שנה וחודשים שאנחנו בתוך המלחמה, 101 אחינו ואחיותנו החיים והמתים נמקים במנהרות בעזה, ועכשיו מעין הפסקת אש עם לבנון שהיא פסק זמן לכולנו (טוב או רע, אינני מתיימרת להבין מה נכון).
שמחתי לראות שהמוסיקאים לקחו אף הם פסק זמן משירי העצב והשכול: בתחילת השבוע התעוררנו לראשון בדצמבר, לראש חודש כסלו וגם לשיר חדש של בניה ברבי "מדינה בסחרחורת" שכבר מושמע תדיר בכל רשתות הרדיו.
אשרינו שחזרנו לימים שאפשר לכתוב שיר מחאה חביב על המשכורת שהלכה ביומיים ועל הפקקים בכבישים...
מדינה בסחרחורת
מילים: בניה ברבי, אבי אוחיון
לחן: בניה ברבי, אבי אוחיון, מתן דרור
איך בונים מדינה בסחרחורת
תל אביב כבר כולה מגדלים
ביומיים הלכה המשכורת
העיקר יש ממ"ד לטילים
יש פקקים פה יותר מב"קולה"
והחום מפרגן ללחות
שעתיים חיכיתי בתור ל. .
העיקר משלמים פה שירות
היא לא נרדמת כל הלילה
אני בוכה איתה כשרע לה
על הבוזוקי מנגן לה יוונית
עם בולגרית ואבטיח
פותחים שולחן פה למשיח
שיבוא אנחנו מחכים
אני אמרתי לה שלום
גם הוא יגיע
ואת אמרת לי בחלום שהוא יבוא
לא תצעדי יותר לבד, אני מבטיח
שיבוא בלי להודיע
אני מחכה לו פה
מנצלים פה את כל האופטימים
וחארם על זוגות צעירים
פוליטיקאים מדברים איתי סינית
והבנקים עושים לי שרירים
כבר שרפתי שנים בשביל תואר
אין לי בית ואין עבודה
והצדק סגור בבית סוהר
האמת לא צריכה תעודה
בדף הפייסבוק שלו כתב בניה ברבי:
" כל כך הרבה שעות יצירה בשנה המשוגעת והקשה הזאת
כל כך הרבה שאלות אתגרים ופחדים
כל כך הרבה חלומות ותקוות
כל כך הרבה דעות וסוגים ואנשים
ומדינה אחת עם לב אחד
שבכל פעם מחדש מוצא את עצמי אומר
לא תצעדי יותר לבד!
כמה חיכית שהשיר הזה יצא..."
-------------------------------------------------------------------------
ואני הוותיקה מהיוצרים, נזכרתי בשני שירים מחאה מזרחיים מימים עברו שהיו ללהיטים: שיר אחד שהפך את המבצע שלו לכוכב המופיע גם כיום, ואילו השיר השני הותיק יותר הפך את מבצעו לכוכב לטווח קצר.
איזו מדינה – מילים ולחן: אלי לוזון ויוני רועה -1986
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה.
אנשים בוכים, מחירים עולים.
לשלם מיסים וגם קופת חולים.
אין כבר עבודה, הקופה ריקה,
אין ממה לחיות, סגרו את הלשכה.
בכנסת הם יושבים, עלינו הם עובדים,
לקחו החסכונות, הלכו הפיצויים.
לנו כבר נמאס, דפקו לנו עוד קנס.
גם על החלב הוסיפו את המס.
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה דורשת, כסף מבקשת.
איזו מדינה, איזו מדינה.
יש לנו שרים, רק כסף רוצים.
לא עושים דבר ורק מבטיחים
איפה השוויון, איפה החזון
איפה המוסר, איזה ביזיון.
מה אשיר לכם ומה אספר,
יש דברים רבים עליהם נוותר.
למרות הבלגן והחסרונות
את מדינתנו לדורי דורות.
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה
ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת,
איזו מדינה, איזו מדינה
איזו מדינה מיוחדת במינה.
