שעת נפילה

פחות משבועיים. זה פרק הזמן שנדרש למורדים בסוריה להפוך את מדינת העריצות של אסד לכאוס מסוג חדש, שבו ישראל החלה לפעול בעוצמה ומנגד איראן ורוסיה מלקקות את הפצעים מההפתעה שאף אחת מהן לא צפתה.

מתקפת הפתע של המורדים החלה מיד אחרי הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה. אלא שהם נתקלו בצבא סורי, שבניגוד לכל ההערכות הישראליות פשוט לא רצה להילחם. המורדים החלו לכבוש יעדים בצפון סוריה והגיעו לחאלב - העיר השנייה בגודלה במדינה. משם התקדמו לאזור חמה ולחומס, עד שהודיעו שכבשו גם את דמשק והשלימו את הפלת משטר אסד.

מפקד ארגון המורדים הג'יהאדיסטי 'הייאת תחריר א־שאם', אבו מוחמד אל-ג'ולאני, נחשב כרגע לקול המרכזי בשורות המורדים. מדובר באדם קיצוני מאוד שעבר דרך אל־קאעידה ואחר כך הקים את 'ג'בהת אל־נוסרה' - כולם ארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים ומסוכנים. הוא הוגדר לפני יותר מעשור על ידי ארצות הברית כטרוריסט מבוקש שעל ראשו עומד פרס בסך 10 מיליון דולרים. כעת אגב, עוד לפני שהוכיח את עצמו, ממשל ביידן שוקל לבטל את ההגדרה.

במהלך השבועות האחרונים מנסה אל־ג'ולאני להציג את עצמו באופן מתון יותר, כאדם פרגמטי שמבקש לייצב את סוריה לאחר הפלת אסד. הוא רחוק מלהיות אוהב ישראל, וקשריו עם חמאס הדוקים מאוד. בריאיון לערוץ 'סקיי ניוז' הבריטי אמר כי "סוריה הולכת לכיוון של פיתוח ובנייה מחדש, לעבר יציבות. העם מותש מהמלחמה, המדינה לא מוכנה והיא לא הולכת להיכנס לעוד אחת".

הוא ציין כי "המרד היה נדרש משום שכולם חיו בפחד מהמיליציות האיראניות, חיזבאללה והמשטר שביצע את מעשי הטבח שאנחנו מגלים עליהם".

אף שבין המורדים יש גורמים שישראל סייעה להם במלחמת האזרחים, אל־ג'ולאני הוא בדיוק האיש שמעורר חשדנות במערכת הביטחון. צה"ל לא לקח סיכונים, ומהרגע שהיה ברור שמשטר אסד נפל נכבשו אזור החיץ והחרמון הסורי נוסף על נקודות אסטרטגיות נוספות. בתוך כך יצא הצבא למבצע 'חץ הבשן', שכנראה עוד יירשם בספרי ההיסטוריה כאחד מהמבצעים המוצלחים של צה"ל. בתוך שתי יממות תקף הצבא את מרבית מאגרי הנשק האסטרטגי בסוריה, מחשש שייפלו לידי גורמי טרור.

בזירה הימית הושמד כמעט לחלוטין חיל הים הסורי, כולל כלי שיט ועשרות טילי ים-ים בעלי יכולת הגעה לטווח של 190-80 קילומטרים, אשר כל אחד מהם נושא עשרות קילוגרמים של חומרי נפץ המאיימים על כלי שיט אזרחיים וצבאיים במרחב.

לצד זאת ביצעו טייסי חיל האוויר יותר מ־350 תקיפות על מטרות רבות, כולל מערכות הגנה אוויריות, שדות תעופה של חיל האוויר הסורי ועשרות מטרות של אתרי ייצור שונים במרחבי דמשק, חומס, טרטוס, לטקיה ותדמור. בתקיפות הושמדו מטוסי קרב ומסוקי קרב, טילי סקאד, טילי שיוט, טילי חוף ים, טילי קרקע-אוויר, טילי קרקע-קרקע, כטב"מים, מכ"מים, טנקים, האנגרים ומחסנים של אמצעי לחימה.

במערכת הביטחון מעריכים כי עד לאמצע השבוע הצליחו למגר כ־80 אחוזים מהיכולות שהיו בידי צבא סוריה.

