בתור אדם בלגניסט מטבעו, קיבלתי עבודה שמאתגרת אותי בכל פעם מחדש – הדגמת סדנאות מזון מול קהל.
פעמים רבות מזמינים אותי להדגים מתכונים שונים בפני קהל בכל רחבי הארץ. אז כשאני עושה את זה במטבח הפרטי שלי, זה פשוט כיף. הכול מסביבי, יש לי כל מה שאני צריכה והתנאים מושלמים.
אבל בהרצאות זה כמעט תמיד על במה, עם שולחן מאולתר, בלי כלי מטבח זמינים, אפילו בלי כיור לשטיפת ידיים, ואני חייבת להביא את הכול מהבית ברמת דיוק מקסימלית.
בזמנים מיוחדים כמו חנוכה וחגים אחרים, אני מוצאת את עצמי נודדת למקומות קרובים יותר או פחות עם ארגזים, שקיות וגזייה ניידת, בדרכי להדגים לקבוצת הנשים התורנית ממתכוני דיומא.
אז מה הקשר לבלגן? שאני לא הטיפוס המאורגן והמדוקדק הזה, שמכין הכול מראש בקופסאות יפות וסגורות ויש לו את כל מה שהוא צריך.
הרגע שבו אני עומדת בבית עם המתכונים המודפסים ומכינה את מה שאני צריכה לקחת הוא תמיד רגע מדאיג שמלווה בתפילות עזות שלא אשכח כלום. וה' שומע את התפילה ועוזר לי, אבל כמעט תמיד משהו אחד או שניים נשכחים איכשהו.
לבשל בלי גז
ואז אני מוצאת את עצמי עומדת על הבמה, עשרות עיניים מביטות בי בציפייה, ואני מגלה ש... בכל פעם חסר משהו אחר. ברגעים כאלה אני רוצה להיבלע באדמה מרוב בושה.
אז אם יש לי מזל ושכחתי משהו ממש שולי כמו מגרדת - אקצוץ הכול בסכין. או ביצים, שדי קל להשיג, או סוכר או שמן, הבנתם את הרעיון.
אבל פעם אחת שכחתי להביא סכין. כן, אני שפית, סכין היא יד ימיני במטבח וכמעט אין לי אפשרות להדגים בלעדיה הכנה של אוכל. בלית ברירה פניתי למארגנת, אבל מכיוון שכל מה שהיה באולם זה סכין חד־פעמית, שאיתה ברור שלא יכולתי להדגים כלום, היא שלחה מישהי שגרה קרוב להביא לי סכין.
בפעם אחרת שכחתי להביא סיר! אני עומדת על במה בעיר מרוחקת, לא מכירה כאן נפש חיה, ואין לי סיר לבשל בו את כל מה שצריך לבשל. מזל שהקהל היה סלחני במיוחד, ואלתרתי עם תבנית חד־פעמית סיר לרגע. אני חושבת שהכי קשה היה כששכחתי להביא בלון גז נוסף לגזייה הקטנה שלי, וממש באמצע ההכנה נשארתי בלי גז.
בזמנים כאלה, כשהכול בשידור חי ואין לי אפשרות להתעלם מהקושי, גיליתי שהדבר הכי נכון בשבילי הוא פשוט להפוך את החיסרון ליתרון.
לשתף את הקהל במה שקרה בפשטות, בלי רגשות אשמה ובלי דרמה מיותרת, והתגובות תמיד מדהימות. הנשים מעודדות אותי, צוחקות יחד איתי, מוצאות בשבילי פתרונות יצירתיים וגם אומרות לי: "את מלמדת אותנו לא רק איך להכין את האוכל, אלא גם איך להתמודד עם בעיות שמתעוררות בזמן הבישול".
זה הפך להיות בשבילי כלל לחיים, ואין ספק שלמדתי מכך הרבה, למרות שאני עדיין מתפללת בכל פעם מחדש, ומקווה שלא אצטרך ללמוד שוב איך מתמודדים עם תקלות מול קהל.
קציצות עגבנייה יווניות
צילום: שושי סירקיס
לא ידעתי שיש דבר כזה – קציצות עגבנייה! אבל ברגע ששמעתי על המתכון המעניין הזה, הסקרנות שלי לא נתנה לי מנוח. מתברר שזו מנה יוונית קלאסית, ואני הייתי חייבת לנסות אותה ולטעום. אז חקרתי קצת, מצאתי כל מיני מתכונים וניגשתי להכין. גיליתי שזהו מתכון נפלא לאוהבי העגבניות. מרענן, פיקנטי וטעים במיוחד.
דרגת קושי:
קלה
זמן טיגון:
4-3 דקות לכל קציצה
כ־15 קציצות
5 עגבניות אדומות מאוד וקשות
בצל סגול אחד גדול קצוץ דק
100 גרם גבינת פטה או גבינה מלוחה קשה
שליש כוס עלי בזיליקום
שליש כוס עלי נענע
רבע כפית אורגנו יבש
כוס קמח
ביצה אחת
מלח ופלפל שחור
שמן לטיגון
חוצים את העגבניות, סוחטים מהן את המיץ והגרעינים, משאירים רק את בשר העגבנייה וחותכים לקוביות קטנות. מעבירים לקערה ומוסיפים את שאר החומרים של הקציצות. מערבבים לקבלת תערובת די סמיכה ושומרים במקרר כחצי שעה.
יוצרים צורה של קציצות עגולות. מחממים שמן במחבת ומטגנים 3-2 דקות מכל צד עד להזהבה קלה. מעבירים לנייר סופג וממשיכים להכין את כל כמות הקציצות.
מגישים לצד יוגורט מתובל בשום, מעט מיץ לימון ועשבי תיבול.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com