בהשתתפות בכירים בתקשורת הישראלית התקיים בכנס איגוד דוברי הרשויות המקומיות פאנל מיוחד שעסק בהשפעתה של המלחמה על התקשורת הישראלית, בהנחייתה של עינב קרנר מגלי צה"ל.
לשאלת התמורות שחלו בתקשורת הישראלית במרוצת השנה ורבע שחלפו מאז השבעה באוקטובר טען אורי דגון, ראש מערכת החדשות של 'ישראל היום', כי ההסתכלות על האירועים התאפיינה ומתאפיינת בזווית ראיה ציונית הבוחנת את הדברים דרך עיניו של הלוחם, איש המילואים, המפונה מביתו, המשפחה השכולה ומשפחות החטופים.
ישראל טויטו, עורך ראשי בערוץ הטלוויזיה החדשה I24 news, סיפר על אתגר הקמתו של הערוץ לפני כחצי שנה, תוך כדי המלחמה, כאשר החדשות סוערות ובוערות ולכלי תקשורת אחרים יש יתרון בהיותם בעלי ארכיונים רבים, רשימות סדורות של נושאי סיקור, מחויבות ארוכת שנים של עובדים וכיוצא באלה, ועם זאת עלה בידי הערוץ להנכיח את עצמו בתקשורת הישראלית דווקא משום עיסוקו בחדשות לאורך כל שעות השידור בתקופה בה צרכן התקשורת מחפש תכני אקטואליה וחדשות.
עוזי ברוך, מנכ"ל ערוץ 7 והעורך הראשי נשאל אודות ההתמודדות של אתר אינטרנט חדשותי המיועד לציבור הדתי בבוקר השבעה באוקטובר, שבת וחג, כאשר צריך להכריע אם לחרוג ולפתוח את האתר לעדכונים שוטפים.
ברוך סיפר על הרגע בו הבין בבוקר שמחת תורה כי אכן אלפי מחבלים פרצו את גדרות הרצועה ומדובר במציאות חדשה ולא מוכרת המחייבת התייחסות מיוחדת. "היה מאוד קשה לאדם דתי לפתוח מחשב ולהבין שמתרחשת מלחמה", סיפר והרחיב אודות ההחלטה לפתוח את הערוץ להודעות חירום כדוגמת הודעות צה"ל, מד"א והודעות של ראשי רשויות אודות הצורך להיכנס לממ"דים, זאת לעומת הודעות ודיווחים שאין בהם אלמנט של פיקוח נפש כמו כוונת ראש הממשלה לכנס מסיבת עיתונאים.
עוזי ברוך הוסיף עוד והתייחס לעיסוק החדשותי בשכול ובחטופים ובהבנה שלו כעורך, הבנה אותה הבהיר לכלל כתבי הערוץ ועובדיו, כי המשבר והטראומה עמוקים כל כך ולמעשה מדובר באירוע שסיקורו וההתייחסות אליו תימשך לאורך שנים קדימה.
עוד התייחס להודעות ה'הותר לפרסום', ההודעות על נפילתם של לוחמים במערכה, הודעות שנראה למרבה הכאב שהתקשורת הישראלית "התרגלה" אליהן. הוא הזכיר אירוע שהיה עבורו קשה לעיכול ומזעזע כאשר שמע צמד מגישים באחת מתחנות הרדיו קוטעים ויכוח ביניהם על מנת לעדכן שהותרה לפרסום ידיעה על נפילתו של לוחם ומיד לאחר מכן שבו בדיוק לאותה נקודה בויכוח. מול מציאות תקשורתית כזו הנחייתו שלו היא שעדכון על נפילת לוחמים לא יירד מהכותרת הראשית למשך שעות ובהמשך יועלו כתבות המשך (פולו-אפים) המספרות את סיפורו של הנופל. "חשוב לי להיות בתקופה הזו חלק מהשיקום של החברה הישראלית ותקומת ישראל", אמר ברוך ודבריו אלה זכו לתשואות, הן מהקהל שבאולם והן מחברי הפאנל עצמם.
