"ביידן תציל אותנו". הסיסמה הזאת חזרה על עצמה פעמים רבות בדרכים כאלה ואחרות במהלך שנת הרפורמה. השיא היה כאשר כוכב הכדורגל במיל׳ אייל ברקוביץ׳ הניף בתוכנית שלו ושל אופירה אסייג שלט שבו נכתב "Biden save us". שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר (ואיש ארץ ישראל השלמה שהפך לנביא הזעם נגד האפרטהייד, מדינה דו־לאומית וטיהור אתני) משה בוגי יעלון כתב בחודש מרץ 2023 כך: "למזלנו, הנשיא ביידן מבין את מצבנו טוב יותר ממה שמבינים הנשיא והפוליטיקאים שלנו. ישראל לא תהיה דיקטטורה! הדמוקרטיה תנצח".
ביידן, בעקבות דרישה נחרצת של האופוזיציה בישראל ושל יהודים מתנגדי נתניהו באמריקה, למעשה החרים את נתניהו בניסיון להניא אותו מהמשך קידום הרפורמה. חלפו להן שנה וחצי, וביידן החליט לחון את בנו שכבר הורשע בעבירות סמים ונשק וטרם נגזר עונשו.
הסיפור הוא לא ביידן האיש. הוא כבר לא כל כך מעניין, בטח לא אותי. ביידן הפסיד בבחירות כשנאלץ לפרוש מהמרוץ ברגע האחרון. סגניתו קמלה האריס התמודדה מול טראמפ והפסידה. הסיפור של הטור הזה הוא לא ביידן, הסיפור הוא אנחנו. ההתמכרות שלנו למחשבה שהכול אצלנו גרוע ומושחת ועקום, ושהדשא של השכן ירוק יותר וטהור יותר. ביידן הוא בסך הכול דוגמה שממחישה את האבסורד.
ביידן הצהיר שאף אחד אינו מעל שלטון החוק, וגם התחייב בפירוש שהוא לא יחון את בנו האנטר. אבל דיבורים כמו חול, והוא העניק חנינה לבנו. ולא סתם חנינה, אלא חנינה דה לוקס. החנינה היא לא רק על העבירות שבהן הורשע ועל ההליך שמתנהל נגדו, אלא חנינה מוחלטת על כל האירועים והמעשים שבוצעו בעבר. ביידן העניק לבנו האנטר חנינה שלא הייתה מביישת אף כומר בתקופת מסעי הצלב. אבל הכמרים אז העניקו "שטר מחילה" (Indulgentia בלעז) כדי לשכנע ולשדל נוצרים לצאת ולהילחם, או תמורת סכום כלשהו, ואילו שטר המחילה של ביידן ניתן חינם אין כסף.
בהצהרת החנינה ביידן הכריז כי "אף אדם סביר שמסתכל על העובדות בתיקים של האנטר אינו יכול להגיע למסקנה אחרת מלבד שהאנטר הוצב כמטרה אך ורק משום שהוא בני - וזה לא צודק. נעשה מאמץ לשבור את האנטר, שנשאר פיכח במשך חמש וחצי שנים גם מול התקפות בלתי פוסקות ותביעה סלקטיבית. בניסיון לשבור את האנטר, הם ניסו לשבור אותי - ואין סיבה להאמין שזה ייעצר כאן. מספיק זה מספיק".
כל משפט בטקסט הזה מדהים יותר מהשני, ממש מבחן האדם הסביר של אהרן ברק. התובע איננו האדם הסביר, ולא חבר המושבעים שמצאו אותו אשם. ביידן, אביו של המורשע - הוא יקבע מה יגיד האדם הסביר ומה לא. המושבעים שנבחרו רנדומלית הם אלו שניסו לשבור את ביידן? כל הטקסט הזה הוא טקסט אפולוגטי מביך.
אבל זו השיטה האמריקאית, ואיש אינו טוען שביידן אינו מוסמך לעשות זאת. תארו לכם מה היה קורה אם נתניהו היה מבקש לעשות זאת בעצמו כאן בישראל. יודעים מה? תתעלמו מהשם נתניהו, שמשום מה גורם לכל ישראלי באשר הוא להיכנס לפוזיציה פוליטית. בואו נדבר על סיטואציה שבה שר המשפטים ונשיא המדינה בישראל היו מנסים לעשות מהלך דומה. היו מוגשות 700 עתירות, בג"ץ היה פוסל את העניין עקב 800 נימוקים משפטיים שונים. סבירות, שיקולים זרים, ניגוד עניינים, חוסר סמכות לחון על עבירות לא ידועות, ועוד שלל נימוקים כיד השופט הטובה עליו. ועוד לא דיברנו על כך שמדובר בתקופה של "גירעון דמוקרטי", מושג שבג"ץ המציא יש מאין כדי לצמצם את סמכויותיה של ממשלת מעבר מרגע ההכרזה על יציאה לבחירות ועד כינון ממשלה חדשה.
