משטרים ממשיכים לקרוס במזרח התיכון, ואחרים קמים ועולים במקומם. במציאות כזו אל לנו להתפתות לנסיגות מסוכנות תמורת הסכמים עם משטרים שהיום הם כאן ומחר מי יודע היכן.
רוחות חזקות מנשבות סביבנו, בצפון, בדרום, במזרח וגם במערב. משטרים מתנדנדים, נופלים, קמים חדשים. בתקופה שכזו אסור לנו להמתין חסרי מעש להתפתחויות. עלינו להבין שתקוות כל אלה, הנופלים והקמים במקומם, היא השמדתנו. בעת הזאת עלינו להתייצב ולעמוד איתן על הקרקע. שמירת אדמותינו וייצוב גבולותינו הם כעת כורח וצו השעה. עלינו להחיל ריבונות מיידית על יהודה ושומרון, עזה ובקעת הירדן, ולהרחיב את אחיזתנו ברמת הגולן ובלבנון. ברוך השם, בעת כתיבת שורות אלו התבשרנו על שחרור החרמון הסורי בידי ישראל.
בתקופה רבת תהפוכות זו חייב להילמד גם לקח היעדר היציבות במשטרים שסביבנו. אנחנו שומעים היטב את הקולות הפוליטיים והמדיניים הדוחפים להסכם עם סעודיה. אסור לנו ליפול לתוך מלכודת הדבש של הסכם שכזה תמורת מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל חלילה.
צפינו בעבר ואנו צופים היום בקריסתם ונפילתם של משטרי המזרח התיכון. כך השתלט חמאס על עזה, כך השתלט חיזבאללה על לבנון, כך נפלו משטרים בלוב ובמדינות נוספות, וכך נפל המשטר הסורי בידי המורדים. זאת לבד מתהפוכות פוליטיות־מדיניות קיצוניות כפי שעברו על איראן בשנות השבעים ועל מצרים של שנות האלפיים. מדינות ידידותיות לישראל מצאו עצמן נשלטות בידי מנהיגים אסלאמיסטים קיצוניים. בדיוק כפי שעלול לקרות בסעודיה. כיסאו של מלך ירדן לא מפסיק להתנדנד זה תקופה ארוכה, וההערכות הן שאלמלא התמיכה הישראלית השקטה והחזקה, היה קורס זה מכבר.
החלת הריבונות היא הדרך היחידה לייצב את הקרקע תחת רגלינו. אין הסכם שישתווה בחשיבותו להחלת ריבונות ישראל על הארץ. טבח שמחת תורה הבהיר לרוב הגדול של העם, שחיים לצידה של מפלצת טרור שאינה אלא שלוחה איראנית אינם חיים בני קיימא למדינה חפצת חיים. כבר כעת מצטיידים ערביי יהודה ושומרון בנשק מתקדם פרי ההברחות מאיראן. כבר כעת נערכים שם להפעלה מאורגנת של הנשק הזה במודל מקיף הרבה יותר מזה שפגשנו בטבח שמחת תורה. אין בר דעת שסבור שלאויב כזה נכון והגיוני לאפשר הקמת מדינה.
גם ממערב מתנהלת מלחמה נגדנו. אומנם לא עם סכינים, רובים וטנקים. בחזית זו המלחמה היא על הצדק והאמת. המערכה התרבותית והרוחנית הזו קשה לעיתים יותר מהמאבק הצבאי שבו האויב ברור ומאיים, מאבק הישרדות שאליו קל לגייס כל אדם חפץ חיים בישראל. במלחמת הרוח והצדק עלינו להישען על האבטחה האלוקית היציבה זה אלפי שנים, על שורשינו ההיסטוריים ועל זכותנו על האדמה הזאת - זכות המוכרת בעולם כולו, זכות שהייתה הבסיס להקמתו של הבית הלאומי לעם היהודי דווקא כאן, בארץ ישראל.
מתוך עמדה מוצקה שכזו נוכל לטעון מול העולם כולו טענה צודקת, מוסרית ויהודית לזכותנו על ארץ ישראל כולה. הימים הללו נראים כימי ראשיתו של עידן חדש, שאותו עלינו לדעת לנצל בשום שכל ובתבונה מדינית ואזורית עדינה. בהחלט ייתכן שהחיבורים החדשים שנוצרים בין קבוצות במזרח התיכון יפתחו צוהר לעידוד הגירתם של ערביי יהודה ושומרון ועזה למקומות שבהם יוכלו להקים את עתידם יחד עם אחיהם, ומבלי להתדרדר לשפיכות דמים. אך האם נדע להוביל מהלך שכזה?
אחרי אירועי 7 באוקטובר נפקחו העיניים, וערפל הקונספציה מתפזר. הבירור שנכפה עלינו יהיה עמוק ויוביל אותנו למימוש ייעודנו האוניברסלי: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית טו, יח), וכדברי הנביא ישעיהו (ב, ב-ג): "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
הכותבות הן ראשות תנועת הריבונות