רם לירן, ראש מערכת החדשות במעריב, ציין בדבריו את המציאות החדשה בה ידיעות על נופלים הגיעו לא פעם מדוברי הרשויות עוד טרם ההודעה הרשמית. מציאות שכזו מייצרת במערכות התלבטות קשה כיצד לנהוג, בעיקר לנוכח מה שהגדיר כרף גירוי תקשורתי גבוה מאוד של הציבור. בנקודה זו, אמר, מתחייבת אחריות אזרחית הגוברת על העיתונאות, חובה להיות רגישים למשפחות גם אם הדבר מחייב מחיר תקשורתי שלא להיות ראשוני המדווחים. מאחר וכך הנוהל במערכת שלו ברור, ממתינים להודעה רשמית של דובר צה"ל.
אורן קורנפלד, דובר עיריית אור יהודה, סיפר על הקשר שהתהדק במרוצת תקופת המלחמה בין הדוברים לאזרחים ותושבי הרשויות עצמם, אף יותר מכפי שהתהדק הקשר עם העיתונאים. "אם בעבר הייתה לדובר אובססיה להגיע לתקשורת כדי להציג את העשייה העירונית, כיום הוא פחות זקוק לתיווך הזה. הדוברים המציאו את התפקיד מחדש. עבודת הדוברים מול התושבים כוללת סיוע למשפחות נופלים ביצירת הקשר המדויק והנכון עם התקשורת".
עורך ופרשן הנדל"ן עופר פטרסבורג, ציין בדבריו כי ענף הנדל"ן ספג אמנם את הפגיעה הקשה ביותר במלחמה, אך הוא חווה גם את הפריחה הגדולה ביותר מאחר והציבור רכש נדל"ן באופן חסר תקדים. בעיניו, לקח התקופה הוא העיסוק באזרח וצרכיו המוניציפאליים שהם גולת הכותרת של חייו. עוד העיר אודות טשטוש הגבולות בין מרכז לפריפרייה כאשר הפריפרייה מאפשרת מענקים ושכר גבוה לצד איכות חיים.
בהמשך הדברים עסקו הדוברים במעמדה של התקשורת המקוונת ברשתות החברתיות לעומת התקשורת הממסדית והיכולת לברור את עדכוני האמת מתוך ים המידע שמסביב, בין השאר מתוך הבנה שפרסום בתקשורת הממסדית מעניק מעין תעודת הכשר לידיעה שעד לאותו רגע פורסמה ברשתות החברתיות, כפי שהגדיר זאת רם לירן.
בהתייחס לסוגיה זו הביע עוזי ברוך עמדה מעט שונה וקבע כי אמנם "כשמדובר בדיני נפשות אין מקום להסתמך על רשתות חברתיות", אך עם זאת "דוברי הרשויות הם לעיתים מי שהמשפחות השכולות עצמן מבקשים מהם להיות אלה שיעבירו לכלי התקשורת את המידע על השם והתמונה של החלל בעוד דובר צה"ל עדיין מתמהמה. במקרה שכזה יהיה פרסום במידה ואכן הוא מגיע מהודעת דובר רשות מקומית שהתבקש לכך ממשפחה, בוודאי כאשר מתקרב מועד ההלוויה", הדגיש.
עוד התייחס למתח בין התקשורת הדיגיטאלית לבין זו המודפסת והעיר כי התקשורת המודפסת זוכה לעדנה דווקא בציבור הדתי שבסופי שבוע מנותק מתקשורת דיגיטאלית ועיתונות מסורתית מודפסת היא כלי התקשורת היחיד שבו הוא מתעדכן. עם זאת העריך כי בציבור הכללי יש חשש גדול לעתידה של התקשורת המודפסת מאחר והציבור מצוי כל העת בדיגיטל. לטעמו שילוב בין הדיגיטל למודפס יכול להביא לתחילתו של פתרון.
ישראל טויטו סבור שכשם שהספרים לא נעלמו כך גם העיתונות המודפסת לא תיעלם מהעולם, ולכל כלי תקשורת יש את מקומו שלו גם אם הבאז התקשורתי מדלג מסוג תקשורת אחד לשני, מהמהדורות המודפסות למהדורות המשודרות בטלוויזיה ומשם לעדכונים האינטרנטיים.
אורי דגון טען שאמנם "הפרינט משנה את צורתו, אבל ההודעה על קבורתו הייתה מוקדמת מדי". בהקשר זה הזכיר גם את כוחה של התקשורת המודפסת בעיצוב והשפעה על מקבלי ההחלטות. בעיניו מפתיע לשמוע מקבלי החלטות המבקשים שעדכונים אודותיהם לא יופיעו רק בדיגיטל, אלא במהדורה המודפסת.