אבל זו לא סתם תקופת גירעון דמוקרטי, זו התקופה הכי בעייתית בתוך הגירעון. הבוחר האמריקאי כבר אמר את דברו, והחליט שהוא אינו מעוניין שממשל ביידן־האריס ימשיך לקדנציה נוספת. כפי שכתב בזמנו המשנה לנשיאת העליון דאז השופט חנן מלצר: "אם כל ממשלת מעבר סובלת מגירעון דמוקרטי – ממשלת מעבר לאחר בחירות לוקה בגירעון החמור ביותר, שכן הבוחר כבר אמר את דברו".
אז ביידן כעת, כשהוא כבר נטול כל מעצורים, איזונים ובלמים ואין לו מה להפסיד - חנן את הבן שלו, וזה פשוט עובר בשקט. לא ציבורית, אלא משפטית. מה שבישראל צריכים לעשות מתחת לשולחן במסגרת עסקת בר־און חברון, נעשה בארצות הברית על השולחן ובהצהרה פומבית לאומה.
במשך כל שנת הרפורמה ז"ל, כאשר תומכי הרפורמה ניסו להראות שפרט פלוני ופרט אלמוני מתקיים גם בארצות הברית ואיש אינו חושב שהיא לא דמוקרטיה, התקבלה התשובה התמוהה: "אבל להם יש חוקה". אוקיי, יש להם חוקה. והיא מאפשרת להם את הטרלול הביזיוני הזה. אז מה זה מוכיח?
אגב, בישראל הייתה מוגשת לבג"ץ עתירה (ולהערכתי אף הייתה מתקבלת) הדורשת להוציא את ראש הממשלה לנבצרות אם מצבו הרפואי היה זהה למצבו של ביידן. תחשבו כמה זה מופרע. אדם שנאלץ בלחץ בוחריו לפרוש ברגע האחרון מהמרוץ לנשיאות לאחר שכבר לא ניתן היה להסתיר את מצבו הקוגניטיבי הבעייתי ממשיך להחזיק בכל הסמכויות של נשיא ארצות הברית, ואף אחד לא חושב שאפשר למנוע זאת חוקית.
לא עובר בג"ץ
אבל הסיפור, כאמור, איננו ביידן האיש אלא השיטה. ביידן הוא לא הראשון שהעניק למקורביו חנינה ברגע האחרון. הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון העניק ביומו האחרון בתפקיד חנינה למארק ריץ׳, שבכלל נמלט מארצות הברית כדי לחמוק ממשפטו על העלמות מיסים. קלינטון תירץ את החנינה בכך שאין מדובר במעשים שמצדיקים אישום פדרלי. יפה, הוא כנראה התחבט בסוגיה המשפטית הזאת במשך שנים, ורק ברגע האחרון הגיע למסקנה. אם לא די באבסורד הזה, גרושתו של ריץ׳ הייתה תורמת גדולה למפלגה הדמוקרטית של קלינטון. בקיצור, חגיגה בסנוקר.
הנוהג הזה אינו ייחודי למפלגה הדמוקרטית. טראמפ בשלהי כהונתו הראשונה העניק חנינה ליועצו לשעבר סטיב באנון בפרשה הקשורה לטראמפ ישירות. על פי פרסום ב־Ynet, "טראמפ העניק חנינה גם לאליוט ברוידי, מקורב לנשיא ותורם בולט של המפלגה הרפובליקנית. ברוידי לקח חלק בקמפיין של טראמפ ב־2016 והיה חבר בוועדת ההשבעה שלו. באוקטובר הודה שפעל כלוביסט מטעם מדינה זרה, וניסה להשפיע על ממשל טראמפ כדי לקדם אינטרסים סיניים ומלזיים. התובעים טענו שברוידי קיבל מיליוני דולרים מגורמים זרים כדי לנסות להפסיק חקירה נגד קרן השקעות של ממשלת מלזיה".
עוד נכתב באותה ידיעה כי "בין מקבלי החנינות נמצאים גם שלושה מחוקקים רפובליקנים לשעבר: ריק רנזי, שריצה שלוש שנות מאסר על שחיתות והלבנת הון, דיוק קנינגהאם, שהורשע בקבלת שוחד של 2.4 מיליון דולר, ורוברט הייז, שהודה ב־2019 ששיקר ל־FBI. קן קרסון, מקורב לג'ארד קושנר – חתנו של טראמפ ויועץ בכיר – קיבל חנינה אחרי שבשנה שעברה הואשם ב'סייבר סטוקינג' בזמן הליך גירושים. גם ראש העיר הדמוקרטי של דטרויט לשעבר, קוואמי קליפטריק, שנשלח ל־28 שנות מאסר על עבירות שחיתות, קיבל חנינה מהנשיא היוצא". טראמפ גם העניק חנינה לצ׳ארלס קושנר, המחותן שלו והיועץ שלו. לפני כמה ימים טראמפ הודיע שהוא ממנה אותו לשגריר ארצות הברית בצרפת. נפלא.
