בניגוד לשימוש השחוק במליצה הזאת, על השנה שעברה עלינו, ועל מה שעוד יעבור, באמת יֵשבו חוקרים והיסטוריונים ויישברו קולמוסים כדי להסביר את המהלכים.
התהפוכות מהירות כל כך וחדות כל כך, שגם במשקפיים עכשוויות קל להרגיש את משק כנפי ההיסטוריה. ועוד יותר מכך, כל מהלך שמתרגש ופרטיו מתפרסמים בכלי התקשורת, הרושם הברור הוא שיש עוד הרבה יותר מכך שלא פורסם וידוע למעטים.
נדבך אחד, שחוזר אל מתקפת ה־7 באוקטובר אך שולח זרועות אקטואליות גם אל האירועים בסוריה, נחשף לאחרונה במחקר שפרסם מרכז המידע למודיעין ולטרור ששוכן במרכז למורשת המודיעין, ומבוסס כולו על מסמכים אותנטיים שנתפסו ברצועת עזה תוך כדי המלחמה.
הסיפור הגדול הוא הקשר בין איראן לחמאס בכלל, וההכנות המשותפות למבצע "טופאן אל־אקצא" ("מבול אל־אקצא") – הפשיטה על ישראל – בפרט. בדרך שחמקה מעין המודיעין הישראלי, הצליחה איראן לגייס את חמאס להיות בשר מבשרו של "ציר ההתנגדות", יחד עם חיזבאללה, סוריה והמורדים החות'ים בתימן. זה לא דבר של מה בכך, מפני שחמאס היא האחות החורגת הסונית היחידה בציר שיעי למהדרין. זו יריבות שבמקרים רבים נגמרת במרחץ דמים בעולם המוסלמי, וגם במקרה חמאס־איראן גרמה לנתקים של ממש לא פעם, אבל בסופו של תהליך הצליחה איראן להשלים את המהלך. האבסורד הוא שדווקא הגיוס המוצלח הזה לכאורה, הפך ברבות הימים ללבנה הראשונה שנפלה והקריסה אחריה את כל הבניין.
זה התחיל ב־2007, שנת עליית חמאס לשלטון בעזה, כשאיראן זיהתה את ארגון הטרור הקיצוני כהזדמנות אסטרטגית לאגף את ישראל מכיוון נוסף ולהדק את טבעת החנק המפורסמת. מסמכים מאותה תקופה לא נמצאו, אבל בכירי חמאס הודו במפורש לאיראן על תמיכתה ב"התנגדות" בכמה הזדמנויות. אחת מהן הייתה כאשר סינוואר עצמו, במאי 2019, טען כי איראן סיפקה לחמאס את הטילים שמגיעים לבאר שבע ותל אביב כבר לקראת מבצע עמוד ענן ב־2012. הסיוע האיראני כולל אמצעי לחימה, הכשרות וידע צבאי, אבל ניכר מהמסמכים שנמצאו שהכסף הוא העיקר, והוא עבר בסכומי עתק. הרבה יותר, למשל, ממזוודות הכסף הקטארי שזכו ליחסי ציבור רועשים בהרבה.
במסמך מיולי 2020, שעליו חתום בכיר חמאס המחוסל מרואן עיסא, מופיע סיכום ארוך שנים של הכסף האיראני שהועבר לחמאס ברצועה. מהמסמך, שממוען ליחיא סינוואר, עולה שבין השנים 2020-2014 הועברו באופן ישיר לזרוע הצבאית של הארגון, בניגוד לכספים הקטאריים שיועדו באופן רשמי לצורכי שיקום ומנהלה, 154 מיליון דולר מהמשטר בטהרן. לצד הסכומים שפורטו, בחלק מהרובריקות נוספה ההערה "מתוכם כך וכך לידיו של אבו אבראהים", כלומר כספים שהלכו ישירות לסינוואר באופן אישי.
המימון הזה נמשך באופן שוטף לאורך כל הדרך, כאשר לרגל "סבבים" מול ישראל איראן שולחת סיוע מיוחד כדי לסגור פערים שנוצרו. כך, אחרי 'שומר החומות' ב־2021 מרואן עיסא שוב מעדכן את סינוואר על העברה מ"חאג' רמדאן", שהוא איש הקשר מטעם כוח קודס האיראני, והפעם על סך 75 מיליון דולר בהעברה אחת. במקרה הזה הוא מעט נבוך, כי גם אחרי החישובים הכי מכלילים ומפולפלים, ברור ונהיר שבפועל הגיעו לידי המנגנונים והיעדים השונים בתוך חמאס רק 68 מיליון דולר, קרי: מישהו העלים 7 מיליון דולר בדרך.