הנה מה שסיפר המלחין יוני רועה לעופר גביש: "זה היה באמצע שנות ה-80, בזמן נפילת הבורסה, מצב כלכלי קטסטרופלי. יום שישי 11 בבוקר, ישבנו כמה חברים בקפה פַּפָּה בנתניה, אוהדי כדורגל, מכבי נתניה, חברים, כולם בבאסה, זה פיטרו אותו, זה רוצה לעזוב את הארץ וההוא פשט את הרגל. ופתאום, מצאתי את עצמי ממלמל 'איזו מדינה, איזו מדינה'". הצירוף הזה המשיך להתרוצץ לו בראש, והתחיל לגדול, "איזו מדינה...מיוחדת במינה...", אחרי עוד כמה וכמה פעמים כאלה, זה התחיל להזדמזם. עם מנגינה: "איזו מדינה, איזו מדינה, איזו מדינה מיוחדת במינה. . "
בהמשך מספר יוני איך פרץ בסערה לחנות הסמוכה, הקליט את השיר בטייפ קסטות ורץ מהר לידידו אליהו - כפי שהוא מכנה את אלי לוזון - ואמר לו: "יש לנו שיר מחאה מזרחי!". מי שפחות התלהב משיר המחאה היה משה בן מוש המפיק שביקש לכתוב מילים חדשות, אבל יוני רועה עמד על שלו. השיר הוקלט והרדיו הסתער עליו בחדווה, והשאר היסטוריה.
הכל בתשלומים- פלפל אל מצרי- 1962
השיר של יוני רועה מתכתב במוחי עם שיר שנולד 24 שנים קודם לכן בשנת 1962, במדינה הצעירה, סה"כ בת 14. הזמר אלברט (אברהם) מוגרבי הידוע יותר בשם "פלפל אל מצרי" שר למילותיו של ידידו אלברט שטרית.
הכל בתשלומים- פלפל אל מצרי
מילים: אלברט שטרית
לחן: אברהם מוגרבי
בתשלומים בתשלומים
על כל דבר בתשלומים בתשלומים
כל המשכורת הולך למכולת
כל המשכורת הולך למכולת
איי איי איי איי בתשלומים
כל יום אשתי קונה שמלה
כמובן יצאה דוגמה חדשה
חוץ מגרבים וארנק
פתאום לבשה לי דוגמת צב
ועם צמה דוגמת טרפז
היתה דומה ממש לעז
מה שאת לובשת לא מתאים
איך את קונה כל הבגדים?
איך את קונה כל הבגדים?
ענתה לי מהר: אני קונה הכל בתשלומים
פזמון: בתשלומים בתשלומים....
אשתי אוהבת לחיות בחובות
תגידו לי מה לעשות
לוויתי לה אלף לירות
הכל בריבית גם בשטרות
רוצה להחליף הוילונות
גם השולחן וכסאות
אה, וקנתה איזה ספה
יושנת לבד על הרצפה
יושנת לבד על הרצפה
למחרת קמתי חולה, הלכתי מהר אצל רופא
בדק אותי ונתן לי זריקות, בסוף הגיש לי: חמש לירות
חמש לירות? אל תגזים! אני משלם רק בתשלומים!
תשלומים בתשלומים.... .
פעם נכנסתי לבית ראיתי בו מלא דברים
בוטה-גז, פריז'ידר, רהיטים ומכבסת בגדים
אמרתי לעצמי: אני גר בבית משוגעים
שאלתי את אשתי: איך את קנית כל הדברים
אל תדאג, אל תדאג, אני משלמת הכל בתשלומים
תשלומים בתשלומים....
השיר אמנם היה שונה לגמרי מהשירים העבריים שהתנגנו ברדיו בשנים ההם (להקות צבאיות, בצל ירוק, הדודאים, שושנה דמארי וכו') ובכל זאת היה ללהיט. השניים כתבו עוד כמה שירים בסגנון ואלברט הוציא תקליט אריך נגן אך הקריירה שלו לא המריאה, אף שיר לא זכה להצלחה גדולה כמו "הכל בתשלומים".
עשור מאוחר יותר, בשנת 1971 נדרשה לנושא העיתונאית נורית ברצקי: ב"מעריב": "אילו היה פסטיבל הזמר הישראלי באמת מייצג את הזמר הישראלי, היו מארגניו עושים הכל כדי להכליל בתוכו שניים מגדולי מחברי הפזמונים הישראלים: המלחין, הזמר ונגן העוד פלפל אל מצרי והפזמונאי, הסופר והכנר- אלברט מוגרבי. שמם נישא כבר עשור שנים על שפתי כל חובב מוסיקה ים תיכונית אמיתית ויש להם מעריצים מושבעים גם בקרב המיעוט האשכנזי..."