הסיפור של החנינה הוא רק דוגמה. גם המינויים של בני משפחתו לשגרירים או ליועצים למזרח התיכון הם רק דוגמה. בפועל, המערכת האמריקאית מתנהלת באופן שבישראל לא היה עובר בג"ץ. לא החנינות, לא המינויים, לא ההתערבות בהליכים פליליים (ולא בהפסקת הליך פלילי מתנהל נגד נאשם בפלילים רק כי נבחר בבחירות), לא החוקים נגד ההפלות ולא אלף ואחד דברים אחרים. אגב, זמן קצר לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות פורסם שהוא מתכוון לסלק את הטרנסג׳נדרים משורות הצבא. בלי עבודת מטה ובלי כלום. בישראל זה לא היה עובר את המתמחה ואפילו את הסטודנט במחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה.
אבל רגע, כאשר תומכי הרפורמה דיברו על הליך מינוי שופטים והזכירו את ארצות הברית, שם שופטי העליון מתמנים על ידי הדרג הפוליטי, שוב מתנגדי הרפורמה ענו תשובה מוזרה: "אבל שם יש סנאט ויש בית נבחרים, ויש גם שלטון מקומי חזק". מה זה רלוונטי בכלל? לא ברור. אבל בוודאי שהנימוק הזה אינו רלוונטי בסיטואציה הפוליטית הנוכחית.
טראמפ ניצח ניצחון מוחלט. גם בבחירות לנשיאות, גם בבחירות לקונגרס וגם בבחירות לסנאט. כך יצא שהשנים הקרובות יהיו שנים שבהן יש נשיא רפובליקני, יש קונגרס רפובליקני, יש בית נבחרים רפובליקני ויש גם בית משפט עליון שנשלט בבירור על ידי הרפובליקנים, זאת מלבד העובדה שמדינות רבות בתוך ארצות הברית הן מדינות אדומות עם מושל רפובליקני. אז האם אמריקה היא לא דמוקרטיה? וזה עוד לפני מינוי של בכירי מערכת אכיפת החוק על ידי טראמפ.
אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות העתק־הדבק מהשיטה האמריקאית, שלפעמים באמת נראה שהיא עולה על כל דמיון. למשל, ההתערבות האגרסיבית של המולטי־מיליארדר אילון מאסק לטובת קמפיין הבחירות של טראמפ, כולל תשלום של מיליונים בדרך מתוחכמת לאנשים שיצביעו בבחירות לטראמפ - ורגע לאחר מכן הוא ימונה ליועץ של טראמפ ויעמוד בראשות המשרד שהומצא יש מאין כמשרד לענייני יעילות ממשלתית, במקביל להמשך עסקי הענק שלו. אנחנו לא צריכים להעתיק את התופעות הללו, אבל זה כן מאיר באור מביך מאוד את הקמפיין שטוען שביטול עילת הסבירות משמעו ביטול הדמוקרטיה הישראלית, ובג"ץ פסל חוק יסוד כדי להציל אותה.
ביידן החרים את ראש ממשלת ישראל כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית. אותו ביידן שלאחר מכן ניסה לשנות בעצמו את מעמדו של בית המשפט העליון האמריקאי ולהחליש את כוחו כי הוא זוכה לרוב רפובליקני. מדינה שלמה היטרללה והלכה לאיבוד, ואף אחד לא מסוגל לעצור ולהגיד: רגע, אולי אנחנו קצת מגזימים בניסיון למַשפט את כל החיים הציבוריים בישראל? אולי באמת לא הכול שפיט? אולי הרשות השופטת הגזימה? אולי הייעוץ המשפטי לממשלה נהפך למשהו שאיש לא דמיין, ואיש לא העניק לו מעולם את הסמכות הזאת?
חשוב לי להדגיש שאני לא ממליץ לקדש את תרבות הטראמפיזם, וגם לא ללמוד מינהל תקין מג׳ו ביידן. אבל אני כן חושב שצריך להוריד את גובה הלהבות בשיח הציבורי בישראל. אי אפשר שכל שינוי מינורי יהפוך לקץ הדמוקרטיה. זה לא מצב נורמלי לחברה, וזה מפרק אותה. הכי טוב היה אם הקואליציה והאופוזיציה היו מגיעות להסכמות על השינויים הנדרשים במערכת המשפט, אבל זה כבר לא יקרה בכנסת הזאת. טוב יהיה אם הממשלה הנוכחית לא תעורר חרדה אצל הציבור שלא בחר בה, אבל בכל מקרה צריך לשמור על פרופורציות. אנשים יורדים מהארץ בגלל התחושה ש"הלכה המדינה" ו"מדינת דיקטטורה", אך זהו קמפיין נוראי ושקרי. היו פה אנשים שאיימו להקריס את הכלכלה ולהוציא את כל הכספים מישראל אם הרפורמה תעבור. אני מצפה מאותם גיבורים למשוך כעת את כל ההשקעות שלהם מארצות הברית ולנתק מגע מכל בנק אמריקאי כדי להציל את המולדת. מדינת ישראל צריכה שיח שפוי.
לתגובות: gravishai@gmail.com