כל המענקים החביבים האלה במשך השנים מתכנסים לקראת הדבר האמיתי, או כמו שהוא מנוסח בלשונו של מרואן עיסא: "הכיוון האסטרטגי המקורי שעליו הסכמנו עם האחים באיראן". הכיוון הזה משתקף במסמכים שנתפסו לראשונה בדצמבר 2022, במכתב ששולח עיסא לסינוואר וח'ליל אל־חיה, בכיר הלשכה המדינית של הארגון. שם מעדכן עיסא כי במסגרת ההסכמה על הכיוון האסטרטגי, יינתן מעכשיו תקציב מיוחד של 7 מיליון דולר בכל חודש כדי להאיץ את ההכנות. כמו כן הוא מפרט במכתב כי הם העבירו בקשה לתת מקדמה בסך שלוש העברות מראש, כדי שהזרוע הצבאית תוכל לפרוץ קדימה בהכנות.
באותו מסמך עולה גם סוגיית העברת האמל"ח מאיראן לחמאס, שהיא נדבך חשוב בהכנות למתקפה. כפי שאפשר היה להתרשם מתמונות אמל"ח שנתפס ב־7 באוקטובר, ועל פי ניתוח ויזואלי שערך ד"ר יאיר אנסבכר, המחבלים שפשטו על העוטף היו מצוידים בנשק איראני, כולל נשקים מתקדמים למדי. עיסא מרחיב בסוגיה הזאת במסמך, ומציין שתי דרכי הברחה שנידונו עם האיראנים. הראשונה היא רשת מבריחים שחמאס מעיד עליה כמהימנה, שיודעת לדבריו לבצע את ההברחות דרך תימן ואפריקה, והאפשרות השנייה שהועלתה היא שימוש בצוללת איראנית לצורך הברחה. אם האפשרות השנייה מומשה זו ידיעה דרמטית, אך קשה להאמין שכך היה.
הניצחון בקרב, ההפסד במערכה
המתקפה עצמה, כפי שלצערנו חווינו על בשרנו, יצאה לפועל ב־7 באוקטובר 2023, כשנה וחצי לאחר התאריך המצוין על המכתב. הנהגת איראן טענה מאז בכמה הזדמנויות שמועד ההתקפה לא תואם איתה, והמבוכה וההססנות של נסראללה באותו יום עשויות לאשש את הטענה הזאת. אבל מה שמלמדים אותנו המסמכים שנתפסו ברצועה הוא שהיא בכל מקרה לא הייתה אמורה לצאת לפועל מאוחר הרבה יותר. בלי להיות טרוריסט מדופלם, אפשר לשער בבטחה שהעברה חודשית בסך 7 מיליון דולר מתחילת השנה, כלומר כ־70 מיליון דולר נכון לאוקטובר 2023, הם סכום די נאה לתקיפה באמצעים פשוטים יחסית. שעת השי"ן הייתה קרובה, אבל סינוואר החליט על דעת עצמו לצאת למתקפה בלי לתאם.
וכאן מגיע המפנה - הניצחון בקרב שהוא ההפסד הקולוסלי במערכה. פרויקט הטיפוחים של איראן, שניכר כי השקיעה בו תשומת לב רבה יחסית, הפך בסופו של תהליך לגול עצמי מרהיב. וכדי להבין את זה צריך לרדת לעומק הסדק שהזכרנו קודם – היותה של חמאס האחות הסונית החורגת – כפי שהדבר משתקף גם במסמכים שנמצאו ברצועה.
במסמך פירוט התשלומים עד שנת 2020 שהזכרנו קודם מופיע חור בולט בהעברות בין השנים 2017-2018. אפשר היה לפטור אותו כמשבר כלכלי או כטעות סופר, אם לא שהוא היה מעוגן היטב במאורעות שהתרחשו במקביל לכך. אלה היו השנים שבהן איראן קידמה את הפיכת החות'ים בתימן נגד המלך המכהן שנתמך על ידי הסעודים. שם בא לידי ביטוי הקונפליקט ביחסי איראן־חמאס במלוא עוזו: חמאס בחר צד ותמך בפה מלא בסעודיה הסונית ובלגיטימיות של נשיא תימן מנצור האדי שבו היא תמכה, בעוד איראן הייתה הרוח החיה מאחורי ההפיכה המדממת של החות'ים בעיר הבירה צנעא שהובילה גם לחילופי השלטון. איראן, עם כל הכבוד לאחדות האינטרסים סביב חיסול מדינת ישראל, לא יכלה לסבול את הבגידה הזאת בה וסגרה את הברז.
