מצפון תבוא השכמה
במשך שנים אמרו לנו שהטרור לא באמת מתכוון להביא להכחדתה של ישראל. הם לכל היותר רוצים להטיל אימה ברחובותיה של ישראל, ואז הגיע השבעה באוקטובר, הוכנו, נטבחנו ונרצחנו והיו שהסבירו שחמאס תכנן לכל היותר להגיע לכמה קיבוצים בעוטף, לא מעבר לזה.
אבל אז הגיעה הפיכת המורדים בסוריה וראינו איך עם קלצ'ניקובים ו-RPG מצליחים להבריח צבא על מטוסיו, טנקיו ותותחיו, לפרק מדינה ולהשתלט עליה. כדאי שנפנים שזה בדיוק מה שתכנן החמאס עבורנו, לפשוט בגלים ולהגיע לאותו הישג גם כאן, בישראל. זו השאיפה שלו מיומו הראשון, להשמיד ולהכחיד את ישראל ולהקים במקומה מדינה אסלאמית משלו.
נכון, לישראלי המערבי זה לא נשמע הגיוני, הרי אנחנו עצומים וחזקים ויש לנו כלכלה ותעשייה, גורדי שחקים ורכבות, מי יכול עלינו, אבל זה בדיוק מה שהם רוצים, על זה בדיוק הם מדברים מאז הגיחו לעולם, על זה הם כותבים באינספור מקומות ועל זה הם מחנכים, לזה הם חתרו וחותרים, אבל אנחנו מעדיפים להתעלם עם ה'יהיה בסדר' הפלמ"חניקי הישן ההוא.
מומלץ לנו, כחלק מההשכמה הכוללת של כולנו, להביט צפונה, להתעורר ולהתנהג בהתאם.
הרגל מגונה
זה לא קורה בפעם הראשונה, מה שמלמד שאולי התרגלנו וזה מדאיג בפני עצמו: צילומים מהלוויית מחבל בג'נין מראים עשרות כלי נשק, רובי קלצ'ניקוב ואקדחים, מונפים אל על במהלך אותה הלוויה. מאחר ולא זכור לי שחלק מכללי טקס הקבורה בעולם המוסלמי מחייב נפנופי רובים והבעת תקוות להשמדתה של ישראל, אפילו לא כברכת שלום למנוח או הבעת געגועים לפועלו החברתי, לא נותר לי אלא להבין שמדובר במחבלים לכל דבר.
כאן עולה השאלה, למה ההלוויה הזו נמשכת כסדרה? יש כאן מחבלים עם רובים שכל תכליתם היא לרצוח יהודים, אז מה בדיוק מקנה להם חסינות? האם זו האלונקה הזו שהם מחזיקים עם מחבל הרוג עליה? מישהו צריך תזכורת גיאוגרפית לגבי מיקומה של ג'נין והמרחק שלה מעפולה ויישובי הסביבה ומקיבוצי ויישובי הגלבוע ובקעת בית שאן?
אבל נראה שהתרגלנו.. אז כמה צעירים ערבים מנופפים ברובים... מה כבר יכול לקרות...
בקיצור, גם כאן ההמלצה ברורה: נא להתעורר, ומהר. תודה
השתתקו, וטוב שכך
מינויי טראמפ נמשכים, והשבוע התבשרנו על מינויו של חבר בית הנבחרים, בריאן מאסט, לוחם עז נפש גם באפגניסטאן, שם איבד את רגליו, וגם במאבק ההסברתי בחמאס, אדם בעל ראייה מפוכחת לגבי מה שקורה במזרח התיכון ולגבי ההפרדה הברורה בין הטובים והרעים, אדם שאחרי השבעה באוקטובר שלף מהארון את מדי צה"ל שבהם הוא שירת כאן שירות הזדהות קצר עם ישראל, ועם המדים הללו הגיע לקונגרס כדי להבהיר איפה ליבו וראשו נמצאים.
המינוי הזה מצטרף כמובן לשורת מינויים ברוח זו, ואני רק שואל לאן נעלמו כל אותם פרשנים שהמתונים שבהם אמרו שאמנם האריס לא משהו אבל גם טראמפ לא צפוי ועלול להתברר כבעייתי לישראל, שלא לדבר על אותם שממש דחפו בכל דרך לבחירתה של האריס? פתאום הם שותקים.