פרק נוסף בו עסק הפאנל הוא פרק הקווים האדומים שכלי התקשורת מציבים לעצמם. רם לירן ציין בהקשר זה את סוגיית הנופלים ומשפחותיהם והזכיר כי החלטות בהקשר זה התקבלו לאחר מקרים קשים וטראגיים בהם נוכחות עיתונאית היא שחשפה בפני משפחה שכולה שיקירה נהרג.
לדבריו, לבטים שהיו בעבר מופיעים פעם בשבוע, היום צפים ועולים כמה וכמה פעמים בכל יום, ועם זאת "אנחנו לא שוכחים אנחנו ישראלים ולא מהאו"ם. הקהל שלנו הוא קהל פטריוטי שחווה קשיים לא פשוטים". בהתאם לכך מכפיפות המערכות את עצמן בפני הצנזורה, על אף שהתקשורת הזרה מקדימה לא פעם את זו הישראלית מאחר ומגבלות הצנזורה אינן תקפות לגביה.
אורי דגון הצר על כך שאין די עיסוק באופן בו ישראל מתקבלת בעולם. העיסוק הפנים ישראלי, הוא אומר, הגיע יותר מהבטן ופחות מהראש מאחר והחברה הישראלית כולה מצויה בטראומה עמוקה ובתחושת כאב מהאירוע הקשה שחוותה. עם זאת לטעמו נכון היה לעסוק באופן בו מתבונן העולם על ישראל.
ישראל טויטו הרחיב מעט אודות הקושי של כלי תקשורת חדש מול הצנזורה שלעיתים מעדיפה על פניו כלי תקשורת גדולים יותר, ובהתאם לאותה איפה ואיפה שהיא נוקטת בין כלי תקשורת, על הצנזורה לערוך חשבון נפש.
עוזי ברוך העיר בהקשר זה כי אכן פעמים רבות הצנזורה ודובר צה"ל מונעים פרסום, וכעבור זמן קצר הדברים מתפרסמים בערוצים הגדולים. בהתייחס לגבולות שערוץ 7 מציב לעצמו סיפר על היחס המיוחד לו זכאיות משפחות שכולות ומשפחות חטופים בערוץ, וגם אם אלה מבקשות שינוי כזה או אחר הן מקבלות את מבוקשן, גם אם הדיווח הראשוני מדויק וקיימת הקלטה של הדברים. כך גם, אמר עוזי ברוך, לא תהודהד בערוץ הכפשה על לוחמי צה"ל, ולכל היותר יובאו דברי התגובה לאותה הכפשה. בדבריו ציין כי יש מי שטוען בפניו שנהלים שכאלה אינם עיתונאות והוא מוכן לספוג את הקביעה הזו, "אז אולי אני לא עיתונאי", אמר בשוויון נפש.
השאלה האחרונה שעברה בין חברי הפאנל התמקדה בתקשורת של היום שאחרי המלחמה. "המדינה תיכנס לשיקום גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט היחסים בינינו. התקשורת תהיה עסוקה בשיקום היחסים הללו, בשיקום הצפון הדרום ובשיקום ההרתעה מול האויבים", העריך טויטו והוסיף כי הוא מקווה שעיתונאים לא ילכו עוד שולל אחרי קונספציות, ש"עיתונאי יחשוד כשכל המקורות מתדרכים אותו באותו אופן".
רם לירן ציין את האתגר שבהחזרת השיח האזרחי לשולחן הציבורי לאחר תקופה ארוכה בה הבמה כולה נתפסה בידי הנושאים הביטחוניים. עוד הביע את חששו משובה של הפוליטיקה הרעילה למרכז חיינו.
עוזי ברוך קבע בהקשר זה כי "בידיים שלנו לא לתת יד לרעל שקיים בכמה מהערוצים, לעשות תקשורת טובה שמחפשת את הטוב ולא לחפש את הרע, לשאול שאלות קשות, מה שלא נעשה לפני השבעה באוקטובר ולא לאפשר לדובר צה"ל ואלופים או שרים למכור לנו לוקשים, לשמוע יותר את האנשים בשטח". עוד העיר כי "דוברי הרשויות יכולים להביא יותר את סיפורן וכאבן של המשפחות השכולות ולקחת חלק בשיקום החברה הישראלית".