הביטוי "עם אשר רוח בו" נבחר לשמש סיסמת הנושא של חודש הארגון תשפ"ה בבני עקיבא. מקורו של ביטוי זה הוא במינויו של יהושע ליורשו של משה רבנו בהנהגת האומה: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם... ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו...". פירושו הפשוט של התואר הוא אדם בעל שאר רוח, מעוף, יכולת הנהגה ושאר מעלות המצופות ממנהיג של עם ישראל. על פי הדרש מסביר רש"י שהוא יודע "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". זו דרישה אחרת לגמרי מן המנהיג, שאינה מתארת את המעלות האישיות שלו אלא את יכולתו לתקשר עם כל חלקי העם ובזכות זה להיות מנהיג לכולם.
העתקת הביטוי מן המנהיג, "איש אשר רוח בו", אל העם, "עם אשר רוח בו", מעבירה מן היחיד אל העם את שני המישורים של התכונות הללו. על פי הפשט, עם ישראל הוא עם שיש לו שאר רוח, עם שיכול לדאות על כנפי רוח, כלשונו הפיוטית של הרב קוק, או כנבואת הנביא זכריה: עם שפועל לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח ה'. לעומת זאת על פי הדרש זהו עם שרוחות שונות ומגוונות מנשבות בו, והוא יודע לפעול מכוחן של הרוחות השונות הללו.
הציפייה ממנהיג להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד אינה פשוטה כלל ועיקר. יש מקום לחשש שייווצר מנהיג חסר עמוד שדרה, שמנסה לרצות את כולם ולשאת חן בעיני כל אחד ואחת, בעיני כל חוג וזרם, ואינו מסוגל להנהיג ולהוביל את העם. ברור שלא לכך כיוונה התורה, אלא לציפייה שהמנהיג ידע להיענות לצרכים ולדרישות של כל חלקי העם, לתת מענה רחב ומגוון, ועם זאת לנצח על כל הכלים שבתזמורת, כדי שתישמע יצירה אחידה וקולחת ולא קקופוניה של קולות צורמים.
הוא הדין לציפייה מן העם. עם אשר רוח בו אינו עם שמנשבות בו רוחות שונות ומנוגדות באופן שאינו יכול להתקדם לשום עשייה של ממש. כאשר האידיאלים והמאוויים השונים והמנוגדים מנטרלים זה את זה, העם מסתובב כשפניו פונים לכאן ולכאן בהתאם לחוזק הרוחות וכיוונן. הכוונה היא שרוחו של כל אחד ואחת מבני העם, של כל חוג וקהילה, מצטרפת לרוח גדולה, "מפרק הרים ומשבר סלעים", רוח שיכולה להתגבר על כל המכשולים והחסמים ולהביא את העם להישגים, לשיאים ופסגות.
בקור הירושלמי למען החטופים
מאז תחילת החודש השתתפתי בכמה וכמה מפגשים ואירועים שהדגימו יפה את רוחו של העם הזה. אסתפק בארבע דוגמאות מני רבות.
א. כנס של מלומדים, אנשי אקדמיה ורבנים, אישי ציבור ואנשי תקשורת, שהתוועדו יחדיו כדי לקדם הסכמה לאומית רחבה על סוגיות היסוד של חיינו המשותפים: יהדות ודמוקרטיה, דת ומדינה וכיוצא באלה. בחדר נכחו אנשים שכבר בילו אלפי שעות בדיונים ובכתיבת ניירות עמדה ומסמכים, מאמרים מלומדים ואף ספרים, על הנושאים האלה. כששאלתי אחדים מהם מה מביא אותם להמשיך ואפילו להתחיל שוב, מחדש, אמרו בסגנונות שונים רעיון אחד: האחריות למדינת ישראל ולשלמותו של עם ישראל, בדור הזה ובדורות הבאים.
ב. התכנסות של עשרות ירושלמים, בכיכר שלפני היכל שלמה ובית הכנסת הגדול, במוצאי שבת במזג אוויר חורפי וקר, לשיח עם משפחות חטופים. לשאלתי מה מביא אותם שוב ושוב להשתתף בכינוסים כאלה, ועוד בקור הירושלמי המקפיא, ענו לי רבים מהם, וכי אפשר אחרת? האם אפשר להתפנק ולהתיירא מהקור הירושלמי כאשר אחינו ואחיותינו סובלים עשרות מונים שם במנהרות ברצועת עזה? זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות בעבורם, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כשהמצפון מנקר בנו כל העת על שלא עשינו מספיק להצלתם.
