
1.
עוד לא הספקנו לעכל את נס ההצלחה המופלאה במערכה מול ארגון הטרור חיזבאללה, והנה זכינו לראות פלא נוסף – התמוטטות משטר הרשע של אויבתנו הוותיקה והמרה סוריה, והשמדת רוב כוחו של צבאה המסוכן.
מלאכת הפלת אסד ומשטר העריצות שלו נעשתה בידי אחרים, ולנו נותר לקבל החלטה אמיצה ולקטוף את הפירות.
מכונת המלחמה הגדולה, היקרה והמשוכללת שבנה משטר הדמים העלאווי בסיוע רוסיה ואיראן, חוסלה ללא התנגדות בבליץ חסר תקדים שערכו בה חילות האוויר והים שלנו.
אלה ימים גדולים ומופלאים שבהם אנו זוכים שיתקיים בנו הפסוק "שמחנו כימות עיניתנו". לאחר המכה האיומה שספגנו באותו חג שמחת תורה שבו הפך מחולנו למספד, הנה נתן ה' ביד חילותינו את אויבינו בעזה, בלבנון ובסוריה.
השמחה עוד לא שלמה, כי המשימה עוד לא הושלמה. בכל החזיתות המצב רגיש ועוד לא הסתיימה המלחמה. אנו עדיין משלמים מחיר כואב בחיי נופלים קדושים וטהורים, ועוד הרבה צריך לקרות עד שנבוא אל המנוחה ואל הנחלה. אבל ללא ספק עברנו ממצב שבו היינו מוכים וחבולים למציאות שעליה התפלל דוד המלך - "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". נכנסנו לשנת תשפ"ה עם מתקפת הביפרים המדהימה, המשכנו עם חיסול הצורר נסראללה, ומשם עלינו מחיל אל חיל, משפל מנהרות עזה עד לשיא החרמון.
2.
לאחר מפלת סוריה וחיזבאללה, שלא צפויים להוות איום בקרוב, האתגרים הגדולים המוטלים עלינו כעת הם חיסול פרויקט הגרעין באיראן, הכרעה סופית של חמאס ושחרור החטופים בעזה. אלה אתגרים לא פשוטים, אבל אסור לנו להתעייף, לוותר לעצמנו ולהסתפק בפחות מכך. השינויים שכבר קרו ואלה הצפויים לבוא בקרוב מאפשרים לנו ולכן גם מחייבים אותנו לחשוב בגדול.
בעוד 40 יום צפוי ממשל ביידן לעזוב סוף סוף את הבית הלבן, וידיד ישראל דונלד טראמפ יבוא תחתיו. יש להניח, לקוות ולהתפלל שכניסתו של טראמפ לתפקיד תסיר מהדרך מכשולים רבים שממשל ביידן הניח לפתחנו. זה לא רק ההגבלות על אספקת הנשק שהוטלו עלינו בכל עת שמעשינו לא נשאו חן בעיני הדמוקרטים שטופי הפרוגרס. נזק רב לא פחות גרמה הדרישה לאספקה נדיבה מאוד של סיוע הומניטרי, הרבה מעבר למינימום הנדרש כדי לשרוד. עיקר האשמה בכך מוטלת על הלחץ האמריקני, אבל גם ממשלת ישראל וצה"ל כשלו כישלון מחפיר בכך שאפשרו במשך כשנה את השתלטות חמאס על אספקת הסיוע.
השליטה באספקה ובחלוקת האוכל היא הגורם העיקרי שאיפשר את הישרדותו של חמאס ואת המשך שליטתו באוכלוסייה העזתית, למרות ההרס הנורא שהביא עליה ועל אף תבוסותיו הרבות בשדה הקרב.
המבצע שנערך בחודשים האחרונים בצפון רצועת עזה נועד ליצור אזור סטרילי, נקי ממחבלי חמאס, שהאוכלוסייה שתורשה לחזור אליו לאחר בידוק קפדני תקבל את האספקה החיונית לשרידותה מידינו ולא מידי חמאס. התרחיש הזה, שיכול להצמיח אלטרנטיבה שלטונית לחמאס שאחר כך תתרחב לאזורים נוספים ברצועה, יש בו איום חמור על חמאס, וזו אחת הסיבות לכך שהוא מגמיש כעת עמדות.
ראשי חמאס יודעים שבעוד 40 יום יוכלו להשיג פחות, ולכן הם מגלים נכונות להגיע לסיכומים עכשיו. ייתכן שבכל מקרה הם ידאגו להשאיר בידיהם כמה מהחטופים, כדי שיוכלו להמשיך להתעלל בהם ובחברה הישראלית כולה. אבל גם אם ייאלצו להסכים לשחרור מלא, המחיר עלול להיות כפול ובלתי נסבל: גם שחרור מחבלים ובהם מאות רוצחים בהיקף חסר תקדים שיסמן את הדרך לחטיפות הבאות, וגם סיום המלחמה לאחר כל המחיר הכבד ששילמנו במצב שעבורם הוא ניצחון. כי אם חמאס שורד ויכול להשתקם, מבחינתם הם ניצחו.
מעבר לכך שסיום כזה של המלחמה בעזה הוא הרה סכנות מבחינה ביטחונית ולא מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית, זה גם יהיה צעד אחורה שיגדע את תנופת הניצחונות הנוכחית, ועלול לסכן את הישגינו גם בחזיתות האחרות. האיראנים, השיעים בלבנון, הח'ותים בתימן ושאר חברי קואליציית הרשע, כולם ישאבו עידוד ועזוז במקרה שאקורד הסיום של המערכה בעזה יהיה עסקת כניעה של ישראל ותרועת ניצחון של חמאס.