בעולם הערבי נשמע זעם רב על הפעילות של ישראל בסוריה, ואף עלו יוזמות לגנות אותה פומבית בזירה הבין־לאומית, אבל בירושלים לא היססו להגיב. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר: "אין לנו כוונה להתערב בענייניה הפנימיים של סוריה, אבל בפירוש יש לנו כוונה לעשות מה שצריך לדאוג לביטחוננו. אנחנו רוצים יחסים עם המשטר, אבל אם הוא יאפשר לאיראן לחזור או להתבסס בסוריה או יאפשר העברת נשק איראני או כל נשק אחר לחיזבאללה או יתקוף אותנו - אנחנו נגיב בעוצמה. מה שקרה למשטר הקודם יקרה גם למשטר הזה".

לטענות נגד מיגור הנשק שהותיר צבא סוריה השיב ראש הממשלה: "אני אישרתי לחיל האוויר להפציץ יכולות צבאיות אסטרטגיות שהשאיר צבא סוריה, כדי שאלה לא ייפלו בידי הג'יהאדיסטים. זה דומה למה שחיל האוויר הבריטי עשה כשהוא הפציץ את הצי של משטר וישי ששיתף פעולה עם הנאצים, כדי שזה לא ייפול בידי הנאצים".

טורקיה או דעאש?

ד"ר אייל פינקו, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ומומחה בנושאי מודיעין וביטחון לאומי ממרכז בס"א, אומר שהמצב בתוככי סוריה כעת לא יכול להעיד במאומה על העתיד. "זה תוהו ובוהו. השאלה היא איך הפאזל הזה יסתדר בסופו של דבר מבחינת הכוחות שפועלים שם".

בוא ננסה למפות את הכוחות המורדים.

"אפשר לחלק אותם לכמה קבוצות: הראשונה היא שאריות של משטר אסד ושל הציר השיעי, שיעים ועלווים שבעיקר מתרכזים באזור החוף - לטקיה וטרטוס. הקבוצה השנייה שפועלת באזור היא הקבוצה הכורדית, שאיתה לישראל יש קשרים ארוכי טווח ולפי דיווחים בעיתונות זרה ישראל סייעה להם בעבר בנשק ובאמצעים נוספים. הם, אם אפשר לקרוא לזה כך, הגורמים ה'טובים' במרחב מבחינתנו. הכוח השלישי הוא קבוצת הדרוזים הקטנה מצפון סוריה שרוצה חבל ארץ לעצמה קרוב לרמת הגולן הסורית, ושתהיה לה עצמאות וחופש פולחן. גם איתם יש הזדמנות טובה להשכין שלום ולהיות איתם ביחסים טובים.

"מול אלו יש שתי קבוצות מרכזיות שפועלות, ובהן טמונה השאלה כיצד תעוצב דמותה של סוריה. הכוח הראשון הוא הכוח הסוני - קבוצות טרור סוניות, בעברן אל קאעידה, דאעש, ג'בהת אל־נוסרה, שמטרתן להפוך את סוריה לסונית והם אכזרים ורעים. אל־ג'ולאני הוא מנהיג של קבוצה אחת כזו, ויש כמה. הקבוצה הנוספת המאוד משמעותית היא הקבוצה של צבא סוריה החופשית, שהוא בעצם כוח טורקי במסווה. מי שמממן אותם זה הטורקים, ולאחרונה נראה שגם הסעודים והקטארים. הם כוח סוני נוסף שקשור יותר לאחים המוסלמים. הוא מתנהג יותר כמו צבא, מצויד בנשק וכסף טורקי, ובסוף תפקידו לממש את חזונו של ארדואן להיות אטאטורק המודרני ולהשיב לאימפריה העות'מנית את השטחים שהיו שייכים לה בעבר".

אצל ארדואן זה רק סיפור של שטח, או שיש אינטרסים נוספים?

"השאיפה, מעבר לאגו טריפ הגדול של ארדואן ולרצון להיזכר כמשחרר הגדול של טורקיה, קשורה גם לאלמנט כלכלי משמעותי - השליטה של טורקיה במשאבי הנפט בצפון סוריה. כשמניחים בצד את כל נושא הלאומניות, זו הסיבה שהם שם".