בהמשך המאמר משוחחת נורית ברצקי עם פלפל אל מצרי שמספר לה שבמצרים (משם עלה ארצה בשנת 1956) היה שחקן וזמר פופולארי והשתתף ב-14 סרטים... ואילו כאן הוא מושמע בקושי ברדיו, ולמרות הצלחת אריך הנגן היחיד שלו אינו מצליח להתפרנס ממוסיקה וכך גם חברו אלברט מוגרבי המשרת בצבא קבע...
הורה סחרחורת- נתן אלתרמן ויואל ולבה- 1935
לסיום, במעבר חד, לשיר ששמו מתכתב עם שם השיר של בניה ברבי , שיר מימי טרום מדינת ישראל והמסר שלו הפוך לחלוטין : "לי במולדת בית אין/ לא בשבילי שתלתי עץ/תנו לי במלוא גופי כחמת יין אל אדמתה להתנפץ..."
הורה סחרחורת - הגבעטרון
לֹא אֶל שָׂכָר הַלֵּב פָּתוּחַ,
לֹא לִתְהִלָּה נָשָׂאנוּ רֹאשׁ.
אָנוּ יָצָאנוּ עִם דִּגְלֵי הָרוּחַ
אֶת הָאֲוִיר בְּשִׁיר לַחְרֹשׁ.
לִי בַּמּוֹלֶדֶת בַּיִת אַיִן,
לֹא בִּשְׁבִילִי שָׁתַלְתִּי עֵץ,
תְּנוּנִי בִּמְלוֹא גּוּפִי כְּחֵמֶת יַיִן
אֶל אַדְמָתָהּ לְהִתְנַפֵּץ!
אֶרֶץ נֹגַהּ לִי, גֶּבַע וָגַיְא,
אַתְּ מַדְלִיקָה לִי אֵשׁ בְּרַגְלַי!
לַיְלָה פּוֹרֵחַ, רֵיחַ יָרֵחַ,
יָם שָׁמַיִם עָף מֵעָלַי!
הוֹרָה סְחַרְחֹרֶת!
דְּבוֹרָה, שְׁחַרְחֹרֶת!
הָלְאָה! עַד מָתַי? -
עַד הָעַד-בְּלִי דַּי!
באתר "זמר עד" של אתי ירוחמי היא מצטטת את ההיסטוריון של הזמר העברי, אליהו הכהן ז"ל: "השיר "הורה סחרחורת" נכתב לקראת הכינוס הארצי הרביעי של "הפועל" נוער א"י העובדת, שנערך בתל אביב בפסח תרצ"ה, אפריל 1935. השיר נוגן בלי סוף בכל ימי הכינוס, בתרגילי ההתעמלות ובמצעדים, והושר בנשף הסיום בביצוע מקהלת הקיבוץ המאוחד בניצוחו של יהודה שרתוק (לימים שרת). שבועיים לאחר תום הכינוס, התאהבו והתלהבו שני נערים בני 15-16 מההורה הסוחפת שהלחין ולבה, וחיברו במשותף, לאותו לחן, שיר חדש בשם "הורה", שפתח במילים "אל החולה נעפילה".
שני הנערים, בן עמי פכטר וירוחם כפכפי, היו אז חברי השכבה המתבגרת של תנועת המחנות העולים בתל אביב. מטרתם בכתיבת השיר הייתה לעודד עלייה לגליל והתיישבות באדמות החולה, ברוח ערכי ההגשמה האישית שעליה חונכו בתנועת המחנות העולים. [...] "אל החולה נעפילה" לא רק הושפע מ"הורה סחרחורת", הוא גם שאל ממנו שורה שלמה אחת, "ארץ נוגה לי, גבע וגיא," ועוד כמה פיסות. [...] יוזמתם של שני נערים הניבה אפוא את שיר הזמר העברי הראשון על החולה(מתוך "חדשות בן עזר", 19 בספטמבר 2013)
עד כאן מחשבות ותובנות בעקבות הלהיט החדש של בניה ברבי, בתקווה שיחזרו החטופים ותסתיים המלחמה ונלמד לחיות בשלום איש עם רעהו.