ג. סיור של חבורת רבנים ואנשי חינוך בחוות שבשומרון. נפגשנו שם עם משפחות ובודדים, מבוגרים יותר וצעירים מאוד, החיים בעשרות החוות שביהודה, בנימין והשומרון. אנשים שמקיימים בגופם בכל יום, במשך שנים, את דברי יעקב אבינו בפרשת השבוע: "ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי". מסירות נפש שאין לשער, כדי להחזיק באדמת ארץ ישראל ולשומרה. לשאלתי מה מניע אותם למסירות הנפש הזאת, ענו בפשטות, כאילו הם מסבירים לילד קטן את המובן מאליו: אנחנו כאן כי אנחנו ממשיכים את מפעל ההתיישבות הציונית, מימי הבילויים ואנשי העלייה הראשונה והשנייה, דרך ההתיישבות העובדת לדורותיה, ועד אבותינו המתיישבים ביהודה ושומרון. אין דרך אחרת להחזיק בארץ הזאת בלי המחרשה והמקנה: "עוד דונם ועוד עז".
ד. משלחת של כחמישים מנהיגי חינוך מכל קצווי תבל, מארבע יבשות וכעשרים מדינות, הגיעה השבוע לארץ לשבוע אינטנסיבי של סיורים, מפגשים ודיונים משותפים על מצבו של החינוך היהודי בעולם, על המאבק באנטישמיות ועל בניין הזהות היהודית לדורות הבאים. חבורה של אנשים, שכל אחד מהם ממלא תפקיד בכיר בארצו ובקהילתו, שכל אחד מהם עזב את ענייניו השוטפים, והם מקדישים שבוע עמוס ביותר ללימוד ושיח. כששאלתי אותם מה ההצדקה למאמץ המיוחד שעשו, התשובה הייתה ברורה: האחריות לחינוך ולעתיד העם היהודי.
ספק גדול בעיניי, אם וכאשר חברי ארבע הקבוצות הללו היו נפגשים יחד, אם היו מוצאים שפה משותפת. ודאי לא ברגע הראשון. ראשית, מפרידים ביניהם פערי שפה. לא כולם מדברים עברית, ומעבר לכך, העברית של המלומדים מן האקדמיה שונה משמעותית מהעברית של נערי החוות בשומרון. מעבר לפערי השפה, יש גם פערים בתרבות, בהשקפת העולם, באמונות ובדעות. עם זאת, אין ספק בעיניי בשני דברים. האחד, שאילו היו מתיישבים לשוחח אלו עם אלו ועמלים להתגבר על פערי השפה והתרבות, היו מגלים עד מהרה את המשותף הגובר על המפריד: תחושת האחריות לעם ישראל והשותפות במחויבות לעשייה, ומעבר לכך מתפעמים מן הרוח הגדולה המניעה את המשתתפים בכל אחת מן הקבוצות האחרות. זאת ועוד, בתוך זמן לא רב היו מבינים בכל אחת מארבע החבורות מה החשיבות העצומה של העשייה בכל אחת מן הקבוצות האחרות, ומדוע פועלן הכרחי להצלחתו ושגשוגו של עם ישראל.
שבטים רבים ברוח גדולה
בשנים האחרונות נחשפנו גם לרוחות רעות המנשבות בעמנו, רוחות מפלגות ומסכסכות, רוחות מלחמה ומלחמות פנימיות. לעיתים לא השכלנו לצרף את הרוחות הללו ולהפיק מהן את העוצמות המתלכדות אלא אדרבה, הן היכו זו בזו וחוללו תחושות שקהלת מנסח אותן במילים "הכול הבל ורעות רוח".
"עם אשר רוח בו" הוא עם שמונע על כנפי רוח, מכוחם של אידיאלים והעשייה הנגזרת מהם, עשייה של מסירות נפש והקרבה למען הכלל, תוך ויתור על נוחות אישית. "עם אשר רוח בו" הוא עם שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד: עם שמבין שאת הרוח הגדולה המניעה את העם קדימה מפיקים מהרבה רוחות של אנשים, של קהילות ושל חבורות, שכל אחת מהן תורמת את תרומתה הייחודית, המשמעותית וההכרחית לשגשוגו של העם כולו.
בשבת פרשת ויצא נקרא על הולדת שנים עשר השבטים בני יעקב. כל אחד מהם נקרא בשם שאמור לאפיין אותו. קריאת שמות בתורה עניינה מתן זהות ומשמעות, עוד מימי האדם הראשון שקרא שמות לכל חי. לקראת מותו יקרא יעקב אבינו לבניו ויברך כל אחד מהם בברכה המתאימה לאופיו: "איש אשר כברכתו בירך אותם". כך יעשה גם משה רבנו בצוואתו לפני מותו. עם ישראל אינו מותך בכור היתוך לגוש אחד, מוצק ואחיד. זהו עם שמורכב משבטים רבים ומגוונים, שכל אחד מהם שונה מחברו והוא נישא על כנפי רוח משלו. בהצטרפם יחד מפעמת בהם רוח גדולה, רוח א־לוהים, "רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". יהי רצון שנזכה להיות ראויים שגם בנו תנשב הרוח הגדולה הזאת.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג, יושב ראש מועצת החמ"ד ויושב ראש מליאת תנועת בני עקיבא
-
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)