יעקב אבינו נקרא "איש תם ישב אוהלים", והפירוש הוא "כליבו כך פיו" (רש"י), כלומר הוא אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. אלא שתכף באותה פרשה אנו קוראים את מעשה הרמאות שלו בגנבת הברכות, כשהוא מתחזה לעשיו.
הרבה יותר קיצוני בהגדרת הפער בין התכונות ההפוכות בדמותו של יעקב הוא התיאור של חז"ל. לפי המדרש, מתחילה ברח יעקב לבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם 14 שנה. אלא שבמפגש עם לבן, שהתרחש ממש סמוך לסיום התקופה ההיא, האישיות כביכול מתהפכת.
התלמוד (בבא בתרא קכג) מתאר כי כשיעקב פוגש את רחל, היא מזהירה אותו מפני רמאותו של אביה המעוניין לתת לו את לאה בתו הגדולה. יעקב עונה לה "אחיו אני ברמאות". לתמיהתה אם מותר לצדיקים לשקר עונה יעקב בחיוב, על פי הפסוק "עם נבר תיתבר ועם עיקש תיתפל" (שמואל ב, כב). כלומר לא עם כל אדם מתנהגים בתמימות וביושר. לאור העיקרון הזה מתברר למפרע כי בגלל ההתחזות של עשיו לצדיק, היה מותר ליעקב להתחזות לעשיו, כדי לקבל את הברכות המגיעות לו, וכפי שהסכים יצחק כשנודע לו הדבר, באומרו "גם ברוך יהיה".
כך התנסח הנצי"ב בקיצור: "והנה הגיעה שעה ליעקב אבינו להשתמש במידת השקר וערמימות. והרי זה עבירה לשמה, אשר גדולה היא בזמנה כמו מצווה עצמה" (הרחב דבר בראשית כז, ט). השפת אמת העמיק והבהיר סוגיה קשה זו, ופירש כי למעשה יעקב השתמש במידת השקר כדי לגלות את האמת. לא זו בלבד, אף הקב"ה הסכים עימו ואף קרא שמו ישראל ולא יעקב, כלומר הוא ישר ולא כפי שמשתמע מהשם יעקב. לסיפור זה יש משמעות לדורות, "יש ללמוד מזה כי כדי להשיג האמת באמת רשאין לעשות על ידי עורמה". הכוונה מגדירה את המעשה, ומכיוון שעיקר הרצון הוא להגיע לאמת, "אינו בכלל שקר ואדרבא זה תיקון השקר"! (תולדות תרלג).
מתמימות להיתממות
התורה נועדה להדריך אותנו, ולא רק לספר מה היה בעבר. מידת התמימות חשובה מאוד, ועלינו ללמוד מיעקב שלא לשקר. יחד עם זאת, כמו יעקב עצמו - כלפי מי שמרמה אותנו אל לנו לנהוג בתמימות. לכל הפחות עלינו לנקוט את מידת "כבדהו וחשדהו" כלפי מי שאיננו בטוחים בכנות כוונותיו ומעשיו. ואכן, כשהביאו לכאן את ערפאת ומחבליו וחימשו אותם, זעקו רבים נגד תרמית ה"שלום" הזאת, אך לעומתם היו מי שבתמימותם תמכו בנימוק של נתינת אמון במנהיגים. אפילו השוו את "הדרג המקצועי" של הצבא לרופא שעל פיו מחללים שבת בפיקוח נפש. בכך החלישו באופן ניכר את ההתנגדות, ונתנו "הכשר" הלכתי שעלה לנו עד כה באלפי הרוגים ופצועים בכל רחבי הארץ.
כעשור בלבד לאחר מכן התרגש עלינו אסון ההתנתקות. או אז קמה מחאה גדולה וכואבת על גירוש יהודים בידי יהודים מאדמתם, מה שלא היה מעולם בתולדות ישראל. הנימוק ה"ביטחוני" היה כה עלוב, עד שנדמה כי אף בר־דעת לא מקבל אותו. לימים יודו מחוללי האסון הזה כי אכן נשאו את שם הביטחון לשווא, והיו לכך סיבות אחרות - בריחה ממשפט של ראש הממשלה או רצון לדכא את הציבור היקר מוסר הנפש והנאמן לארצו, "להראות להם מי בעל הבית". גם באותם ימים היו בתוכנו מי שנקטו את מידת ה"תמימות", וטענו כי לא ייתכן שראש הממשלה נוקט צעד כה נורא רק בשל בעיות אישיות. כאילו מדובר בצדיק תמים שאין לו שיקולים זרים.
