במחשבה שנייה

"אני מאוד חושש מאלימות", אומר איש התקשורת והמאמן אבישי מתיה. "מאז קום המדינה השמאל היה מאוד אלים ושלט במדינה ביד רמה, אבל היום הכול מסלים, אולי כי הדברים חשופים הרבה יותר. האלימות ניכרת במקומות הכי אותנטיים, ובעיקר בדרך שבה אנשים מרשים לעצמם להתבטא ברשתות. בעיניי זה קשור גם לגזענות ואפליה בין אשכנזים למזרחים. בשמאל יש אנשים שתופסים את הצד השני כברבריים ופרימיטיביים, וזה מצטרף לשנאת החרדים, שהיא בגדר אנטישמיות של ממש".

הוא בעל חוש הומור מפותח, מה שלטענתו חסר מאוד במחנה השמאל, שאליו השתייך בעבר: "בהפגנות השמאל יש בעיקר אנשים מבוגרים, בני 60 פלוס. אנשים משועממים בגיל הזה זו סכנה לדמוקרטיה, במיוחד כשאין להם טיפת חוש הומור".

הוא בן 60, גרוש ואב לשניים, מתגורר בכפר סבא, מתפרנס בעיקר מאימון רגשי אך גם חוקר ומרצה על מוזיקה ישראלית, כמי שהיה עורך מוזיקלי בגלי צה"ל. הוא היה עורך מגזין 7 לילות, יש לו טור אקטואליה בערוץ הטלוויזיה i24, מגיש ברדיו גלי ישראל ומשתתף בפאנל 'הפטריוטים' בערוץ 14 ובתוכניתה של אילה חסון בכאן 11. מתיה הוא איש תקשורת ותיק. הוא כתב וערך בעבר בידיעות אחרונות, בגלי צה"ל, ברדיו ירושלים ועוד.

"כעיתונאי, אני מחפש את האמת", הוא אומר. "אני תמיד מנסה לראות ולתאר את המציאות כפי שהיא. בתקופת מגפת הקורונה לקחתי צעד אחורה מהמחנה שלי כי מבחינתי הייתה פה היסטריה מוגזמת, עצימת עיניים ואטימת אוזניים לדעות אחרות וחוות דעת רפואיות שונות מהמקובל. הרגשתי שהופעלו כלפיי אלימות ודיכוי. התופעה חזרה על עצמה בזמן הרפורמה המשפטית. הפחידו את הציבור באופן עמוק והכניסו את כולם לחרדה והיסטריה".

מאמן בשידור חי

כיום אתה מגדיר את עצמך עיתונאי?

"אני כל מיני דברים", הוא מחייך, "אבל אני קודם כול מאמן. זו הפרנסה שלי. אני מאמן אימונים זוגיים ואישיים, אימונים עסקיים לחברות וכו'. לאחרונה אני גם מופיע הרבה בטלוויזיה, וזה דווקא חידד לי את ההבנה שאני קודם כול מאמן - אני מקשיב לאנשים, שואל אותם שאלות שעושות להם בהירות. באימון אתה אמור להיות עניו ולזכור שהתשובות נמצאות אצל המאומן. המאמן עוזר לו לעשות מסע פנימה לתוך עצמו, לסלק את כל רעשי הרקע ולראות מי הוא באמת ומה הרצון האמיתי שלו". הוא מסביר שהמסע לבירור של הרצון האמיתי מפחיד אנשים רבים: "הרבה פעמים מה שהם רוצים באמת, בעומק, קשור לשינוי, והם מפחדים לאבד את מה שיש להם ולאבד שליטה".

לדבריו, תהליך דומה עובר כעת על השמאל הישראלי: "השמאל טעה לאורך כל הדרך, למרות שהיו כל כך הרבה סימני אזהרה, ולמרות זאת הם לא מוכנים להודות שתפיסת עולמם שגויה. יש גם המון שקרים בתפיסה השמאלנית. השמאל אומר 'אני רוצה שלום', 'אני מאוד מוסרי', 'אני מאוד חומל', בזמן שהוא מתנהג באלימות ובדורסנות. אני זוכר שבשנות ה־80 חשבתי לעצמי: איך זה שבמערך נמצאים כל האנשים הטובים וכל הרעים נמצאים אצל הליכוד ובכל זאת הם שולטים במדינה? זו תפיסה מאוד לא מציאותית ואפילו ילדותית".

