לפני מספר ימים הוחלט בבית המשפט לאפשר לעמירם בן אוליאל שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא ב-2015, שיחות טלפוניות מדי יום ראשון עד חמישי עם עורך דינו, גיא ארנברג, למשך 20 דקות.
על ההחלטה ומה שהוביל לקבלתה כמו גם על מצבו של בן עוליאל שוחחנו עם עו"ד ארנברג.
ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט הגיעה "בעקבות עתירה שהגשנו בנושא שיחות טלפון לעורכי דין, מה שפשוט לכל אסיר, אבל עמירם מוגדר כאסיר ביטחוני והתנאים של אסירים ביטחוניים שונים וכפופים להחלטות שב"ס, ושיחות טלפון הם לא חלק מהתנאים", מספר ארנברג.
"פנינו לשב"ס כדי לקבל את עמדתם והם התנגדו בגלל התנגדות שב"כ שיהיו לעמירם שיחות לעורך דין, בשל מכלול טענות", הוא מספר ומזכיר את העתירה שהוגשה בעבר להוצאתו של עמירם בן אוליאל מבידוד לאחר יותר משמונה שנים, עתירה שהתקבלה לפני כשלושה חודשים. עד אז היה בן אוליאל מנותק מהעולם החיצון, לא פוגש איש למעט הסוהרים שהכניסו מזון לתאו.
בעקבות העתירה הסירו השב"כ והפרקליטות את ההתנגדות להעברתו של בן אוליאל לאגף הפתוח, ואכן כבר שלושה חודשים שהוא מוחזק עם אסירים שאינם מוגדרים כביטחוניים ותנאיו טובים בהרבה מאלה שהיו עד כה. כאשר עלה נושא השיחות נתקלו פרקליטי בן אוליאל בהתנגדות חוזרת והשב"כ טען שההקלה של המעבר לאגף הפתוח יחד עם מתן אפשרות לקיום שיחות לעורך דין ובנוסף בקשת התייחדות שנידונה כעת, כל אלה יביאו אחרים לחקות את המעשה שבו הורשע בן אוליאל.
לשאלתנו כיצד אם כן ניתן היה להקל בתנאיו של בן עוליאל כל עוד הוא מוגדר כאסיר ביטחוני, אומר עו"ד ארנברג כי אמנם "פקודת שירות בתי הסוהר היבשה היא כזו, אבל הדברים תלויים בהערכת מצב של שב"ס ושב"כ וב-99 אחוזים הבקשות נדחות".
"ביקשנו בתחילה שיהיו לעמירם שיחות לחמישה עורכי דין ללא הגבלה. זה היה קשה להכלה והצענו הצעה אחרת, ששב"כ יבחר מתוך הרשימה עורך דין אחד שאיתו עמירם יהיה בקשר ויוכל לעדכן אותו במצבו בבית הסוהר ובדברים אחרים. ההצעה הזו הייתה מקובלת על בית המשפט שאמר שככל הנראה גם אם תהיה התנגדות של שב"כ והפרקליטות הוא יורה לאפשר זאת". למעשה כאשר הבהיר בית המשפט שבכוונתו לאשר זאת גם ללא הסכמה של שב"כ, הוסרה ההתנגדות מלכתחילה והפתרון התקבל.
ארנברג מציין בדבריו כי מתן האפשרות לקיים שיחות טלפון עם עורך הדין גם מקלה על המערכת שנחסכת ממנה ההיערכות המורכבת לכניסתו בכל פעם של עורך דין לכלא לקיומו של מפגש עם האסיר בשל כל בקשה או צורך. כעת הדברים מתנהלים באותן שחות טלפון כמעט יומיומיות שבהן יכול בן אוליאל להעלות כל נושא שהוא מוצא לנכון, אם כי בפועל מדובר בבקשות הנוגעות לתנאיו ולסוגיות המשפטיות הנדונות בעניינו.
