מלחמת חרבות ברזל תחייב אותנו, עם סיומה, לתת ביטוי למאפיינים שלה. ההשתתפות הרחבה, ולאורך זמן, של מאות אלפי מגויסים בנוסף לחיילי החובה והקבע.
פינוי אוכלוסייה המוני, בדרום ובצפון. חטיפת חיילים ואזרחים, חיים ונרצחים, לצורך מיקוח. וכמובן, מספרם הרב של הרוגים ונרצחים, ושל פצועים. למעשה, זו מלחמה שהגיעה לכל בית ומשפחה כמעט.
וגם למהות שלה הנוגעת לעצם קיומה של המדינה. לאו דווקא לניצחון על האויבים הרבים. ברור היה שננצח. האתגר שעמד, ועדיין נמצא בפנינו, הוא להבהיר לעולם (וגם לכמה יהודים!) ולהוכיח ואף לשכנע, מי הם בעלי הארץ. למי שייכת ארץ ישראל. שהרי פעולותיו של האו"ם על מוסדותיו השונים, ובמיוחד בית המשפט בהאג, הצטרפו לערעור המלחמתי על מדינת היהודים.
ומכאן, שביום שאחרי, יש לתת דגש לראייה ההיסטורית של תולדות היהודים. ולצערנו, בעיקר עבור אחינו בני ישראל, לפני שנאיר את הדרך לגויי הארצות. אנו חייבים להירתם לקרב על התודעה, ועל הידיעה. זו של ארץ ישראל, שהיא הבית של עם ישראל. מהרש"י הראשון בתורה, ומספר בראשית ואילך. לפרוס את כל התשתית. וכידוע, בלי שורשים אף עץ או בית לא יחזיק מעמד. ידיעת הארץ אינה רק מלשון ידע, של מומחיות מקצועית. היא מונח של אהבת הארץ.
ומכאן, לרעיון עצמו. ייקבע מועד, בו כל שביל ישראל, לאורך ולרוחב של ארצנו, יימלא מטיילים. וביום אחד, העם בישראל יצעד בכל ארץ ישראל. בחגיגת ריבונות שמחה. חגיגה של "וכיתתו חרבותם" להכרת ארצם.
אירוע ענק כזה, יהיה מצד אחד, חגיגת סיום בממדים המבטאים את התקופה ההרואית שעברנו. ומצד שני פתיחה ראויה ומצביעה על המשימה המצפה לנו.
ויש לנו את כל הכלים לביצוע. בתי ספר שדה יחלקו ביניהם את המסלולים, כל אחד בגזרה שלו, ומדריכיהם יובילו את המטיילים, תוך הסברים של ידיעת הארץ. מערכת החינוך תחבר את תלמידיה למפגש הצוהל הזה. המתנ"סים יביאו את הציבור שלהם ונזכה לחיבור כלל ישראלי באווירה טהורה של "צא וטייל ברחבי ישראל". יש להניח שגם הצבא יצטרף ונזכה למפגשים חברתיים ומלכדים.
וכל מקום יוכל, כמובן, להוסיף נופך משלו. אם זה חנוכת מצפים ואתרים על שם גיבורי המלחמה. או קבוצות של דיונים על המשמעויות הנלמדות, ועל האחווה והמסירות שניצחו את האדישות. אפשר, כמובן, להוסיף תזמורות ונגנים לאורך הדרכים ואין לי ספק שרעיונות יצירתיים ומדהימים ינבעו עוד. זהו השלד שעליו יקרמו עור וגידים.
אני מאמין שזו התשובה הראויה לצורכי השעה. שתגשר אותנו בין המלחמה לתנופת השלום והאחווה בבנייה המתחדשת.