אז אתה שמאלני מתפכח?

"ההגדרות האלה משעשעות אותי", הוא אומר. "התקשורת מחפשת מיתוגים וכותרות, אבל ההגדרה הכי יפה בעיניי היא לאומי. אני לאומי, כלומר לאו דווקא ימני, אבל בהחלט פטריוט ציוני וישראלי".

השמאל הישראלי הוא ציוני כיום?

"יש לא מעט אנשים בשמאל שמרגישים שגנבו להם את השמאל", הוא אומר. "תסתכלי אחורה למחנה רבין ב־1992: למפלגת העבודה היו 44 מנדטים ולמרצ היו 12. כיום כל המנדטים האלה התפצלו והתפרקו לגמרי. לא נשאר מזה כלום. זה מחנה שאין לו טיפת אידאולוגיה, וזה מתבטא בכך שהם מנסים לעשות הפרדה בין הממשלה ובין המדינה, אבל הממשלה היא המדינה! ישראל אינה דיקטטורה, הממשלה מייצגת את המדינה. כשבית הדין בהאג מוציא צו נגד ראש ממשלת ישראל ונגד שר הביטחון זה פוגע בכולנו, לא רק בביבי. זה נקרא ממלכתיות. אתה לא יכול לצאת נגד הממשלה תוך כדי מלחמה בגלל סיבות פוליטיות, זה מטורף!"

הוא טוען כי אין הבדל ממשי בין גנץ ללפיד וכי שניהם נעדרים כל בסיס אידאולוגי. "למה לפיד לא נכנס לממשלה אחרי ה־7 באוקטובר? התנאי שלו לכניסה לממשלה היה להוציא את בן גביר וסמוטריץ'. את יודעת מתי הוא כתב את זה? ב־7 באוקטובר בשש בערב! אם הוא היה פטריוט וציוני אמיתי הוא לא היה מתעסק בזה בזמן הכי קשה של מדינת ישראל מזה שנים".

התיוג הפוליטי האוטומטי מפריע לו: "אני משתתף לא מעט בפאנל בתוכנית של איילה חסון בתאגיד. אני מאוד אוהב את הפאנל שלה כי מגיעים לשם אנשי מקצוע רציניים ולא פוליטיים, כמו אמיר אביבי ופרופסור עוזי רבי, אלא שבשמאל מיד מסמנים אותם כביביסטים כי הם לא נגד הממשלה.

יש כאן דיכוי של התקשורת ויש מסרים סמויים וגלויים שמכתיבים לנו מה נכון ומה לא, מי נכון להיות ומה הן הדעות הנכונות להגיד. אם אתה לא מיישר עם זה קו, סוגרים לך את הפה, חותכים אותך ומתנהגים אליך באלימות. תסתכלי איך מתייחסים לדדי שמחי באולפן שישי, איזו אלימות הוא חוטף, למרות שהוא אב שכול לגיא, גיבור ישראל שהציל צעירים ב־7 באוקטובר ואדם שתרם את מיטב שנותיו לשירות מדינת ישראל.

אנשים נזרקים למרתפי השב"כ וזכויותיהם נשללות מהם, עוצרים את ראש השב"ס באמצע הכביש עם נשקים שלופים. אתם לא מבינים שרואים לכם? המערכות איבדו את זה לגמרי וכל העניין הוא נטו הפחדה".

גם מתיה עצמו מקבל ברשתות גידופים על הדעות הלאומיות שהוא משמיע וכותב: "הם לא יכולים לתפוס שמישהו חושב אחרת מהם כי אצלם נמצאים כל הצדק וכל התובנות, אז אם שינית את דעתך, כנראה ששילמו לך או שאתה מטומטם. מקללים אותי ומגדפים אותי בשפת ביבים כזו שאני פשוט נדהם בכל פעם מחדש, זו פשוט תת רמה".

מגורים בצפון, קניות בדרום

מתיה גדל בצפון תל אביב לאמא מנהלת חשבונות ואב חותך יהלומים. "גרנו קרוב מאוד לכיכר המדינה, אבל בגלל שההורים שלי השתדלו מאוד לחסוך כסף, את הקניות עשינו בדרום תל אביב.