מבחינתנו יש מישהו שעדיף בשלטון הסורי מתוך הקבוצות שהזכרת?

"אלה נבלות ואלה טרפות. בסוף לדרוזים אין כוח צבאי כמו המורדים הסונים, וגם הכורדים לא יכולים להילחם לאורך זמן מול הצבא הטורקי. אלה קבוצות קטנות שחלקן אוהדות ישראל ואפשר לדבר איתן. מי שישלוט זה או הג'יהאדיסטים הסונים או צבא סוריה החופשית, שהוא בעצם שלוחו של ארדואן.

"אני מניח שצבא סוריה החופשית - הטורקים - הוא לא משאת נפשנו, אבל הם לא גרועים כמו הציר השיעי שהתבסס בתוך סוריה או שלוחי איראן. העובדה שיש לנו כוחות דאעש ואל קאעידה על הגבול לא טובה לנו. לכן צה"ל נמצא שם, כדי שלא נקום עם איום חדש בעוד חצי שנה או שנה".

יש גם אפשרות שסוריה תיקרע לחלקים, וכל פלג ישלוט באזור אחר?

"ימים יגידו לאן פני הדברים, אבל אני חושב שכבר אין סוריה ולא תהיה עוד סוריה, אלא יהיו אזורים, כל אחד יהיה בשליטה אחרת. חלק יהיה בידי ארדואן ונציגיו, חלק יהיה בידי הסונים. לדעתי לא נראה באמת את סוריה כמדינה אחת".

צה"ל כבש שטחי ביטחון בסוריה שסביר שישראל רוצה לשמור. אבל העולם, כך נראה, נמצא במקום אחר.

"אני לא רואה מישהו שידרוש מאיתנו משהו ברמת המדינה הסורית. האם 'ידידינו' באו"ם ידרשו מאיתנו לסגת לקווי החרמון? מובן שכן. זה בהחלט תרחיש שהוא הגיוני, לא בגלל שהם תומכים בהם, אלא בעיקר בגלל שהם לא סובלים אותנו. עוד מישהו יקום ויציף את זה שכבשנו שטחים בסוריה.

"חשוב לזכור שאנחנו לא צריכים את האזור הזה ברמה הגאופוליטית. אנחנו צריכים את מרחב ההתרעה וההרתעה. שבעה באוקטובר הביא לתובנה שצריך מרחב התרעה מספק שהוא לא גדר אלא כמה קילומטרים שמאפשרים למנוע מתקפות. זה שטח שנדרש ברמה הטקטית כדי למנוע פגיעה בישראל".

כאיש מודיעין לשעבר, כמה כואבת נפילת סוריה לאיראן, בייחוד כשהיא מצטרפת למכה הקשה שספג חיזבאללה בלבנון?

"מבחינת איראן זו מכה קשה וכואבת מאוד שלא יהיה קל להתאושש ממנה. לקחו לה שלוש נקודות משען קריטיות מאוד - רצועת עזה, לבנון וסוריה. מדינת ישראל שברה את הרצף הטריטוריאלי ואת ארגוני הטרור.

"לא צריך לטעות, לא הבסנו אותם. הם אכן חטפו מכה קשה, אבל אסור לזלזל לא בחמאס ולא בחיזבאללה. מהבחינה האיראנית, לשקם את חיזבאללה ייקח לפחות שנתיים־שלוש. לשם כך הם גם נזקקים לציר היבשתי של איראן-עיראק-סוריה, שנראה כרגע בלתי אפשרי לשימוש מבחינתם".

לאיזו תגובה אנחנו צריכים לצפות מהצד האיראני?

"אני חושב שהם ינסו לפעול בשני צירים מרכזיים: האחד, לנסות לחזק את הארגונים הסרים למרותם, קרי החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק. הציר השני יהיה ניסיון לבנות את כוחו של חיזבאללה - למרות שזה ייקח זמן רב - משום שמדובר בציר קריטי מבחינתם. יכול גם להיות שהם ינסו לערער את השלטון בירדן ביתר שאת, כדי לייצר פרוקסי איראני יותר משמעותי.

