אנחנו כתלמידי תלמידיו של מו''ר הרב עדין שטינזלץ זצ''ל חוגגים ומציינים בשמחה את י''ט בכסלו, יום הגאולה של האדמו''ר הזקן והיום שהוכתר כראש השנה לחסידות.
אבל האם באמת יש לנו כדתיים לאומיים קשר לכל העניין הזה של החסידות?
על מנת לענות על כך עלינו לשוב כמאה שנה אחורה, לימים בהם התחילה הציונות הדתית את דרכה בארץ ישראל. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לעלות לארץ ישראל צעירים דתיים מבתים חסידיים מפולין ומקומות שונים, בארץ שלטה ללא מעצורים תנועת הפועלים החילונית שביקשה להקים עולם חדש מנותק מתורה ומצוות.
אותם צעירים שבאו לארץ ישראל ורצו להישאר מחוברים למסורת בית אבא סבלו קשות ולא מצאו את מקומם. עד שהוקמה תנועת הפועל המזרחי, וממנה קמה תנועת הנוער בני עקיבא. דמויות מפתח בהנהגה של הפועל המזרחי כמו שמואל חיים לנדוי, שלמה זלמן שרגאי, ישעיהו ברנשטיין ועוד היו יוצאי חצרות חסידיות שונות (קוצק, רדזין, גור ועוד). במרכזם עמד הרב ישעיהו שפירא, שנודע בכינויו האדמו"ר החלוץ, בן לשושלת אדמו"רים, שראשיתה בר' אלימלך מליז'נסק ור' ישראל הופשטיין מקוז'ניץ.
כל אלה וציבור גדול אחריהם ראו בתורה ועבודה דרך להגשמת ערכים משמעותיים של תורת החסידות כמו לית אתר פנוי מיניה, יש לעבוד את ה' בכל דבר שאני עושה ועלינו לגלות את הנשמה שבתוך עבודת ארץ ישראל וכל הקשור בה.
האדמו''ר החלוץ היה חבר ההנהלה הארצית הראשונה של בני עקיבא ובשנותיה הראשונות של התנועה עשה בכל שבת סעודה שלישית והבדלה בסניף היחיד שהיה אז בירושלים, הוא לא שינה את לבושו החסידי וכך ישב עם בני הנוער כשהם שותים בצמא את דבריו.
בדור שאחריהם, הוא בעל ההילולא של י"ט בכסלו, מו"ר הרב משה צבי נריה זצ"ל שספריו מלאים ציטוטים מגדולי החסידות, והוא עצמו אף שינה את נוסח התפילה שלו מאשכנז לנוסח החסידי המכונה נוסח ספרד והחדיר בתפלתו וניגוניו רוח חסידית. נוסח התפילה בתנועת בני עקיבא, בבתי הכנסת ובמושבים של הפועל המזרחי היה הנוסח החסידי, בהם התקיימה בכל שבת סעודה שלישית בבית הכנסת במנהג החסידים ועוד ועוד ביטויים לכך.
בן זקוניו של האדמו''ר החלוץ, היה יוסק'ה שפירא, שהיה מזכ''ל בני עקיבא העולמית ולימים שר בממשלת ישראל. באחד ממכתביו הוא כותב כך" :אבי ור' שמואל חיים לנדוי (שח''ל) מיסדי משנה 'תורה ועבודה', שניהם באו ממקור החסידות, הם הביאו עמם את הרוח החסידית הטהורה, העממית מקרבת הלבבות והערבות ההדדית- מחד, ומעמיקת חשוב - מאידך. עלינו לזכור כי שני אישים אלה לא זו בלבד שזה היה רקעם הם גם לא שינו את לבושם, הם לא חשבו שיש צורך להזדהות בלבוש עם העולם החלוצי הלא דתי, למרות קרבתם הרבה אליו והמשיכו להלך בקפטניהם ובשטריימלים שלהם, בין החלוצים".
כולנו מכירים את הניגון על המילים שכתב הבעש''ט לגיסו ר' גרשון מקיטוב שישב בירושלים: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" מה מקורו של הניגון? בקיץ תשי''ח נסע הרב נריה זצ''ל לאמריקה לטובת הקמת מרכז ישיבת בני עקיבא. שהותו נתארכה והוא נשאר בחודש תשרי תשי''ט באמריקה ולשמחת תורה עשה במחיצתו של הרבי מליובאוויטש.
בהתוועדות שמחת תורה תשי"ט, ביקש הרבי מהאורחים מארץ ישראל לנגן ניגון מארץ ישראל והרב נריה החל לנגן את הניגון הזה. למנגינה זו חיבר הרב נריה שנים כעשרים שנה קודם לכן מילים אחרות, אך אין ספק שהמילים המוכרות מתאימות למפעלו של הרב נריה זצ''ל בהפצת אור התורה בכל מקום ברוח החסידות הדתית לאומית שהוא נשא.
אז נשמח כולנו ביום חגה של החסידות, נשתה מתורתה ונחיה אותה בחיי התורה והעבודה שלנו!