3.
לכן צריך לחזור על המושכלות הראשונות. הדרך לשחרר את חטופינו הכלואים בעזה היא באמצעות פירוק שליטת חמאס באוכלוסייה. כדי למוטט את שלטון חמאס יש למנוע ממנו את השליטה באספקת המזון לאוכלוסייה, וליצור אלטרנטיבה שלטונית שתחילתה בממשל צבאי ישראלי.
זה לא קרה עד עכשיו בין השאר משום שגלנט והרצי הלוי פעלו בכל כוחם כדי למנוע זאת. במקום זאת הם הנהיגו את שיטת הפשיטות החוזרות, שפשטה את הרגל וגרמה לנו לכבוש שוב ושוב במחיר דמים כבד את אותה ג'באליה ואותה שג'אעיה. גלנט הלך, וכעת מצופה ממחליפו ישראל כץ להפיק לקחים ולפעול נכון.
בעוד 40 יום יגיע ממשל ידידותי ואפשר יהיה לעשות הרבה דברים שנמנעו מאיתנו עד כה. צריך להחזיק מעמד עד אז. מי שמזהה הזדמנות לעסקה הרת אסון כעת משום שחמאס נחלש, דומה למי שניצלו את חולשת אש"ף כדי לאלצו לחתום על הסכמי אוסלו, שהביאו לכאן עשרות אלפי מחבלים והקימו עלינו את רשות הטרור הפלשתינית.
נכון, לא קל שלא להישבר לנוכח מצוקת החטופים, שוועת המשפחות ולחץ המטיפים מהתקשורת, שחוזרים על אותה התנהלות תקשורתית רגשנית וקצרת ראות שדחפה אותנו לעסקת שליט האסונית. אבל כאן המקום לגלות מנהיגות ולהפעיל תבונה ולא רק רגש, לחשוב על הכלל ולא רק על הפרט, על הטווח הארוך ולא רק על המיידי והעכשווי. זה נכון לגבי המנהיגות הפוליטית ובכירי הקואליציה, וזה נכון לגבי הציבור הדתי־לאומי שנמצא בחוד החנית של המערכה, בעורף ובחזית ובקבינט הממשלתי.
קפלניסטים שלוחי רסן שהביאו עלינו את האסון הזה תולים בנו את תקוותם, ורואים בנו את החוליה החלשה שעשויה להפיל את הממשלה המתעקשת לחתור לניצחון. אסור שמתוך רצון לרצות אותם ולהתחבר גם אליהם נשכח את אחריותנו ואת שבועתנו לנופלים בקרב – להוביל לניצחון במלחמה הזאת, ולא להיכנע לקולות שדוחפים אותנו להיכנע לסחטנות של המפלצת החמאסית. עלינו להתמקד במטרה האחת, הניצחון, ולא לסכן אותה על ידי מטרות נוספות שעומדות בסתירה אליה, כמו למשל ניסיון עקר לכפות גיוס על החרדים, שלא יוסיף חיילים למלחמה הזאת אבל עלול לפרק את קואליציית הניצחון.
4.
מערכת המשפט שלנו חולה במחלה קשה. היא תקועה במגדל שן מבוצר עם אופק ראייה מוגבל מאוד, ולא מסוגלת להתעלות לגודל השעה. הניתוק הזה גורם לה לא לראות איזה נזק היא מחוללת בהתעקשותה לחייב את ראש הממשלה להתייצב לעדות במשפט הפלילי המתנהל נגדו בעיצומה של מלחמה רב־זירתית סבוכה ומסוכנת.
הנזק הוא כפול. ראשית, עצם ניהולו של משפט ראוותני ומהדהד בעיצומה של מלחמה נגד מי שהוא מצביא המלחמה הזאת, מעודד את אויבינו ומעניק להם זריקת מורל משמעותית. כמו שכולנו הבנו שאין ברירה אלא לדחות את ועדות החקירה על מחדל 7 באוקטובר עד לאחר המלחמה, לא פחות מכך אפשר וצריך לדחות את הדיון המשפטי בעבירות הקלות שבהן נאשם נתניהו. שלא לדבר על כך ששוב מוחלפת סיסמת "ביחד ננצח" בהתכתשות פנימית עכורה, שפוגעת בלכידות שלנו ומשמחת את אויבינו.
הבעיה הנוספת והקשה אף יותר היא הזמן הרב שנאלץ נתניהו להקדיש להופעותיו בבית המשפט ולהכנותיו לקראתן, שעלול לפגוע בהתרכזותו בניהול המלחמה. אין לנו מישהו אחר שיכול להיכנס לנעליו בעת הרגישה הזאת, ולכן ההצעה שהוא יפרוש ויתפנה לניהול משפטו היא מופרכת וחסרת אחריות. לכל הפחות היה אפשר וצריך להסתפק בהופעה שלו בבית המשפט פעם בשבוע. לא יקרה כלום אם השאיפה לזרז את משפט הסיגרים והשמפניות הזה, שנמרח ועוד יימרח שנים ארוכות, תיסוג קמעא מפני האינטרסים הביטחוניים החיוניים של מדינת ישראל ועם ישראל.
סיעת המשפטנים הנאורים שהשתלטה על המדינה לא מסוגלת להבין את זה. ואחר כך הם גם לא מצליחים להבין מדוע יש התנגדות לרעיון שוועדת החקירה שתחקור את מחדלי 7 באוקטובר תורכב מהם ותנוהל על ידם.
לתגובות: [email protected]