מכתב מעניין נוסף שנמצא בעזה, ששלח אסמעאיל הנייה לסינוואר, מספר על קרע אפילו גדול יותר בין איראן לחמאס, והוא מתקשר לחדשות האחרונות מסוריה. סוריה, כידוע, הייתה עד לפני שבוע מדינת מפתח בציר השיעי שקידמה איראן. לחמאס, לעומת זאת, היו עימה יחסים מורכבים. עד תחילת מרד האזרחים בשנת 2011, סוריה הייתה אחד הבסיסים המרכזיים של התנועה בעולם. הקשר למשטר היה הדוק, והיו שראו בחאלד משעל שעמד בראש השלוחה שם מעין נשיא שני של המדינה. כל זה התהפך באחת עם ההתקוממות של המורדים הסורים. חמאס נקלע למבוכה קשה לנוכח מעשי הטבח של המשטר, ומצא את עצמו נקרע בין שני העולמות: מצד אחד מנעמי השלטון והבסיס הקדמי ליד ישראל, ומן העבר השני התקוממות שמובלת בין השאר על ידי האחים המוסלמים, תנועת הגג שגם חמאס חלק אינטגרלי ממנה. בהכרעות כאלה חוזרים אל הדי־אן־איי. חמאס נטשה לחלוטין את סוריה וניתקה עימה כל קשר.
יותר מעשר שנים חולפות, ואנחנו מגיעים אל המכתב. הנייה כמעט מתחנן לסינוואר. "המצב הפיננסי רע מאוד", הוא כותב לו, "האחים האיראנים הפסיקו לשלם במשך ארבעה חודשים". בין השורות נשמעת תחינת מנהיג הלשכה המדינית, שמחובר היטב אל חיי הזוהר הבין־לאומיים והעושר המופלג, למנהיג האידאולוגי־דתי העקשן שיושב בעזה, כפי שלמדנו להכיר לרעה. "אנחנו רוצים לשתף פעולה כדי להתגבר על המבחן הזה, ולסייע לאלקסאם (הזרוע הצבאית של חמאס – י"ר) ממה שחאג' רמדאן (איש הקשר האיראני) שולח ישירות", הוא הניח את הדיל על השולחן. ומה הוא אותו שיתוף פעולה? הדרישה האיראנית, שלוותה בסגירת הברז עד להסכמה, לשוב ליחסים תקינים עם משטר אסד.
המכתב נשלח בספטמבר 2022. ממש בסמוך לכך, לקראת סוף אותה שנה, התפרסמו בתקשורת ידיעות על חימום מחדש של היחסים בין חמאס לסוריה. מיד לאחר הידיעות הגיע ביקור רשמי ותמונות מחויכות בארמון אסד עם כל צמרת הארגון. כשאני אומר "תקשורת" אני מתכוון לתקשורת הערבית בעיקר. בישראל כמעט אף אחד לא הבין בזמן אמת את גודל ההתרחשויות. ואז, בדצמבר, נזכיר: התקציב המיוחד בסך 7 מיליון דולרים לחודש, לטובת "הכיוון האסטרטגי המקורי", התחיל לזרום לסינוואר.
לאיראנים היה חשוב מאוד לצופף את שורות הציר לקראת יום הדין, אך כאן גם הייתה מפלתם. הנאמנות של חמאס לציר תמיד הייתה עם שניות מסוימת. הוא תמיד היה האח החורג, שבכל כמה שנים נזכר בכאב בהיותו סוני סביב סכסוך מדמם אחר. סינוואר, כך מגלה לנו ההיסטוריה בדיעבד, לא חש כלפי איראן מחויבות מלאה כמו זו של אסד וחיזבאללה. הרי איש אינו יכול לדמיין פשיטה של רדואן לכיבוש הגליל בלי פקודה ישירה מאיראן. ייתכן, ואת זה אני זורק כספקולציה, שהסולחה שכפתה איראן על סינוואר עם סוריה, חודשים לפני הטבח, היא זו שעוררה באותו אידאולוג עקשן ומלא כבוד עצמי את הרצון להראות לה בחזרה את עצמאותו ולתקוף בלי התראה. אולי הוא חשב שזה ייסלח, והמהלך הגדול של טבעת החנק יתרחש כתכנון המקורי בתזמון שלו.
אבל הקדוש ברוך הוא חשב אחרת. וסכסכתי חמאס באיראן ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו. היום, במבט לאחור, קשה שלא להתפעל ולהודות לנוכח גודל הנס מלמעלה וגבורת הלוחמים והנופלים למטה, לצד הכאב הגדול על החורבן שאירע והתפילה היומיומית לשוב חטופינו במהרה.
לתגובות: [email protected]