שלטון ועיתון הגרסה "המותרת"
ניתן לשער שפרקליטו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, מכיר את הסרטון הזה שמתרוצץ ברשתות החברתיות, ואולי גם יעשה בו שימוש, אבל חשוב שגם אנחנו נכיר את הסרטון הישן ההוא שבו משיח מיקי רוזנטל, בעבר חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ז"ל ובעבר הרחוק יותר עיתונאי במערכות תקשורת גדולות, לפי תומו ומספר לרפי רשף (ערוץ 10 של אותם ימים) על האופן שבו כפה יצחק רבין המנוח את עמדותיו על מערכת 'ידיעות אחרונות' בה עבד רוזנטל.
רוזנטל סיפר על חברי כנסת ושרים שהיו מתקשרים למערכת ב'ידיעות אחרונות' כדי לנזוף ולהורות. רבין לא היה מתקשר מדי יום, אנשיו הם שהיו מתקשרים, אם כי גם הוא התקשר מפעם לפעם וכשהיו דברים שלא נשאו חן בעיניו הוא היה נוזף במילים קשות, "הוא לא היה בורר מילים". רפי רשף שאל אם רבין היה ממש מקלל ורוזנטל השיב בשלילה. "רבין לא היה איש של קללות" אבל "היה אומר דברים לא נעימים" שרוזנטל לא רוצה לצטט מפאת כבודו.
לאחר התיאור הזה מוסיף רוזנטל ומספר שלהערכתו הלחץ הזה שהפעיל רבין על 'ידיעות אחרונות' גרם לכך שלא נשמעו על ידי אנשי העיתון דברי ביקורת והתנגדות לאוסלו "וזאת הייתה שגיאה", הוא אומר.
עכשיו, תחשבו לרגע איך שטפו לנו את המוח כדי שלא נשמע דברי ביקורת על אוסלו, ואחר כך תחשבו מה היה קורה אם נתניהו היה מתנהג כך...
ההומאניים
פעם היו מי שטענו שעידוד הגירה ערבית, זו שיש המכנים אותה בקוד המגונה 'טרנספר', הוא מהלך המנוגד לכל רגש הומאני, כזה שמתאכזר על הבריות בקשיות לב. רציתי רק להעיר את אותם טוענים ולהזכיר להם שהיום, לנוכח מראות ההרס ברצועת עזה, מי שלא מוכן לעודד הגירה עזתית למדינות ערב הוא שחוטא בחוסר הומאניות.
לאן בדיוק אתם רוצים שהם יחזרו? לערימות הבטון המרוסק שפעם היו בתים? על מה אתם רוצים שהם יסעו בשאריות רכביהם החבוטים והמאובקים, על מה שפעם היה כביש והיום הוא בורות ומכתשים של עפר פורח? לאילו גנים ובתי ספר תרצו שהם ישלחו את הילדים שלהם, למצבורי אבן וברזלים שרק אם מתבוננים היטב ניתן אולי למצוא בהם שארית של צבע שמסגיר שערי בית ספר או גן? מאיזה צינורות אתם רוצים שהם ישתו מים ובאילו מפעלים יכינו מזון?
רק ערלות לב ומפגן קשה של חוסר הומאניות יכולים להתעקש להותיר אותם שם. ועוד לא דיברנו על הצדק ההיסטורי המחייב את סילוקו של הרוצח ותומכיו לאלף אלפי עזאזלים.
בקיצור, אפשר להתנגד לעידוד הגירה מטעמים מדיניים, מטעמים ביטחוניים או מטעמי הסברה וכאלה. את אלה אפשר לשמוע ועם אלה אפשר להתווכח, אבל טיעון אחד חייבים להוריד מסדר היום, הטיעון ההומניטארי.
חוץ מכדורגל
החל מהדקה השישים למשחק הביעו השדרנים תדהמה מכך שעל אף המראה המביך על הדשא, צעידה ברורה לקראת הפסד 4:1, הקהל של בית"ר ירושלים לא נוטש את היציעים כמקובל במקרים שכאלה, לא שורק בוז לשחקניו, לא ממהר לחניון שבחוץ כדי לחסוך את הפקקים, ואם לא די בכך, מלמלו הפרשנים והשדרנים, הם עדיין מעודדים, מנופפים בדגלי הקבוצה. משונים שכאלה.
