המורדים

סביבון

עם כניסתנו לחודש של חג החנוכה, נראה שהעולם כולו הפך לסביבון אחד גדול. הכול מסתובב, הכול משתנה, המציאות בסחרור וכבר אי אפשר לדמיין איך ייראה יום המחר.

פעמים רבות כשאני אומר או שר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח... בכל יום שיבוא", נכנסת בי מחשבה ריאליסטית קרה: מה הסיכוי שזה יקרה היום? הרי העולם כל כך רחוק מגאולה. צריכים להתרחש תהליכים של מאות ואולי אלפי שנים כדי שזה יקרה. אבל בתקופה של גאולה יש תנועות תזזיתיות בעולם, ותהליכים שבדרך טבע אורכים זמן רב עשויים להתרחש במהירות הבזק. זה בדיוק מה שקורה עכשיו. הכול בתנועה, הכול משתנה, ובעיקר מתברר שהכול אפשרי ובקצב מסחרר.

סוריה החופשית?

אני לא מתבלבל לרגע. אני מתייחס רק לקצב האירועים, אבל לא טועה לחשוב שהמורדים בסוריה זו הגאולה. רחוק מזה. מדובר בבוגרי דאע"ש ואל־קאעידה, חיות אדם שאיש מאיתנו אינו יכול לשכוח את מעלליהם המזוויעים, בלי להמעיט לרגע בזוועות שביצע משטרו המרושע של אסד במתנגדיו.

המורדים הסונים קרובים ערכית לחמאס ומחאו כפיים לכל הזוועות שביצע בנו. הם היו מוכנים לעשות בנו את אותו דבר. זו נבלה וזו טרפה, והגאולה השלמה תהיה כשהרוח האסלאמית המטורפת הזאת תפנה את מקומה ותניח לרוח היהודית להשיב תקווה לעולם. אבל בינתיים כדאי ללמוד איך הביסה הנבלה את הטרפה, ואולי להפיק כמה לקחים.

רק בגלל הרוח

עיקרון ראשון ואחרון: הרוח! חבורת מורדים ניצחה בתשעה ימים בלבד צבא שכבר כמה ימים צה"ל עסוק בהפגזות בלתי פוסקות כדי להשמיד את יכולותיו. אלה כוללות מטוסים הגם שמיושנים, טנקים, טילים, נשק כימי, סוללות הגנה אוויריות ועוד. בשביל להביס את המורדים לא צריך לכאורה יותר מזה, אלא שנלחמו כאן מורדים עם רוח נגד שלטון חסר רוח.

בשביל העיקרון הזה לא צריך את המורדים, יש לנו את חנוכה כדי לזכור איך רוח של מעטים מביסה צבא אדיר אך חלול כשל היוונים. אבל תזכורת טרייה כל כך מול העיניים חשובה מאוד.

כשעוסקים היום בכל שאלת הגיוס ודוחקים הצידה את הדיון על חלק אדיר במגזר מסוים שממעט להתגייס לקרבי וכמעט אינו מתגייס למילואים, צריך לזכור שזה קורה בגלל סוגיית הרוח. יש בתי ספר שכבר שנים מחנכים על ברכי "בואו נצעד לשלום בלי גזע ולאום" ומטיפים בגלוי או בסתר לכך שהשירות הקרבי בצה"ל נוגד את חלום השלום. לשמחתנו הרבה רוב העם לא נמצא שם, ולכן אנחנו מצליחים להפוך את הקערה על פיה מאז האסון של שמחת תורה שעבר. אבל זה לב ליבו של הסיפור – בעל הרוח ינצח. בכל בית בעזה יש תמונת אל־אקצה, וספרי הלימוד מספרים להם עד כמה הם קשורים לכל מקום בארץ הזאת. כדי לנצח את האשליה הזאת שמלובה באש של שנאה, אנחנו חייבים רוח גדולה.

העולם אוהב מנצחים

רגע אחרי קריסת המשטר בסוריה הודיעו מדינות מערביות כי הן בוחנת אפשרות להוציא את ׳תחריר א־שאם׳, ארגון המורדים העיקרי שהביא להפיכה בסוריה, מרשימת ארגוני הטרור. ימים ספורים קודם לכן הגדירו אותו כ"אל־קאעידה בתחפושת". מה השתנה, אתם שואלים? הם ניצחו, זה מה שהשתנה, והעולם מעריך מנצחים. העולם גם מבקש להאמין ולתת צ׳אנס, אבל בסוף עם ניצחון קשה להתווכח. זה נכון גם לגבינו. משעה שהתחיל גל החיסולים, הביפרים ומכשירי הקשר, העולם למד להעריך ולהתפעל. בסופו של דבר החתירה לניצחון, שכאן נתקלת בכל כך הרבה לעג ובוז, היא קריטית למעמדנו בעולם וליראת הכבוד ההכרחית כל כך במזרח התיכון.