"נוסף על כך הם עלולים לנסות, עוד לפני שטראמפ יעלה לשלטון, להכריז על תוכנית הגרעין שלהם כצבאית. לדעתי כבר יש להם יכולת של גרעין צבאי, אך הם לא מכריזים על כך".

"הקרנת עוצמה כלפי חוץ"

פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון משגב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), חושב שהפעילות הצבאית הישראלית, פרט למהלך האסטרטגי, יוצרת התרעה משמעותית במיוחד. "מדובר באירוע תקדימי בקנה מידה היסטורי, שצבא שלם של מדינת אויב מושמד ללא מלחמה. אני חושב שכאן יש ניצול הזדמנות מזהיר שעושה ישראל, לאור ההתפתחויות בסוריה, שיש בו כדי לקבע את השינוי הגאופוליטי שהתחיל להיווצר מהתגובה הישראלית למתקפת שבעה באוקטובר".

לדבריו "ברור לחלוטין שהמהלך שעושה ישראל כעת מקרין עוצמה אדירה כלפי חוץ ומקבע את מעמדה של ישראל כגורם המשפיע ביותר במרחב כאן, אבל המהלך הזה גם מעצב מציאות ששוללת את היכולת להוות איום ממשי על ישראל מכל גורם שלטוני שיהיה שם בסוריה, בוודאי אם יהיה מדובר בגורם שלטוני עוין או ביותר מגורם אחד".

הוא מוסיף כי "אפשר רק לתאר מה היה קורה אם אותם ארגוני מורדים היו שמים את ידיהם על מה שיצא מהצבא הסורי. זה ציוד בהיקפים עצומים כולל נשק כימי, שלא לדבר על כמות אדירה של רק"ם, רקטות וכמובן סוגי נשק אחרים שיכולים לעשות לנו את החיים קשים, כולל מערכות הגנה אווירית".

לדעתך, על השטחים שצה"ל השתלט עליהם, כמו אזור החיץ והחרמון הסורי, יש לשמור לאורך זמן?

"אנחנו צריכים לשמור על כך ככל שזה יידרש לצורך הבטחת האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלנו. ברגע שתהיה ממשלה יציבה ואחראית, שוחרת יציבות, שאינה רואה כמטרה קדושה את תקיפת ישראל והשמדתה, נוכל לחשוב על סידורים אחרים בהסכמות עם אותה ממשלה. כל עוד זה לא קורה, ישראל חייבת לשמור על האינטרסים החיוניים שלה ועל שליטה ביטחונית אפקטיבית במרחב.

"זה לא אומר שחייבים נוכחות פיזית קבועה. ניתן לעשות זאת גם באמצעות שליטה מודיעינית, חופש פעולה מלא, מערכת בריתות ושיתופי פעולה עם גופים וארגונים שפועלים שם בשטח, שידענו לשתף איתם פעולה לא מעט פעמים במהלך השנים הראשונות של מלחמת האזרחים בסוריה. אבל כרגע, כשהמציאות מתהווה ואינה יציבה, כשקואליציית הארגונים הללו שידעה מלחמות דמים פנימיות יכולה להתפרק, ישראל לא יכולה לוותר. אין לנו שאיפות טריטוריאליות לכבוש ולספח את השטח, והגורמים הרשמיים גם הצהירו על כך באופן מפורש".

עד כמה היה כאן כשל מודיעיני של ישראל בהערכת המצב בסוריה? הרי גם אנחנו הופתענו מהמהירות שבה המורדים השלימו את המהלך שלהם.

"יש כאן עניין שיצטרך להיבדק לעומק, והוא לא דווקא מהירות הקריסה של המשטר. קשה מאוד לחזות קריסה של משטרים כשהמשטר עצמו לא רואה את זה בא. נראה לי שהיה לנו כישלון מודיעיני בעומק ההבנה של הריקבון בתוך הצבא הסורי, שזה 'הלחם והחמאה' של אמ"ן. יכול להיות שאם היו מכירים את עומק הריקבון, דברים היו נראים אחרת. המודיעין שלנו דיבר במונחים של צבא משתקם, ובסוף הצבא הסורי לא נלחם והתפרק מרצון ובמהירות".

ואיפה הקריסה של המשטר הסורי מותירה את איראן?

