היוצר והזמר מתניה כהן, בנו של הרב איתמר כהן ראש מכינת נוקדים, שר את 'ברכת כהנים' בביצוע מיוחד.
השיר הוקדש לחטופים בעזה. "אני מקדיש לכל החטופות והחטופים שלנו שיחזרו כבר. ולשלוח להם כוחות ואהבה, איפה שהם לא נמצאים".
כהן סיפר כיצד נולד השיר. "בתור ילד לא כל כך אהבתי בתי כנסת. זה הרגיש לי מקום שאמור להיות חיבור לתפילה ולאלוהים ואיכשהו זה פשוט הרבה יותר, מפגש חברתי מאוד ספציפי כזה יותר מאשר מקום רוחני. בשבת אחת היינו אצל סבא וסבתא בגוש עציון ובבוקר הלכתי עם סבא לבית כנסת. באיזה שלב בתפילה סבא תפס אותי תוך כדי שהוא קורא מתוך איזה ספר הלכה ואומר לי: 'אתה יודע, אנחנו כהנים, יש לנו אחריות לברך את הקהל. כתוב כאן שיש הלכה שאתה חייב לעשות את זה מאהבה טהורה.
אם יש מישהו בקהל שיש לך לב כבד עליו או שאתה כועס עליו אפילו קצת, אסור לך לברך. אתה חייב להיות במקום של אהבה טהורה לכולם כדי שהשפע באמת ירד דרכך לאנשים. 'מקסים' אמרתי לו. כשהגיע הרגע שהכהנים יוצאים החוצה ליטול ידיים לקראת הברכה, אמרתי לעצמי הנה, זה הצ'אנס שלי לברוח מכאן. זרמתי עם כל הכהנים לנקודה שנוטלים ידיים והשתחלתי החוצה לגמרי מבית הכנסת. איך שאני בא לצאת לגמרי סבא כמובן קולט אותי ואומר לי 'לאן אתה בורח'. אז הצבעתי לו על איזה איש שלא שמתי לב שהוא קיים בכלל עד אותו רגע ואמרתי לו: 'תשמע יש לי איזה משהו עליו ואני לא כ"כ אוהב אותו. בקיצור אני לא יכול לברך, אסור לי. זה צריך לבוא מאהבה כמו שאמרת. אני חייב לצאת החוצה'. הוא הסתכל עלי ואמר: זאת ממש לא הכוונה. בגלל שיש לך אחריות בתור כהן להוריד שפע ולברך את הקהל, אתה חייב למצוא איך אתה אוהב את כולם כאן".
כהן מסכם: "מאז ועד היום סבא כבר נפטר, מערכת היחסים שלי עם בית הכנסת נשארה אותו דבר, אבל אני ואתם נשארנו עם שיעורי בית. למצוא בכל אחד ואחת, ובמיוחד עם אלה שקשה לנו איתם, את נקודת האור של אהבת החינם. כדי שנוכל לברך את המציאות שלנו בטוב, בחיים, בחיבור, בשמחה. וזה העיבוד הקטן שלי לטקסט הזה שמפוצץ בדורות על גבי דורות של אנשים שמכניסים לתוכו אנרגיה של אהבת חינם".