סבתא שלי גרה בפלורנטין והיה לי קצת פיצול אישיות בין ישראל הראשונה לישראל השנייה. כיום אני יותר מתחבר לישראל השנייה ומרגיש יותר בנוח עם הציבור המסורתי, שמדבר בגובה העיניים ולא מתעטף בכל מיני תחפושות והעמדות פנים. אני גם אוהד מכבי תל אביב שיושב בשער של האוהדים הכי מופרעים".

מתיה הוא מבקר חריף של האליטות בישראל: "בעיניי יש פה לפחות חמש אליטות שמחוברות זו לזו ומגוננות זו על זו: אליטה משפטית, אליטה אקדמית, אליטה תקשורתית, אליטה ביטחונית ואליטה רפואית, והן לא בהכרח אליטות אמיתיות".

כלומר?

"אלה לא האנשים הכי טובים שלנו. תארים אקדמיים לא מעידים על אינטליגנציה, הרבה מבכירי הרופאים מיישרים קו עם הדעה הרווחת ולא בהכרח בודקים אם היא אמיתית, הרמטכ"לים האחרונים הם לא מציאות גדולות. אני לא מבין איך הם נהיו רמטכ"לים, הם החלישו את הצבא ואת הביטחון. כל האליטות הללו עושות יד אחת כדי לגונן על עצמן באלימות".

עד כדי כך?

"כן. ככל שהכוחנות שלהם נחשפת לציבור אז הפאניקה שלהם גוברת ואיתה האלימות. הם בפאניקה מאובדן השליטה שלהם במוקדי הכוח במדינה. כשנתניהו היה שר האוצר הוא אמר שצריך לקחת את הכוח מהאנשים האלה כי לא יכול להיות שתהיה הגמוניה אחת במדינה. אני מסכים איתו".

מה דעתך על נתניהו? הוא לא עשה הרבה כדי לפרק את ההגמוניה הזאת.

"היום אני הרבה יותר מעריך את המהלכים שלו ויכול להבין אותם, למרות שאני לא מכיר אותו. את המלחמה הזאת הוא ניהל יחסית טוב בהתחשב בכל הלחצים. כל הזמן אומרים שהוא האחראי לטבח אבל בעיניי הוא לא אחראי".

אבל הוא ראש הממשלה.

"יש לו אחריות מיניסטריאלית, אבל לא אחריות ישירה. אני מסכים עם אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל הי"ד, שעשה רשימה של כל אנשי הביטחון שאחראים למה שקרה לבת שלו.

הם אלה שהיו להם ידיעות ברורות על המתקפה והם לא עשו כלום. כל האנשים בהפגנות מדברים רק על ביבי ואחר כך מוחאים כפיים לשר הביטחון לשעבר יואב גלנט בהופעה של שלמה ארצי. זה היה אחד הדברים הכי הזויים שראיתי".

הוא מסכים גם עם הטענה של נתניהו על כך שלא הייתה לגיטימציה ציבורית למלחמה בעזה לפני 7 באוקטובר. "במשך 15 שנה לא היה שקט, היו כל הזמן מבצעים ומלחמות, אבל לשמאל היה מאוד נוח. אני כותב להם את זה הרבה: לא היה לכם אכפת ממה שקורה בדרום. הם חטפו טילים כל הזמן, אבל רק כשזה הגיע לתל אביב התחלתם לצעוק. אם נתניהו היה אומר שצריך לנקות את הטרור מעזה לפני 7 באוקטובר, הייתם מוציאים מיליון איש לרחובות ואומרים שהוא עושה את זה מאינטרסים אישיים. מבחינה חברתית לא הייתה שום היתכנות לנקות את עזה מטרור".

יותר מקום לרוחניות

מה המקום של היהדות בחיים שלך?

"כיום יש בחיי הרבה יותר מקום לרוחניות", הוא אומר. "אם פעם כשהיו מדברים איתי על אלוקים הייתי מבקש שיראו לי איפה הוא, היום אני מאמין בהשגחה עליונה. יש לי מתאמן שהיה חולה ובזכות ברכה מהרבי מלובביץ' הוא הבריא. אלה דברים שאני לא יודע להסביר אותם.

