מוחמד נביא האסלאם התחיל לראות חזיונות במכה בשנת 610. אנשי מכה דחו אותו. לאחר כשתים עשרה שנה של אי הצלחה, בשנת 622 הוא מהגר למדינה.
מאוחר יותר תאריך הגירתו של מוחמד למדינה נעשה נקודת המוצא של מנין שנות האסאלם – מנין ההג'רה – ההגירה.
משנת 622 ועד מותו היחסים עם היהודים היו חלק עיקרי מסדר היום של מוחמד וחלק מהותי מסדר היום של הדת החדשה. מוחמד כורת עם היהודים בריתות, מקיים עמם יחסים מסחריים מורכבים, משתתף בדיאולגים רוחניים שונים, נלחם בהם, ונותן ליהודים חוזי חסות.
בתום התקופה יהודי מרכז ערב, צפון ערב, ויהודי מפרץ אילת נעלמים. נשארת רק קהילה יהודית קטנה בדרום, בתימן. את תולדותיהם ואת אוצרות הרוח של יהודי מרכז וצפון ערב ניתן לשחזר רק מתוך הספרות המוסלמית הענפה.
מצב ידיעותינו על יהודי חצי האי ערב דומה למצב בו כל יהודי אירופה נעלמו והדרך שלנו לשחזר את תולדותיהם ואוצרות הרוח שלהם היא מתוך הכתבים של האומות שבהם ישבו.
בדור האחרון החלו מספר חוקרים מהצד היהודי בשחזור חלקי של תולדותיהם של יהודי ערב. ביניהם ישראל בן זאב בשתי המהדורות של ספרו "היהודים בערב". ח"ז הרשברג בספרו "ישראל בערב", מיכאל לקר בספרו "היהודים בערב", וניסים דנה בספרו "למי שייכת הארץ הזאת".
באופן כללי החוקרים היהודיים מציגים את מוחמד באור מאוד לא מחמיא. מהצד הערבי, מאז הקמת המדינה התקופה הזאת מעצבת את תפיסתם של הערבים כלפי מדינת ישראל. בעיקר מעצבת את תפיסתם מלחמתו של מוחמד ביהודי נוה המדבר ח'יבר ששכן כמאה ק"מ צפונה למדינה. הסיסמא ח'יבר ח'יבר יא יהוד ג'יש מוחמד סיעוד – ח'יבר ח'יבר יהודים צבא מוחמד יחזור, נפוצה מאוד בקרב אויבינו. עד שאפילו בית המשפט הישראלי הכיר בה כסיסמת הסתה.
אולם, מאז הסכם השלום עם מצרים החל בצד הערבי תהליך מענין מאוד. סאדאת פנה למופתי הגדול של אל אזהר כדי לקבל אישור הלכתי מוסלמי לכריתת חוזה שלום עם היהודים. המופתי אישר לו תוך הסתמכות על ההסכמים הרבים של מוחמד עם היהודים.
אצלנו, במידה שבכלל שמו לב לפניה הזו, ראו בזה משהו של רמאות – כמו שההסכמים של מוחמד עם היהודים בזמנו הביאו לחיסולם עצמאותם ואחר כך להיעלמותם הגמורה כך הסכמי השלום של סאדאת עם מדינת ישראל יביאו לחיסול מדינת ישראל ולהעלמות היהודים מהמרחב.
אבל, יתכן שההסכמים הללו גרמו אצל הערבים להתחלת תהליך השלמה יותר עמוק. תהליך שיתכן שהיה אפילו בניגוד לכוונתו המקורית של סאדאת, ואפילו בניגוד לכוונתו המקורית של המופתי של אל אזהר. עוצמתה הנמשכת של מדינת ישראל למרות ההסכמים אולי הביאה להתחלה של השלמה מהותית יותר של מדינות ערב עם נוכחות היהודים ומדינתם במרחב.
פרופ' מוחמד אלר'באן מאוניברסיטת המלך סעוד בריאד כתב מאמר שמטרתו המוצהרת היא: "שיפור תדמיתו של הנביא מוחמד בעיני הצבור הישראלי". מאמר זה פורסם בעברית באתר אוניברסיטת המלך סעוד. מאוחר יותר פורסם מאמר זה גם בפרסום "קשר" מטעם אוניברסיטת תל אביב.
אל ר'באן מכריז שבחר לפרסם בעברית דוקא כדי להגיע לקהל היהודי. למרות שאלר'באן מותח ביקורת על החוקרים היהודיים שקדמו לו בטענה שלא הייתה להם נגישות לחומר המקורי בערבית ולא הבינו אותו כראוי, למעשה הוא מאשר את העובדות והממצאים של בן זאב, הירשברג, לקר, דנה, ואחרים. התרומה העיקרית שלו היא במתן הסברים ותובנות חדשות לעובדות שהם מצאו.
מטרתו של אר'באן כפולה – גם לטהר את מוחמד בעיני היהודים אבל גם לטהר את היהודים אצל המוסלמים כשהוא מציג את הטענה שהיריבות בין מוחמד ליהודים לא הייתה יריבות דתית אלא יריבות מסחרית גרידא.
ראוי לציין שהיום ערב הסעודית מנסה לחזק את העבר היהודי שלה. למשל עכשיו נערכות חפירות בנוה המדבר ח'יבר כפי שדווח אפילו בעיתונות הישראלית. דבר שהיה יכול ליצר שותפות יהודית מוסלמית בחקר התקופה אילו הייתה מודעות לכך אצלינו.
לצערנו בצד היהודי יש התעלמות מוחלטת מהצד "ההסתורי – תרבותי - דתי של הסכסוך". מושגי יסוד כמו הסכם האומה, הסכמי חודביה, אישים כמו חוי בן אחט'ב או סעד בין מועד' אינם ידועים כלל. לא רק בקרב הציבור הרחב אלא חמור מזה, בקרב מקבלי ההחלטות ואנשי השטח הבטחוניים והמדיניים של מדינת ישראל.
על מנת שאפשר יהיה בכלל להתחיל בהבנת הצד השני, וכל שכן לנהל איתו דיאולוג שבו נוכל להבין מתי הוא מכוין לטוב ומתי לההפך, וכל שכן לשכנע אותו בלגיטימיות שלנו במרחב, יש צורך בהבנה מעמיקה של התקופה ההיא.
יש צורך קריטי שמקבלי ההחלטות בצד שלנו ואנשי השטח יעברו לימודים מעמיקים של תקופה מעצבת זו. וכמובן רצוי יהיה שגם הציבור הרחב יקבל מושגי יסוד של הזמן ההוא.
לשם כך יש להכין תוכנית לימודים מתאימה לבתי הספר ותוכניות הכשרה מתאימות למקבלי החלטות בדרגים שונים. תוכניות שיכתבו על ידי אנשים המבינים גם במסורת ישראל וגם במשמעות המוסלמית של התקופה ההיא
הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון ומדעי המדינה. לתגובות Elizorrsegal3@gmail.com