נתחיל מהסוף: אפשר להרגיע את הלינץ' התקשורתי והפוליטי הפרסונלי על דובר צה"ל דניאל הגרי.
האיש ננזף מיידית (ובצדק) על ידי הרמטכ"ל, המערכת הפוליטית הוציאה הודעות גינוי והבהרה חשובות, כולל ראש הממשלה ושר הביטחון, והגרי עצמו מיהר להתנצל ולהזכיר שבמאות מסיבות עיתונאים שקיים הוא נזהר ממעידות פוליטיות, מה שנכון.
אבל, וזה אבל גדול, אסור להמעיט בחומרת האירוע עצמו ובצורך למנוע בכל מחיר תסריט חוזר של קצין בכיר בצה"ל במדים שמותח ביקורת על הדרג הפוליטי.
לראש הממשלה המיתולוגי של צרפת בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ז'ורז' קלמנסו, מייחסים את האמירה ולפיה "מלחמה היא עניין רציני מדי מכדי להפקיד אותו בידיהם של גנרלים". מנהיגים מדיניים גדולים, כולל בן גוריון, למשל, בחשו דרך קבע בנעשה בצבאם, ולעולם לא נתנו למפקדים צבאיים לקבוע או להוביל מדיניות בשדה הפוליטי.
יש לזה לא מעט סיבות, כולל אי התאמה מבנית כמעט של מי שגדל בתוך אווירה ומסגרת צבאית במשך עשורים, להשתלב במערכת פוליטית.
הסיבות שונות ומגוונות: הצורך לעבור מנקודת מבט של אויב או חבר לתחום האפור של יריבות פוליטית, הצורך לשנות פאזה מעולם היררכי של פקודות וביצוען לעולם של הסכמות ומו"מ גמיש, הצורך להתרגל מעולם של סודיות למערכת שקופה ומתוקשרת ועוד כהנה וכהנה.
כל אלו סיבות תקפות גם ביחס לגנרלים שסיימו את תפקידם ופשטו את המדים, אבל כשמדובר בלובש מדים שעושה זאת - הדבר חמור פי כמה וכמה, בפרט במדינה כמו ישראל, בה האתוס הלאומי הוא מיצובו של הצבא כעל-פוליטי.
בן גוריון, בשניים מהצעדים היותר שנויים במחלוקת שנקט - הטבעת אלטלנה ופירוק הפלמ"ח - נימק אותם באיסור הגמור של פוליטיזציה פנים צבאית.
אפשר להתווכח על היושרה האישית של מי שעודד גנרלים להצטרף למפא"י בימים בהם הפנקס האדום שלט בארץ, בוודאי בכל הנוגע להטבעת ספינת הנשק של האצ"ל, בהובלת שנוא נפשו מנחם בגין, אבל אי אפשר להתווכח עם נכונות העיקרון - צבא, בפרט במדינה בה מונהג גיוס חובה וכזו המתמודדת עם אתגרים ביטחוניים דרך קבע, לא יכול בשום אופן ללבוש זהות פוליטית.
עצם העובדה שהקליקה הגנרלית ברובה שייכת למחנה מסוים מאוד, ונציגי מחנות אחרים נחסמים בתואנות שונות ומשונות, עצם העובדה שיחידות ספציפיות מזוהות עם אגף פוליטי מסוים, ושבמצבים כמו המאבק ברפורמה המשפטית הם עירבו צבא בפוליטיקה - הוא נורא ואיום.
אבל כשקצין בכיר במדים, כזה שאמור להיות הדובר המוסכם של כלל לוחמי צה"ל, עומד בפומבי ותוקף עמדה פוליטית, זו חציה של כל הקווים האדומים שאחריה אין עוד מעצור בדרך לפוליטיזציה מלאה של הצבא.
לכן היה חשוב כל כך אתמול לגדוע את האירוע באבו. לכן הייתה חשובה נזיפת הרמטכ"ל באופן מיידי (גם אם אפשר לשער איפה הוא עצמו נמצא מבחינה פוליטית ומה דעתו), ולכן אי אפשר להתעלם ממשמעות האירוע גם כעת, ביום שלמחרת.
צבא ההגנה לישראל חייב להישאר מחוץ לפוליטיקה - וכפוף לה. כך מתנהלת דמוקרטיה.