בעיניי אין הגשמה בלי רוחניות, זה צריך לבוא ביחד. אני יכול להבין ומכבד אנשים שמתפללים ודרך זה יש להם חיבור להתבוננות עליונה יותר ולחיבור פנימי. כשאדם קרוב לעצמו זה יוצר אצלו שקט. בשנה האחרונה רואים את זה הרבה, כי 7 באוקטובר עשה שינוי אצל המון אנשים והם חוזרים ליהדות וללאומיות, מחפשים משהו להיאחז בו. תפיסות של שנים ארוכות התנפצו ברגע".

מתיה כותב הרבה על הנפש ועל היכולת לעשות שינוי בחיים. "הרבה פעמים אנשים לא יודעים מי הם בגלל ריחוק שחוו בילדות וחוסר חיבור לרגש. מבחוץ הכול יכול להיות בסדר, יש להם משפחה, עבודה ולפעמים גם קריירה מוצלחת, אבל משהו בפנים לא מסתדר להם. הם מחפשים חיבור מסוג אחר".

גם אתה עובר חיפוש כזה?

"תמיד חיפשתי לממש את עצמי", הוא עונה. "אמא שלי זיכרונה לברכה הייתה בשבילי סוג של מנטורית בנושא הזה בצורה כזאת או אחרת, כי היא עבדה במשך שנים באותה עבודה שלא הסבה לה אושר או סיפוק.

בכלל, אני לא זוכר אושר גדול בבית שגדלתי בו. כילד, לא הרגשתי שהוריי רואים אותי ושיש לי באמת עם מי לדבר, לא דיברנו על רגשות בבית". מתיה למד בגימנסיה הרצליה ועבר שם התעללות חברתית: "כשעשו לי את המוות בבית הספר, אבא שלי, שהיה אדם גבוה וחזק ובעברו שימש כשומר הראש של בן גוריון, אמר לי 'למה אתה לא מחזיר להם?'. מאוד סבלתי בבית הספר. היו שם ילדים שמיררו את חיי ובית הספר ניסה לטייח את הבעיות".

בגיל צעיר הוא כבר היה בעל קריירה עיתונאית ותקשורתית, אך הוריו התאכזבו שלא הלך ללמוד באוניברסיטה. "הייתי עורך משנה ב־7 לילות בגיל 23, אבל לא היה לי תואר", הוא מחייך.

לא רוצים לנצח

התפיסה הביטחונית של מתיה היא ניצית ביותר: "אחד הדברים שאני באמת לא מבין זה את ראשי הצבא", הוא אומר. "הם לא רוצים לנצח!"

איך אתה מסביר את זה?

"הם עברו אמריקניזציה. ראינו את זה אצל יואב גלנט, שבתחילת המלחמה היה עם סכין בין השיניים ואז לכאורה נסע לארצות הברית והתהפך ב־180 מעלות. בראש הצבא הייתי מעדיף מישהו שהוא לא אמריקאי במחשבה, כמו עופר וינטר או ברק חירם. אני מעדיף קילרים, כבר ב־2014 כתבתי שצריך לשטח את עזה, כי לא יכול להיות שתושבי הדרום חוטפים טילים במשך שנים".

אבל בעבר תמכת בפינוי יישובים.

"נכון. חשבתי שבשביל שיהיה שלום צריך לנקות את יהודה ושומרון מיישובים, כמו שעשו בימית ובאופירה, כי אי אפשר שיהיו שם גם יישובים יהודיים וגם פלשתיניים. חשבתי שנחזור לקווי 67' ואז יהיה שלום ושהמתנחלים מפריעים לתהליך הזה. היום אני חושב אחרת".

תמכת בהתנתקות?

"בהתחלה כן, אבל כיום אני יודע שההתנתקות הייתה אסון, ממש כמו הבריחה מלבנון. בכל פעם שאנחנו נסוגים משטח, הערבים משתלטים עליו והופכים אותו למוכה טרור. הם תופסים את זה כחולשה. לגבי יהודה ושומרון, היום אני יותר קיצוני מהרבה אנשים ואני חושב שגם מיהודה ושומרון ובוודאי שמרצועת עזה צריך לעודד הגירה של פלשתינים".

מתיה תומך בהתיישבות בחבל עזה: "אני בעד להתיישב בצפון עזה ולקחת מהם שטח כי הם צריכים ללמוד לקח. הייתי משטח את עזה ומשאיר אותה חרבה לתקופה כדי ללמד את העולם הערבי לקח ושיבינו שיש מחיר למעשים שלהם. אחר כך אפשר גם ליישב את הרצועה.

