כלכלת מדינה היא כמו גוף חי

כלכלת מדינה היא כמו גוף חי. תהליכים שקורים באזור אחד של הגוף עלולים להשפיע על אזורים אחרים לחלוטין, וייתכן שכאב שמורגש בראש מקורו בכלל בתהליך שהתרחש בכבד. לפעמים רק רופאים מומחים ידעו לקשר בין הסיבה לתוצאה, ולפעמים גם הם יתקשו בכך.

שרת התחבורה אחראית על התחרות והיעילות בנמלים, אך מחדליה בתחום זה (ראו בטור "עצם העניין") משפיעים על מחירי הפסטה וממרח השוקולד שנמצאים באחריות שר הכלכלה.

כאשר שר הכלכלה מנסה באופן מלאכותי לפקח ולהוריד מחירי מוצרים מסוימים (ראו בטור "על הפרק"), הוא פוגע ברווחיות המפעלים ולכן גם בתעסוקה שנמצאת באחריות שר העבודה, ובתוצר ובתשלומי המס שנמצאים באחריות שר האוצר. כך גוררת אחריה כל פעולה בתחומי הכלכלה, ובמיוחד פעולה ממשלתית, אין־ספור תגובות שרשרת באפיקים שחלקם צפויים וחלקם לא, את חלקם ניתן לסמן ולאמוד ואת חלקם לא.

בעבר היו מדינות שהתיימרו לשלוט במכלול האין־סופי של משתנים המשפיעים על הכלכלה. מדינות אלו לא ראו בכלכלה יצור אורגני אלא מכונה, שבאמצעות מהנדסים חכמים מספיק אפשר לתכנן אותה כך שתביא לתוצאה המיטבית. רוסיה הקומוניסטית הייתה ניסוי חברתי כזה, ובזכותו היום אנחנו מבינים ששליטה כזאת אינה אפשרית. לא קיים אדם חכם מספיק כדי לחשב את מגוון ההשפעות והאפשרויות של כל פעולה, ואת האופן שבו יגיבו מיליוני בני אדם בעלי רצונות ואינטרסים מגוונים. החלופה היא ליצור מערכת כללים פשוטה וברורה, ולאפשר לחוכמת ההמונים להגיע לתוצאה הטובה ביותר באמצעות השוק החופשי.

חריגה מעיקרון זה, גם אם תיעשה בכנות מתוך כוונה להועיל לציבור, ברוב המקרים ככל הנראה תגרום נזק. לפעמים נוכל בקלות להצביע על הסיבה והתוצאה, כמו במקרה של מחדל הנמלים: עיכוב של הספינה מייקר את המשלוח ומקטין את הרצון של יבואנים בתחרות, ושני אלה גורמים לעליית מחירים. אך לפעמים יהיה מורכב להצביע על כל מרכיבי הנזק.

הרפורמה בשוק הסלולר, למשל, אומנם הביאה לירידת מחירים ברוכה, אך בוצעה בצורה שדורסת את כללי השוק החופשי והקניין, כדי ששר האוצר דאז יספיק לגזור את הקופון הפוליטי על המהלך. הנזקים של מהלך זה היו רבים, ואת חלקם אנו מבינים רק בחלוף הזמן, כמו הירידה החדה באיכות האינטרנט הסלולרי בישראל ביחס למקומות אחרים בעולם.

בשבוע שעבר הסברנו על תופעת התועלות המרוכזות והעלויות המבוזרות. העלויות של התור בנמלים, שמתבטאות במחיר ובמגוון המוצרים בסופר, מבוזרות על פני הציבור כולו, ואילו התועלות מרוכזות אצל ועד עובדי הנמל. לכן לעובדי הנמל יש אינטרס להתפקד לליכוד וכך להשפיע על שיקול הדעת של שרת התחבורה מירי רגב. הציבור הרחב ככל הנראה אינו מודע לתור בנמל ולגורמים לו, כי בשביל האזרח הממוצע, עלויות המידע והפעולות הנדרשות כדי להשפיע על השרה גבוהות משמעותית מהמחיר שהוא משלם. זאת למרות שברמת כלל הציבור, מדובר במחירים כבדים מאוד.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות: amatzia@tlv-consulting.com