היה מספר החיילים הנדרש במוצבים והבסיסים: "צריך לדבר גם על הנתון הכואב הזה, לא היו חיילים באותה שבת בסד"כ מתאים לאותם מוצבים ובסיסים. צה"ל יצא שבת וחג ולא היו חיילים בגזרת עזה. צריך להתמודד עם העובדה הכואבת הזו", הוא אומר ומציין כי על אף הכשל הגדול "לפני שלושה שבועות גייסתי את הבת השניה שלי. לא תשמע אותי אומר שכל צה"ל פשע וכשל כי הצבא והמדינה הם של כולנו ונשמור עליה, אבל אנחנו צריכים לדעת מה צריך להיות מתוקן, ולכן צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית שהיא הגוף היחיד שיכול לשבת ולקבוע מי האשמים. הדרישה הזו חותכת מגזרים ועמדות. אין כאן נקמה, אלא רצון להוציא את האמת לאור ולתת לשאר חלקי המדינה להבין כדי שנדע מה לתקן על ידי שנשאל שאלות".
"בשלושת החודשים האחרונים חששתי משבע חזיתות שסיבנו. היום אני פוחד מהשסע שקיים בחברה", מוסיף אשל ואנחנו שואלים על התשובות שמקבלות המשפחות הדורשות את הקלטות החמ"ל והוא משיב: "אנחנו פונים ולא מקבלים תשובה. למעט קצינות הנפגעים שמלוות את המשפחות השכולות אין ממש שיח, אין שקיפות ואין שיתוף פעולה. דברים מתנהלים לצערי דרך משרדי עורכי דין. זה לא צריך היה להיות כך. המדינה פסקה שאנחנו זכאים לקבל את ההקלטות", הוא מזכיר.