אנחנו נמצאים בימים אלו בתוך שלושת השבועות. לא תקופת בין המצרים מהקיץ, אלא שלוש השבתות שבהן מתקיימת שבת הארגון בתנועות הנוער הדתיות. בשבת שעברה היו אלו חניכי תנועת אריאל שחגגו את שבת הארגון. השבת יחגגו חניכי תנועת הנוער בני עקיבא, ובשבת הבאה יהיו אלו חניכי תנועת עזרא.
לעיתים נראה לנו, ההורים, שהסניף הוא מעין חוג ללא עלות, חוג שיש לו כמה ימי שיא בלוח השנה כמו חודש ארגון, מסעות, מחנה וכיוצא בזה. אך אם נעזוב לרגע את מברשות הצבע והמורל, שמסמלים כל כך את חודש הארגון, נבין כי פעילות בתנועת נוער היא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך. לא זו הרשמית, אלא הבלתי־פורמלית, וחשיבותה גדולה ממה שאנו משערים.
החינוך הבלתי־פורמלי החל את דרכו בסוף המאה ה־19. צוות חוקרים בשנות ה־70 הגדיר זאת כך: "החינוך הבלתי־פורמלי הינו פעילות חינוכית מאורגנת ושיטתית, המתרחשת מחוץ למסגרת של מערכת החינוך הפורמלית, כדי לספק דפוסים ייחודיים של חינוך לקבוצות אוכלוסייה, מבוגרים וילדים כאחד". יש שיאמרו שתנועת הנוער היא החשובה והמשפיעה בחינוך הבלתי־פורמלי. ואולם לפי הנתונים כיום, ההערכה היא ששיעור המשתתפים בתנועות הנוער נע בין 30 ל־35 אחוזים בלבד מהילדים בגיל בית הספר היסודי והתיכון.
תנועות הנוער הן דבר אדיר שיש למערכת החינוך להציע. אומנם מדובר בחינוך לא פורמלי, אבל לעיתים, ואצל חלק מבני הנוער, ההשתתפות בתנועת הנוער היא כלי חינוכי מהטובים שיש.
אז מה יש בתנועת נוער שאין במערכת החינוך הפורמלית? נענה על השאלה הזאת על בסיס מרכיבי הצופן הלא פורמלי, לפי ראובן כהנא: דואליזם – שילוב בין סדר לכאוס. מצד אחד, נערים מנהלים את העסק. מצד שני, העסק מנוהל על ידי בוגרים (הנהלות המחוז והתנועה). מורטוריום – ניסוי ותעייה. יש מקום לעשות דברים וגם לטעות. לחניכים ניתנת העצמאות לניסוי. וולונטריזם – בחירה חופשית. מדובר בכל מה שקשור להצטרפות למסגרת, עזיבת המסגרת והפעילות בתוכה. בוא מתי שתרצה, ואל תבוא כשלא בא לך. רב־ממדיות – מתן חופש ביטוי למגוון יותר גדול של המשתתפים. כל אחד מפגין את כישוריו בתחומו, ומספר גדול של משתתפים בעלי כישורים שונים יכולים לתמרן בתחומי פעולה מגוונים ולהגיע להצטיינות, להישגים ולהערכה לפי כישוריהם. סימטרייה – אומנם יש היררכיה, אבל המדריכים מדברים בגובה העיניים של החניכים.
מחקר שפורסם לאחרונה על ידי האוניברסיטה העברית והקריה האקדמית אונו הוכיח כי בני נוער שהיו בתנועות נוער בזמן מלחמת חרבות ברזל היו בעלי חוסן נפשי גבוה יותר מאלו שלא היו פעילים בתנועות נוער. ההשערה הראשונה שהבחינה בין משתתפים ולא משתתפים בפעילו פרו־חברתית אוששה. בני ובנות נוער שמשתתפים בתוכניות החינוך הבלתי־פורמלי נמצאו כבעלי מנגנונים חזקים יותר של חוסן ובעלי התנהלות סתגלנית יותר לאירועי המלחמה. מניתוח כלל המדגם עולה שנוער שמשתתף בתוכניות מנהיגות נוער דיווח על רמה גבוהה יותר של שימוש במגוון סגנונות חוסן. בהתאמה לכך אוששה גם ההנחה שלחברי תוכנית נוב"ה (נוער בחזית ההסברה), שהיו עסוקים בפעילות הסברתית התנדבותית במלחמה, נמצאו מנגנונים חזקים של חוסן והפחתה של גורמי סיכון.
לסיכום, אנו כהורים צריכים להבין את חשיבות הפעילות בתנועת הנוער ולעשות את כל המאמצים לשכנע את הילדים להיות חברים בה. במקביל, הממונים על הנושא, קרי משרד החינוך והרשויות המקומיות, צריכים להמשיך ולחזק את תנועות הנוער, בעיקר באמצעות תקציב ותשתיות.
בסופו של דבר המטרה משותפת. ילדים ובני נוער שמשתתפים בפעילות בלתי־פורמלית נתרמים מאוד הן בצד האישי והן בתרומתם לחברה בעתיד. אז מתי הפעולה הבאה?
הכותב הוא דוקטורנט לחינוך העוסק בתנועות נוער