החברה הפלשתינית היא חברה בריקבון עמוק, זו חברה רקובה ברמה הכי עמוקה שיש, ריקבון רוחני. רואים מה הם עושים באירופה. מהגרים אחרים שהגיעו לאירופה ניסו להשתלב בחברה, לא ניסו לשנות אותה. המוסלמים באירופה הם סכנה לדמוקרטיה".

אתה בטח חוטף לא מעט מהשמאל על הדעות הללו.

"השמאל מתנהג בצביעות גדולה בנושא הזה. הרי ב־67' כבשנו את רמת הגולן למרות שזה לא היה בתוכניות שלנו. משה דיין סיפר פעם בריאיון לשלמה נקדימון שביום האחרון למלחמה תושבים מהגליל לחצו עליו לכבוש את רמת הגולן בגלל שהם חמדו את האדמות הפוריות שהיו שם.

ממשלת שמאל הקימה את ימית ואת אופירה והקימה יישובים ביהודה ושומרון. כשהחזקנו את רצועת עזה והיה לנו שלטון בכל יהודה ושומרון, כביכול כיבוש וממשל צבאי, היה לנו הרבה יותר ביטחון".

הוא מבקר את דרך הפעולה של הרמטכ"ל בעזה, דרך של פשיטות, טיהור שטח ויציאה ממנו במקום להחזיק בו. "זו הזיה! זה מסכן את החיילים ועולה לנו בחיים שלהם, זה מטריף אותי".

אולי הספקנו כבר לשכוח את מראות הטבח?

"היה צריך להקרין את 47 הדקות הנוראיות של סרט הזוועות בכל במה אפשרית. בתחילת המלחמה ראיתי בכוונה סרטונים קשים כדי לזכור עם מי יש לי עסק וזה מספיק נחרת לי בזיכרון. מדהים אותי שאנשים מהשמאל חוזרים כל כך מהר לבסיס שלהם ולרק לא ביבי. זה כל כך רדוד".

לתקשורת יש חלק גדול ברידוד השיח.

"נכון", הוא מסכים, "בכל שבוע יש לי פינה ב־i24 בנוגע לצביעות של התקשורת. כשנכנסתי לטוויטר לפני כמה שנים, עקבתי אחרי עיתונאים של השמאל ואני אומר לך שנדהמתי לראות עד כמה רובם לא מאוד חכמים, שטחיים וקלישאתיים, שלא לדבר על השפה הגסה שלהם והקללות שהם משתמשים בהן, שפה שהיא תת רמה".

אתה מאשים בזה רק את השמאל?

"זה הרבה יותר בולט שם. קחי למשל את יותם זמרי, חברי לפאנל 'הפטריוטים'. הוא לעולם לא ישתמש בשפה כזאת. גם ינון מגל לא יורד לרמה הזאת. הם משתמשים בציניות ובאירוניה, מה שפעם היה בשמאל ועכשיו הפך לגידופים נמוכים".

הוא סבור שהשמאל הישראלי חי בבועה סגורה: "מי שצופה בערוץ 12 בטוח שאנחנו בתבוסה ושיש פה ממשלה נוראית והכול רע. הם בטוחים שזאת האמת ואין בלתה. בגלל זה ערוץ 14 כל כך מפחיד אותם".

לא מזמן סיפר מתיה בתוכנית 'הפטריוטים' שהצפייה בערוץ 14 הצילה אותו מדיכאון במהלך המלחמה: "ביום הראשון של המלחמה הייתי אצל מי שהייתה אז בת הזוג שלי, וכל היום הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ 12. בערב כבר הרגשתי שאני בחרדה איומה. לא הייתי מסוגל להיות כל הזמן בחרדה, וקלטתי כמה מה שמראים לי שם ואיך שמראים את זה משפיע על התודעה שלי לרעה".

הוא התחיל לצפות בשידורי ערוץ 14, ומצב רוחו השתפר פלאים: "התחלתי לשמוע את ההסברים של אמיר אביבי לדוגמה, וזה החזיר לי תקווה ורוגע. בתוכנית 'הפטריוטים' יש אנרגיה של חיים ולא של דיכאון".