שאלנו את עו"ד ארנברג בדבר תנאי החזקתו של בן אוליאל בכלא, והוא מפרט: "הוא היה בבידוד מוחלט, וכשאדם לבדו בבידוד מוחלט הדעת יכולה להשתגע, ואפשר להגיע למצב פגיע מאוד ולמחשבות לא טובות כשכל הדלתות נסגרות עליך ואין עם מי לדבר. המצב הזה נתן את אותותותיו על מצבו הנפשי של עמירם. לכן הגשנו את העתירה, מה שאיפשר את היציאה לאגף תורני פתוח, שם הוא יכול ללמוד ולדבר ולהעביר שבתות וחגים ביחד עם שאר האסירים. זה הבדל של שמים וארץ. מהיכרותי מדובר באדם אחר. חזרה אליו שמחת החיים".
ארנברג מעיר כי בן אוליאל "היה האסיר היחידי בבידוד מוחלט תקופה ארוכה כזו". כשהזכרנו בהקשר זה את יגאל עמיר, ציין עו"ד ארנברג כי "ליגאל עמיר יש התייחדויות, שיחות טלפון למשפחה ולעורכי דין, הוא זכאי לטלוויזיה ועיתונים, גם אם הוא לא עושה בכך שימוש וכמדומני שגם אושר לו להכניס מחשב".
על רקע הדברים ביקשנו את התייחסותו של עו"ד ארנברג לשאלת סיכוייו של בן אוליאל להפוך את דינו אחרי שבערכאה האחרונה נקבעה אשמתו וארנברג משיב ש"אמנם בית המשפט אמר את דבריו בערעור ובדיון החוזר בעליון והונחה הקרקע המשפטית ונראה שהדברים נחסמו, אבל בעולם הפלילי ככל שיש ראיה חדשה או עדות חדשה שתוכל לשפוך אור ולהפוך את היוצרות, הסיכוי קיים". בהקשר זה הוא מזכיר את פרשת רומן זדורוב שגם אחרי שנסגרו הדלתות המשפטיות הדברים התהפכו והוא שוחרר.
בהקשר זדורוב אנחנו מזכירים את ההתגייסות התקשורתית הרחבה לטובתו, מה שלא קורה וכנראה לא יקרה במקרה של בן אוליאל. בעוד במקרה זדורוב מדובר היה בהתגייסות ציבורית שחצתה מגזרים, עמדות ומעמדות, במקרה בן אוליאל הציבור ששם לנגד עיניו את חפותו הוא ציבור קטן שספק אם בכוחו להוביל מהלך ציבורי נרחב שכזה. ארנברג מסכים שאכן התקשורת היא שדחפה במקרה זדורוב לבחינה מחודשת שמא הרוצח הוא אדם אחר ו"בעניין של עמירם אין תקשורת שדוחפת לאופציה כזו". להערכתו במידה והתקשורת תחליט להתמקד במאבק שכזה יתכן ויהיה ניתן להביא לשינוי.
על הרשעתו של בן אוליאל ממקד עו"ד ארנברג את הדברים על סוגייה אחת, האם ההודאה היחידה שלא נפסלה היא הודאת אמת או הודאה שנגבתה ממנה באמצעים פסולים. הזכרנו את העובדה שהודאה זו אושרה בבית המשפט משום שבאותו רגע לא היה בן אוליאל נתון לעינוי, אבל כאשר קודם לכן הוא היה נתון בעינויים וכאשר הוא יודע שהוא מוחזק בידי מי שעינה אותו, קיים סיכוי גדול שהודאתו תהיה תואמת את הודאה שנגבתה באופן לא חוקי. ארנברג מציין כי אכן "הוא היה אז באווירה של חקירה שהיא מאוד קשה ומלחיצה פיזית, בוודאי כשמדובר בחקירת שב"כ, ארגון שיש לו יכולות בתחום הפסיכלוגיה. ברור שלא משנה אם הוא הודה כשהופעלו עליו לחצים או לא, האווירה היא קשה. אני לא יכול לדעת אם מדובר בהודאת אמת או לא, אבל אני יכול לומר שהאווירה הייתה אווירה קשה ואם אדם מודה הוא אמור להודות באווירה אחרת. כאן היה הליך חקירה אגרסיבי וקשוח ואי אפשר להתכחש לכך שהיו אמצעים שבית המשפט פסל וקבע שהחקירות לא היו תקינות". עם זאת הוא מציין שבמהלך הדיונים השונים מעל 12 שופטים דנו בעניינו של בן אוליאל והכריעו לאחר כל ההליך והערעורים כפי שהכריעו.