"זה נאיבי לשאול למה לא ועדת איתור?" היתממו הן נשיא העליון המיועד יצחק עמית והן שופטת העליון דפנה ברק־ארז, בעתירה נטולת הבסיס החוקי הדורשת לכפות על הממשלה מינוי נציב שירות המדינה בידי ועדת איתור "תחרותית" ו"בלתי תלויה".
למרות דברי השניים, המסורת, החוק וגם הפסיקה בעניין ברורים: נציב שירות מדינה אמור להיבחר בידי הממשלה, ולא בידי ועדת איתור בשליטת משפטנים. אבל כשהתנועה לאיכות השלטון ועוד ארגוני "טוהר מידות" דרשו לשנות זאת, בית המשפט מיד נענה להידרש לבקשתם, ולצורך הדיון לוהק הרכב הסניוריטי הבכיר של בית המשפט העליון: עמית, ברק־ארז וסולברג, כיאה לעתירות של אזרחים שבעיני בית המשפט שווים יותר.
כאמור, החוק בעניין מפורש, ולא ניתן לרוקן את הממשלה, שמכהנת מתוקף אמון הכנסת והבוחר, מסמכויותיה, רק בגלל סברות הכרס של אליעד שרגא, ברק־ארז ועמית. בכל זאת חשוב לענות על השאלה למה לא ועדת איתור, ולהסביר למה ועדה שכזאת היא הכלי הכי מדיר, הכי מוטה והכי לא מקצועי לבחירת בעל משרה בכירה, יהא זה נציב שירות המדינה או היועץ המשפטי לממשלה.
אין חכמים כבעלי הניסיון. לאחר פרשת בר־און חברון הוחלט שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר בידי ועדת איתור מקצועית בשליטת משפטנים. ארבעה יועצים משפטיים לממשלה נבחרו בידי ועדת איתור "תחרותית" ו"לא תלויה" כזאת: מזוז, וינשטיין, מנדלבליט ובהרב־מיארה. הבה נתבונן בשלושת האחרונים.
בשנת 2009 הייתה צריכה ממשלת נתניהו לבחור יועץ משפטי לממשלה. בוועדת האיתור בראשות השופט בדימוס תיאודור אור שנבחר בידי דורית ביניש, כיהנו מטעם ההגמוניה גם נציג לשכת עורכי הדין אייל רוזובזקי ונציג האקדמיה פרופסור אייל בנבנישתי. לקואליציה היו רק שני נציגים: נציג ועדת החוקה יריב לוין ונציג הממשלה שר המשפטים לשעבר משה ניסים. הם רצו עד מאוד במינויו של שופט המחוזי הצנוע, המבריק והמנוסה נעם סולברג. לצידו היו כמה מועמדים מתאימים הרבה פחות: עורך הדין יהודה וינשטיין, וכמה מועמדים מובהקים של ההגמוניה המשפטית, בהם מנהל בית המשפט משה גל והאקדמאית דפנה ברק־ארז, שהייתה ידועה כבר אז בדעותיה השמאליות הרדיקליות.
כמדומה שזו הייתה הפעם הראשונה שברק־ארז וסולברג (שיושבים, צחוק הגורל, בבג"ץ הנוכחי על נציב שירות המדינה) עמדו על בימה ציבורית משותפת. נשיאת העליון, דורית ביניש, עשתה כל שביכולתה לסכל את מועמדותו של סולברג הראוי יותר ולקדם את מועמדותה של ברק־ארז. ביניש לא התביישה להעביר את המסר שסולברג, שופט מחוזי מוערך ועוזר בעבר של שלושה יועצים משפטיים, "לא בשל". על האקדמאית האקטיביסטית ונטולת הניסיון דפנה ברק־ארז היא דווקא המליצה בחום. ברק־ארז למדה מהאירוע שבהמלצות לוועדות איתור לא צריך לדייק, ועוד נפגוש בפרט הטריוויה הזה בהמשך.
יושב ראש הוועדה, תאודור אור, בכלל קידם את משה גל, שהיה איתו בניגוד עניינים כפול: משה גל, בתפקידו כמנהל בתי המשפט, פעל לסלק תביעה מביכה נגד אשתו של אור ואף העסיק אותה בהנהלת בתי המשפט בפטור ממכרז. השופט הנכבד בדימוס לא יידע איש בניגוד העניינים הבוטה שלו. סוף דבר, ועדת האיתור ה"מקצועית", ה"תחרותית" וה"בלתי תלויה", שידעה היטב כי סולברג הוא הראוי במועמדים, פסלה אותו אך המליצה על ברק־ארז, ויינשטיין והמשפטן צבי אגמון. תחינותיו של משה ניסים שסולברג אומנם לא יומלץ בידי הוועדה אך יוכרז על ידה כמתאים לתפקיד, לא נענו.
הלאה. בשנת 2015 בחרה ועדת האיתור באביחי מנדלבליט. לאחרונה נודע מהקלטות שחשף עמית סגל כי מנדלבליט שלט בוועדת האיתור וקיבל ממנה מראש מידע באמצעות נציג לשכת עורכי הדין בוועדה, ששימש בשבילו כחפרפרת. בנוסף לכך, במהלך המינוי השתמש מנדלבליט בעובדה שאם הוא עצמו לא ייבחר, יש סיכוי ממשי שיחליף אותו גיא רוטקופף, מתנגד חריף לאקטיביזם השיפוטי. את פרקליטות המדינה זה שכנע והיא הגנה על המינוי. שוב הוכח כי ועדת איתור "תחרותית" היא שם קוד לשיטה מסואבת לקדם מועמדי הגמוניה על חשבון מועמדים ראויים.
על כולנה עלה המינוי של גלי בהרב־מיארה, שנעשה באמצעות, איך לא, ועדת איתור. מחשיפות של אבישי גרינצייג וקלמן ליבסקינד, שלא זכו לשום הדהוד תקשורתי, ועדת האיתור עשתה עבודה חלקית ומביכה ולא בדקה לגופו אף נתון שהובא בפניה. לא זו אף זו, בהרב־מיארה קיבלה שלל המלצות מטעות בואכה כוזבות משופטי עליון, כולל מחובבת ועדות האיתור דפנה ברק־ארז, שניאותה להמליץ על מיארה למרות שאינה מכירה אותה באמת. נו, מה לא עושים כדי לחסום (בהצלחה) את המועמד המתאים ביותר לתפקיד, רז נזרי, אקטיביסט מתון (בים של אקטיביסטים רדיקליים) שיצא נגד כתב האישום בתיק 4000. "השמרנות שלו מסוכנת", נימק חבר הוועדה דן מרידור את הפסילה.
כאמור, תהפוכות הזמן הפגישו את ברק־ארז וסולברג על כיסא השופטים בעתירה שדורשת ועדת איתור לנציב שירות המדינה, עתירה שנסמכת בעיקר על יוזמתה העצמאית של היוע"משית, גלי בהרב־מיארה, שזכתה כאמור גם היא ליהנות מכל הטוב שוועדות איתור מציעות למועמדים מהצד הנכון. אם אכן תתקבל העתירה, כל נציבי שירות המדינה, עד סוף כל הדורות, יהיו שיבוטים של ברק־ארז ובהרב־מיארה, ואיש מהם לא יהיה בצלמם של רז נזרי או נעם סולברג. בשביל זה מלכתחילה הוגשה העתירה.