ניצחו כי ניצחנו

וצריך לומר גם את זה: הם ניצחו כי ניצחנו. בחסד ה׳ ובגבורת ההנהגה המדינית והצבאית עשינו את הלא ייאמן והבסנו את חיזבאללה במחיר דמים כואב עד מוות, אבל רחוק מכל התחזיות שקדמו למלחמה. הניצחון של המורדים על אסד היה בבחינת "קמח טחון טחנת". אחרי שצה"ל כבר טחן את חיזבאללה עד דק והראה לאיראן את יחסי הכוחות האמיתיים בינינו, כבר היה ברור שחיזבאללה ואיראן הן משענת קנה רצוץ לממשל אסד. בסוף זה אנחנו. צריך לזכור את זה לנוכח אלה שמגמדים את הישגי המלחמה. ואת כל זה עשינו עם יד אחת קשורה בשל ממשל ידידותי־עוין שלא איפשר לנו להילחם כראוי. וכן, צריך לומר זאת, בשל הנהגה שבחרה להיכנע חלקית לתכתיב הזה, ובכל זאת השיגה ניצחון בצפון ביד אחת.

מלחמת העצמאות

וזו בדיוק המלחמה הבאה שחייבים לנהל כאן - מלחמת העצמאות השנייה, עצמאות מהתלות הקיצונית בארצות הברית. סוריה היא השיעור הכי מפחיד על גורלה של מדינה שתלויה בעזרה, וכשזו לא מגיעה נשאר לה רק לנוס על נפשה. אילו היו הדמוקרטים מנצחים בבחירות עלול היה גורלנו להיות דומה, ובהתחשב בהלכי הרוח אצל צעירי ארצות הברית כדאי שלא נבנה על העזרה הזאת לנצח. חייבים לבנות עצמאות.

נבואות הזעם

ואולי הכי חשוב עכשיו, אחרי שניתנה החותמת הסופית על מפלת חיזבאללה, לעצור, להיזכר בנבואות החורבן שעמדו לפתחנו ולהודות. כשירות לציבור, הנה אחת מנבואות הזעם הללו: תחת הכותרת "מחיר חיזבאללה – המלחמה הקטלנית מכולן", מביא יובל אזולאי בכלכליסט, מהדורת 8.2.24, כלומר תוך כדי המלחמה, דוח שהוכן על ידי מאה בכירי צבא וממשל ש"משרטט בפירוט מצמרר איך תיראה באמת בעורף המערכה הרב־זירתית":

1. ירי טילים בלתי פוסק – מטחים משולבים של רקטות וטילים מדויקים, ארוכי טווח, בקצב של 3,000 שיגורים ביום, במשך שלושה שבועות. הם יכוונו לבסיסי צה"ל ולערי המרכז, בהצטרפות מיליציות פרו־איראניות מסוריה, עיראק ותימן.

2. כיפת ברזל קורסת – בגלל קצב האש, מלאי המיירטים של כיפת ברזל וקלע דוד יתרוקן בתוך ימים אחדים מתחילת הלחימה. במקביל לירי ישוגרו כטב"מים מתאבדים, רחפנים חמושים וטילי שיוט, שיובילו לקריסת מערך ההגנה האווירית, וישראל תהיה חשופה לחלוטין לשיגורים אליה.

3. הצפון תחת מתקפה – מאות מלוחמי רדואן, כוח הקומנדו של חיזבאללה, ישתלטו על יישובים לאורך הגבול הצפוני ויעסיקו את צה"ל, שיתקשה לצאת למתקפת נגד קרקעית.

4. אלפי נפגעים בעורף – הרס עצום ואלפי אבדות בחזית ובעורף, בכמאה אתרי הרס בהיקפים שונים. החרדה והפאניקה בציבור יועצמו בידי חיזבאללה באמצעות לוחמה פסיכולוגית בלתי פוסקת, איומים ודיסאינפורמציה ברשתות.

5. סייבר מוכוון תשתיות – מתקפת סייבר תכוון לתשתיות חיוניות של תחבורה, תקשורת, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, ותשבש את פעילות המשק. צירי תנועה מרכזיים ייחסמו כדי להקשות על הגעת כוחות לחזית. כוחות ההצלה יתקשו לתפקד.

6. טילים לבסיס חיל האוויר – טילים כבדים ומדויקים יופנו אל מסלולי ההמראה של חיל האוויר ואל ההאנגרים שבהם מאוחסנים המטוסים, כדי לשבש את מתקפות הנגד האוויריות של צה"ל.

7. בלי חשמל, מים ונתב"ג - טילים מדויקים עם ראשי נפץ של מאות קילוגרמים יופנו לעבר תשתיות קריטיות, בעיקר של חשמל, מים ונמלי הים. עשרות כטב"מים מתאבדים ישוגרו לעבר מטרות איכות בעומק ישראל ויפגעו במפעלי נשק, מחסני חירום ובתי חולים. ירי על נתב"ג ינתק את הקשר האווירי של ישראל עם העולם.

רק להודות

תבחרו מה לעשות עם הנתונים הללו. לנוד בראשכם ולומר "הנה תזכורת לכל הפסימיסטים המומחים מטעם עצמם ורואי השחורות", אולי לומר שתעמולת חיזבאללה כמובא בסעיף 4 הפילה בפח את חוזי השחורות. כשלעצמי אני קורא את זה ואומר לעצמי שאלו אכן היו יכולותיהם של אויבינו, וחסד ה׳ עלינו שנתן לנו בעזרת מנהיגים ולוחמים תשועות גדולות. בהלל של חנוכה אתכוון גם לזה, חייבים להודות.

לתגובות: liorangelman@gmail.com