אני סקפטי. אני סקפטי ביחס לסיכוייו של ראש הממשלה בבית המשפט המחוזי בירושלים במושבו הזמני בתל אביב. אני סקפטי ביחס ליכולת של השופטים להישאר בלתי משוחדים אחרי מסע השמצה תקשורתי חסר תקדים שנמשך גם בימים אלו.
אני סקפטי ביחס ליכולת שלהם לראות את התמונה הכוללת, להבין את המטריה שתחתיה פועל ראש ממשלה בישראל, להיכנס לסד הלחצים, העומס, המטלות והרגישויות שאופפות את התפקיד ולראות את הטענות מבעד למשקפת הזו.
צריך להבין משהו, בניגוד לעבירת השוחד המומצאת, אותה המליצו כבר השופטים בצעד חריג במיוחד להסיר מהתביעה - עוד לפני שהאזינו ולו לעד הגנה אחד, הרי שעבירת המרמה והפרת האמונים היא עבירה אמורפית ולא מאוד מוגדרת.
המשמעות העיקרית היא שבסופו של דבר שופטים יקבעו האם נאשם עבר את העבירה הזו על פי שני דברים: נטיית לבם והיכולת לספר סיפור משכנע.
לגבי החלק הראשון, כאמור, אני בספק גדול אם ניתן לעשות משהו כדי לצייר ולו מראית עין של אובייקטיביות. שופטים הם בני אדם, בתוך עמם הם יושבים, ניזונים מתקשורת מיינסטרימית ישראלית, חווים את המאבק הפוליטי בין הרשויות, ומובן מאליו היכן נמצאת נטיית לבם במאבק הזה, גם אם הם לא יודו בה.
אבל החלק השני הוא הסיפור: אינו דומה ראש ממשלה שמצטייר כמי שעסוק בחלק הארי של זמנו בסידור שמפניות לרעייתו ונופשים לילדיו, לראש ממשלה שעסוק ביצירת מזרח תיכון חדש, בהתמודדות עם ממשלים אמריקנים עוינים ועם כוחות אגרסיביים שנלחמים בו ובמדיניותו בכל הכוח.
הרבה מפסק הדין יכול לקום או ליפול על צורת החברות שתצטייר בעיני השופטים בין נתניהו לאנשים כמו מילצ'ן, על המשקל הציבורי שהעניק ליחסיו עם התקשורת ולא פחות מכך על הסיבות לאותה מערכת יחסים - טובת מדינת ישראל או אינטרסים אישיים של סיקור אוהד.
ובכל הנוגע ליכולת לספר סיפורים, יש מעט מאוד המתחרים ביכולותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הצגת הסיפור שלו באופן האותנטי והמדויק ביותר, עשויה להיות הכלי המשפטי החשוב ביותר במשפטו.
אמנם, הסיטואציה הנוכחית רחוקה מלהיות אידיאלית. ראש הממשלה יידרש (וכבר נדרש) לקטוע את עדותו שוב ושוב בעקבות הצרכים הביטחוניים והמדיניים, הוא יצטרך להחזיק בראשו את המערכה המשפטית לצד המערכה על עתידה של מדינת ישראל, הוא יידרש להחזיק ראש באופן שספק אם נדרש אליו בעבר בן אנוש בארץ הזו.
אם המדינה יכולה להתחשב באיש מילואים מן השורה ולדחות את ענייניו המשפטיים, היא הייתה מסוגלת לדחות בחודשים אחדים גם את משפטו של מי שאחראי על כל האופרציה. מה גם שהמשפט בלאו הכי מתנהל כבר שנים ארוכות וצפוי להתנהל עוד שנים רבות.
אבל העניין הזה כבר מאחורנו: מערכת המשפט והפרקליטות בחרו בניתוק שאין דומה לו להתעקש על "אינטרס ציבורי" במסירת העדות דווקא עכשיו ובקצב מוגבר, ונתניהו, כמעט כמו בכל דרכו הפוליטית, ייאלץ גם הפעם להתמודד נגד כל הסיכויים ונגד תנאי פתיחה קשים במיוחד.
לנו, כאזרחים, נשאר רק לקוות שהוא יצליח לעשות זאת, ושקיום המשפט המיותר הזה יועיל לפחות בהיבט הציבורי האחד שלו - חשיפת תחלואיה, נגעיה ופגעיה של המערכת הנוכחית וקידומה של רפורמה משפטית אגרסיבית.
אם אכן כך יקרה, יהיה ניתן להצדיק את הצורך בעדותו של נתניהו בימים אלו, זהו אכן "אינטרס ציבורי" שאין למעלה ממנו.