המבקרים יאמרו שבערוץ 14 תומכים בכל מה שהממשלה עושה.

"את יכולה להגיד שהם מגוננים על הממשלה, אבל זאת הממשלה שלי, גם אם לא בחרתי בה. אני לא יכול להיות נגדה, כי אז מה נשאר לי? להיות בעד החמאס? אפשר בהחלט לבקר את הממשלה, אבל היא לא האויב! היא מייצגת אם העם".

הוא חוזר לעולמות האימון ומסביר כי אם בוחרים להסתכל על האין, אפילו אם יש בזה צדק, נמשכים כלפי מטה, למחוזות הדיכאון. "זה לא בריא! לאחרונה עשו פארודיות על 'הפטריוטים' ב'זהו זה' וב'ארץ נהדרת', ומה הייתה הטענה שלהם? 'למה אתם שמחים'. הם מוכרים דיכאון כי הם הפסידו בבחירות, וזה לא משנה אם זו המלחמה או החטופים, אם זו הרפורמה המשפטית או אם זו שרה שעושה קניות. העובדה ששרה נתניהו נפגשה עם טראמפ ומיד לאחר הפגישה הזאת טראמפ הוציא הודעה שהבהירה לחמאס מה יקרה להם אם הם לא ישחררו את החטופים, מוציאה אותם מדעתם. העובדה שגם יאיר נתניהו נכח בפגישה בכלל ריסקה אותם לחלוטין. העניין הוא ששרה נתניהו עשתה בשביל החטופים יותר מכל ההפגנות המטופשות בקפלן!"

"מלחמת האזרחים כבר החלה"

אתה אופטימי?

"אני בן אדם מאוד אופטימי, אבל כאמור נורא מפחד מאלימות. מלחמת אזרחים בצורה כזאת או אחרת כבר התחילה". הוא לא מפחד מהאויבים מבחוץ כמו שהוא מפחד מגורמים פנימיים: "אני מפחד משלושה גורמים. הראשון הוא ראשי מערכת הביטחון הרופסים. חייבים להחליף אותם וכמה שיותר מהר, ההתנהלות שלהם פוגעת בחיי אדם ובאמון הציבור. סקרים של מכון משגב הוכיחו כי לציבור אין אמון ברמטכ"ל".

מי שעוד מפחיד אותו הוא ארגון 'אחים לנשק'. "הארגון הזה משדר לי אלימות, כמו גם תביעות ההשתקה הבלתי נגמרות שלהם כלפי אנשים שכותבים נגדם. יש להם המון כסף". הוא אומר כי גם על מטה משפחות החטופים השתלטו אנשי קפלן: "את יודעת כמה כסף יש למטה משפחות החטופים? מיליארד ו־250 מיליון שקלים! אני לא יודע ממי, הם טוענים שמתרומות. יש משפחות שמקבלות המון כסף ויש משפחות שלא מקבלות כלום, כפי שהעיד קובי סמראנו לאחרונה. הם בנו שם מנגנון משומן, ובמקום שהכסף ילך למאבק מול קטאר ומול ארצות הברית, הוא מנוצל למאבק נגד ממשלת ישראל. גם שם הכול פוליטי!"

הגורם השלישי שמפחיד אותו מאוד הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שאותו הוא מכנה "האדם הכי מזיק בישראל, אדם שאין לו גבולות".

אז איפה האופטימיות?

"מתרחשים פה תהליכים רוחניים של שינוי אמיתי ופתיחת העיניים", הוא אומר. "הגענו להקצנה מאוד גדולה והכול קרה מיד אחרי הפיצוץ של התפילות ביום כיפור. אני רואה חיבור וקשר בין הדברים, ויותר מזה - אני רואה בזה סוג של מסר". הוא סבור שהכוחות הטובים בעם ישראל ינצחו: "חמאס קיבל מכה קשה ביותר, איראן תקבל מכה קשה יותר ממה שהיא כבר קיבלה, ולא תיארנו לעצמנו שחיזבאללה יקבל כזאת מכה. גם סוריה מתפוררת וההרתעה הישראלית הולכת ומתחזקת. אני מאמין שאנחנו הולכים למקום הרבה יותר טוב. ועוד יותר טוב", הוא חותם בחיוך.