"איראן במצוקה נוראית ובמבוכה אסטרטגית גדולה וגם בנסיגה אסטרטגית. היא איבדה את הנכסים האולטימטיביים שלה, שתי הפנינים בכתר של טבעת האש, שהן חיזבאללה וחמאס. גם השלוחים האחרים נחלשו, וגם המיליציות השיעיות כבר לא סרות לגמרי למרותם.

"גם סוריה הייתה לבנה חשובה במערכת האש שהם בנו לאורך השנים בהשקעה אדירה. כל זה קרס להם. נוסף לכך איראן גם נחשפה, לבושתה, בשיא חולשתה לאור המתקפה הישראלית השנייה ב־26 באוקטובר. התברר שהיא חלשה גם בהתקפה וגם בהגנה. בנוסף לכל זה הגיע טראמפ. המשטר שם חושש מאוד, גם מפני התקוממות פנימית שתשאב עידוד ממה שקרה בסוריה, וגם מטראמפ ומישראל ומניצול ההצלחה הישראלית לצורך פגיעה קשה באיראן, בתשתיות צבאיות וגרעיניות, וגם בבכירים".

מה יהיה הצעד הבא של האיראנים?

"כדי להבטיח את יציבות השלטון הם צריכים להחליט אם ללכת להסדר עם טראמפ לפי התנאים שיציב, או לרוץ מהר לגרעין ולהסתכן בתקיפה אמריקנית וישראלית. זה לא פשוט כשהם במצוקה כלכלית ונחשפה ערוותם ברבים. וזה לא קרס מאליו - ישראל עשתה את זה".

נפילת סוריה מקטינה את הסיכויים להתאוששות חיזבאללה בלבנון?

"חיזבאללה הרבה יותר חלש. אם הייתה לו מוטיבציה להפר את הסכם הפסקת האש, נראה לי שהיא ירדה מאוד בעקבות קריסתה של סוריה. הם איבדו את צינור החמצן שלהם, הנגישות הבלתי אמצעית של איראן.

"לדעתי הם ינהגו בזהירות, ויש סבירות גבוהה יותר שהפסקת האש תאריך ימים. ישראל פגעה קשות ביכולות החיזבאללה, והיא שומרת לעצמה את יכולת הפעולה לסיכול כל ניסיון של חיזבאללה לסכן אותנו. אנחנו בפוזיציה הרבה יותר טובה ממה שהיינו. טראמפ רואה את הדברים בצורה דומה יותר לישראל. ההישגים שהושגו מאז השפל של שבעה באוקטובר מבהירים היטב לכל הדיירים בשכונה שממש לא כדאי להתעסק עם בעל הבית הישראלי, כי בעל הבית יודע להשתגע, וכשזה קורה זה כואב לכולם".

בצה"ל ממשיכים לעקוב אחרי התייצבות השטח באזורי העימות השונים בסוריה. הפעילות מתבצעת בתיאום עם הצבא האמריקני, וגם צבא לבנון בתמונה.

גורמים ביטחוניים אומרים שלמרות המכה שחטפה איראן ולמרות שצבא רוסיה הולך ונוטש את סוריה, המודיעין הישראלי מזהה נוכחות איראנית על אדמת המדינה שכרגע מורידה ראש בשל המצב.

להערכת פרופ' קובי מיכאל, האמירה הישראלית היא זו שתהדהד בסופו של דבר. "המהלכים שעשה צה"ל השבוע עוד יילמדו לאורך עשרות שנים באקדמיות צבאיות, כמו עוד הרבה מהלכים שעשינו במלחמה הארורה הזאת, כולל האסטרטגיה הישראלית שהיו בה הרבה שיבושים. מדובר בכל הרעיון של ליצור שינוי של המערכת, להבדיל משינוי בתוך המערכת, דרך פגיעה במערכת השלוחים של איראן, במאמץ מדיני לבנייה של ארכיטקטורה אזורית חדשה שתהווה ציר נגדי לציר האיראני ותחליש אותו. האסטרטגיה נבנתה בגלל המלחמה, וזה הביא לתוחלת אסטרטגית שהגיעה לכדי הצלחה מרשימה ביותר. ישראל כעת משנה את כל המרחב".