הכרזתו של נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' אריאל פורת, במאמר שפרסם ב'הארץ', שבו קרא להשבתה של האוניברסיטאות אם יפוטרו היועמ"שית או ראש השב"כ, הייתה מקוממת באותה מידה שהייתה לא מפתיעה.
במידה רבה היא המשך לפוליטיזציה שהנהיג במוסד בראשותו בימי המאבק ברפורמה המשפטית. ובכל זאת, קריאה שכזאת להשבתה המונית של מוסד ציבורי, כמו גם של רשויות מקומיות ואנשים פרטיים, בעיצומה של מלחמה, צורמת יותר. אפילו מקרב הקפלניסטים יש מי שהבינו שאי אפשר לנקוט באותם אמצעים קיצוניים בזמן לחימה.
ברקע ניצבת גם פסיקת בית הדין לעבודה מלפני כארבעה חודשים, שהורה לעצור את השבתת המשק שעליה הכריז יושב ראש ההסתדרות כמחאה על נושא החטופים, שכן מדובר בשביתה פוליטית אסורה.
הכרזתו של הפרופסור עומדת גם היא, אם כן, בניגוד להחלטת בית הדין, שכן לא מדובר בשביתה הקשורה ליחסי עבודה. ובכלל, שיטת העבודה הפסולה של אנשי השמאל כבר מזמן הפכה לשגרה, אבל זה לא הופך אותה ללגיטימית יותר: גיוס מוסדות שבראשותם לטובת מאבק פוליטי, גם כאשר מדובר במוסד הממומן מכספי ציבור.
יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, פרופ' עמיהוד אמיר, תוקף את דבריו של פרופ' פורת ואומר כי הם אינם לגיטימיים. הוא מנתח כיצד התדרדרה האקדמיה למחוזות שבהם היא נמצאת כיום, ומסביר כי האוניברסיטה כבר לא מונחית על ידי מדע אמפירי, אלא היא מוסד שנשלט בידי דת הפרוגרס. "מדובר בדת קיצונית ודיכוטומית יותר מכל דת אחרת. או שאתה פרוגרסיבי או שדינך מוות – אין לך זכות קיום פוליטית, תרבותית, דמוקרטית. לעם אין זכות לבחור ממשלה כי הוא לא מהדת שלי. אנחנו חיים באקדמיה שבה הדת הזאת שלטת. לא חשוב מה אנשים עושים מבחינה מדעית, אלא מה הם חושבים. זה גם יקבע אם הם יקבלו קידום או קביעות, בלי קשר לשאלה אם הם מדענים טובים. השערות סומרות מכך, מדובר בהרס כליל של האקדמיה. היא לא תשרוד כך".
פרופ' אמיר מדייק כי מדובר אומנם במיעוט, "אבל יש להם שופרות במדיה ובאקדמיה ויש להם עמדות מפתח. הם מעטים אך עושים הרבה רעש ומחוללים הרבה נזק. אגב", הוא מזכיר, "מדובר בתהליך שעובר על מוסדות אקדמיים בכל העולם".
לפרופ' אמריטוס אלישע האס מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן, לשעבר יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, יש הצעת ייעול לפרופ' פורת: "אתה רוצה לשבות? בבקשה, תבקש חופשה ותשבות כמה שאתה רוצה. אבל האוניברסיטה לא תשבות, זה לא ייתכן. מדובר במוסד שממומן מכספי ציבור, ולא ייתכן לבטל את הלימודים בשביל הפגנות שמאל".
פרופ' האס סבור שהכרזתו של פורת חושפת את המשבר העמוק המתרחש באקדמיה הישראלית מאז מלחמת יום הכיפורים. "להכרזה על שביתה אין שום קשר לאקדמיה, היא עוסקת בשאלות פוליטיקה ופקידות ישראלית. אתה רוצה להיאבק? בבקשה, אבל זו לא האקדמיה. זו שביתה של אקדמאים ומרצים שמזדהים עם השמאל, וכאן המשבר".
פרופ' האס מתאר את עומק השבר באקדמיה, המתבטא גם בוועדות המקצוע שבהן היה חבר בעצמו, לאחר שהושפעו לדבריו מתרבות הפרוגרס. "ועדות המקצוע קובעות את גורלם של מרצים ואת תקציב המחקר שלהם. הפוסט־מודרנה שמטה את הקרקע תחת יסוד היסודות של ניהול האקדמיה, שמניח שיש ועדה מקצועית אובייקטיבית, שיש אמת ויש שקר, שיש יושרה. כל זה נמחק תחת הפרוגרס. אין פרוטוקולים לוועדות המקצוע". והמשמעות היא, כמובן, שהאליטה המנותקת באקדמיה בוחרת את מי לקדם ואת מי לא על פי שיקולים שרחוקים מלהיות אקדמיים טהורים. "הם הפכו למנותקים מהציבור למרות שהם ממומנים בעשרה מיליארד שקלים בשנה מכיסם של האזרחים. התוצאה, בין השאר, היא שגם הפקידות והמינהל שולטים יותר באקדמיה. זה חלק מהמשבר".
התוצאה המרה, מסביר פרופ' האס, היא מדיניות ההשתקה: "אנשי סגל מפחדים לחשוף שיש להם דעות אחרות. יש משטר של פחד, של דיקטטורה, של חוסר סובלנות. יש סלקציה בשער הכניסה לסגל", הוא מאשים. "וגם מי שהצליח לעבור את השער – שותק, אפילו אם הוא בדרגה גבוהה. אנשים מפחדים להצטרף לחוג הפרופסורים שלנו שמא יתנכלו להם. זה קיים".
הוא מצביע על ארגון בשם 'מאבק האקדמיה' שמקיים הפגנות מדי שבוע. "זה לא מאבק של האקדמיה, אלה אנשי שמאל שמקבלים משכורת מהציבור. זו הונאה לומר שמדובר במאבק אקדמי", הוא קובע, ומכליל בכך גם את הקריאה של פרופ' פורת להשבתה. "הם פשוט לא רואים את עצמם כחלק מהמדינה המקומית הכוללת גם בעלי דעות אחרות".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com