הטעות והאבסורד שבייחוס "מקצועיות ויושרה" לגורמים שכבר כמה עשורים גלוי לכול כי הם פועלים על פי תפיסות פוליטיות שפעמים רבות מנוגדות בעליל לצורך הביטחוני, כשהם פושטים את המדים או מסיימים את תפקידם בשירות הציבורי, הפכו את התמימות למקצוע. כלומר לא מדובר כבר במה שנקרא "תמימות של ילד", זו קיימת עד הפעם הראשונה שהמבוגר מרמה אותו. זו לא תמימות אלא היתממות, לייחס לגורמים לא תמימים בעליל יושר וצדק במקום שכל אדם רואה את ההפך. התוצאה האוטומטית הנובעת מכך היא שדווקא לצד הנרדף והסובל מייחסים מידות שליליות ויצרים אפלים.
הקאמבק של התמימות
כעת נאמרות טענות "תמימות" בעד שימוש במעצרים מנהליים כשצריך. מה הצורך?
הטענה האומללה שמעשי אלימות המכוונים כלפי הערבים העוסקים בטרור כל העת עלולים להתסיס אותם, ולכן זהו "טרור" שיש למנוע, מנותקת מהמציאות. ערביי יהודה ושומרון תוססים ברמות שכמותן לא נראו מעולם. כמות אמצעי הלחימה, האימונים והתוכניות הידועות לכיבוש יישובים ופיגועים הם מסמרי שיער ומדירים שינה מכל מי שטיפת אחריות בראשו. האם יידוי אבנים או שרפת רכבים שלהם, פעולות לא חוקיות שאינני מצדיק, עלולים להוסיף עוד שמן למדורה הדולקת עד לב השמיים? אם אירוע כזה מתרחש, יש להפעיל את המשטרה כמו בכל אירוע פלילי. לא עוצרים על "כוונה לביצוע" בשום מקרה פלילי אחר, גם לא במשפחות פשע מועדות. המעצרים המנהליים הם "כלי מלחמה" נגד אויב בלבד, לא נגד יהודים. אבל כבר שנים שהשב"כ רואה במתיישבים אויב, ולאחרונה אפילו הצבא ביים אירוע שבו המתנחלים הם ה"אויב". ההתנצלות הרפה שבאה בעקבות המעשה המחפיר הזה, שעליו כמובן איש לא נענש, אינה יכולה לכפר עליו. ובעיקר, למי שעוד לא הבין, כעת הוא יודע מה חושב הדרג הבכיר במערכת הביטחון על המתיישבים. בימים אלה ממש פורסם דיווח לפיו פקד קצין בכיר על הצבא להיערך להסלמה בגלל "נער גבעות" ששוחרר לביתו לאחר מעצר מנהלי, ובסמוך להנחיה זו ביצע מחבל פיגוע בצומת גיתי אבישר. הקצין הזה ודומיו אינם תמימים, הם מאמצים ערכים פרוגרסיביים הבאים אלינו מהריקבון המערבי.
תמים – עם ה' אלוקיך
גם הדרך שבה המעצרים המנהליים הרבים ניתנים הינה עוול נורא הזועק לשמיים. הנאשם לא יכול אפילו להתגונן. אפילו לא להביא עורך דין בעל סיווג ביטחוני גבוה - וישנם כאלה - כדי לראות מה החומר נגדו. כשאנו נחשפים לדמויות שכלפיהן הוצאו הצווים הללו, ובחלק מהמקרים גם לנימוקים – סומרות שערות ראשנו. הנה רק לאחרונה עצרו במאי שיוצר סרט על השב"כ. כמה עיוורון דרוש כדי לא להבין שהמעצר בא להרתיע מחשיפת צדדים אפלים בארגון זה? אבל תבוא "התמימות המקצועית" ותטען שיש דברים שאנחנו לא יודעים. כאן מתרחש ההפך הגמור ממה שלימד יעקב את רחל, במקום עם תמים תיתמם ועם עיקש תיתפל הרי שדווקא עם התמימים נוהגים ברמאות ועם הרמאים נוהגים בתמימות. התמימות הפכה מתכונה טובה למקצוע, שבעזרתו מטהרים את השרץ בק"ן טעמים, כאותו תלמיד ותיק ביבנה שממנו הזהירו חז"ל, המנצל את חוכמתו וידיעותיו לטובת עניינים שליליים. כשנמתח קו מחבר בין דיבורי התמימות שנאמרו כאן במשך עשרות שנים, ניווכח שהם משרתים תמיד צד אחד של המפה הפוליטית, המרושתת היטב במה שמכונה היום "דיפ סטייט", ואת התקשורת.
לסיום, דומה שאין מתאים מהמעשה על החפץ חיים, אשר היה קורא כל פתק שהעבירו דרכו בנשיאות הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, לבחון מה בדיוק כתוב שם. כששאלו אותו מדוע אינו נותן אמון בכותבים, והתמימות מה תהא עליה, הוא השיב בציטוט סוף הפסוק - "עם ה' אלוקיך". כלומר, לא כלפי בשר ודם.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)