ואז הגיעה שריקת הסיום ועיני השדרנים נפערו אל מול המראה המרגש של קהל צהוב-שחור מעודד את שחקניו היורדים מהדשא לאחר תבוסה קשה. התשואות ונפנופי הדגלים לא פסקו, קריאות העידוד נשמעו עוד דקות ארוכות, ומנגד השחקנים, המאמן והצוות תלו באוהדים מבט מעריץ ומשתאה ומחאו כף כתודה לקהל הנאמן שלא עזב את היציע גם כשאוהדי הקבוצה המנצחת התמקמו זה מכבר ברכבים בדרך הביתה.
מפגן התמיכה הזה חילץ משדרני הספורט ביטויי התפעלות ותקווה שנרקמת ברגעים אלה נורמה חדשה ומרגשת של מחויבות וקשר בין קבוצה לאוהדיה. ראיתי ונזכרתי בשלט הענק שהניפו אותם אוהדי בית"ר ירושלים לאחר המתקפה האנטישמית כלפי אוהדי מכבי תל אביב, שלט ענק ובו סמלי שתי הקבוצות, יריבות מושבעות על כר הדשא, והכיתוב 'כולנו אחים'. ראיתי ושאלתי את עצמי אם אכן זה אותו קהל שלאורך עשרות שנים יש מי שעובד קשה כדי לתייג אותו כחוליגני, אלים וחסר מעצורים.
אם אני לא טועה, לא צריך להתפלא. זה בדיוק מה שנעשה כאן לכמה וכמה קבוצות בחברה הישראלית. מתנחלים כבר אמרנו?
עצוב לראות אותו כך
זה היה מדכדך ועצוב לראות את קאטו הזקן יושב על אבן גדולה ליד בית העץ שלו, ראשו טמון בין זרועותיו והוא פשוט ממרר בבכי שקט ובלתי פוסק.
מה קרה, ניגשנו ושאלנו בזהירות אבל הוא אפילו לא הרים את הראש. התקשה להפסיק את הבכי ולנו היה קשה לראות את זה. אדם מבוגר, פניו חרושות קמטי ניסיון ושנים והוא ממרר בבכי.
התיישבנו לידו וחיכינו שמעט יירגע ואולי נשמע מה קרה, אולי גם נוכל לעזור. חלפו כמה דקות וכשניסה קאטו להרים ראש היה קשה להביט במראה פניו הכואבות. שאלנו שוב מה קרה, והוא לא יכול היה להשיב ורק הגיש לנו את הסלולארי שלו ומלמל 'תקראו מה היא כותבת'.
היו שם דבריה המטלטלים של איריס חיים אחרי עוד תכנית מתאכזרת של 'ארץ נהדרת'. כן, מלמלנו, קראנו, אבל קאטו התעקש, 'תקראו, תקראו שוב'. לקחנו את המכשיר וקראנו שוב את המילים הבוערות:
"חבר סיפר לנו שלפני כמה ימים בתכנית הנקראת תכנית סאטירה, תכנית שבעבר צפיתי בה, צחקתי מהבדיחות, מהגחכה של אנשים שלא היו בדעותי, 'ארץ נהדרת', בתכנית הזו הציגו נושא כלשהוא והשלט הצילו 3 חטופים, השלט שנכתב בעזרת תבלינים על ידי אלון שמריז, סאמר אלטללקה ויותם שלנו, הונף כדי להמחיש רעיון כלשהו. אגרוף בבטן של אמא. אגרוף, סטירה, גרזן על הראש בפרצוף של אבא. של אח ואחות. של משפחות שעדיין מדממות, קרועות, לא מבינות איך זה שהילדים שלנו לא חזרו בחיים. מיותר לומר שאף אחד מערוץ 12 או מהכותבים של התכנית לא פנה ולא ביקש רשות להשתמש בשלט הזה שברור מי היחידים שיכולים לאשר את השימוש בו. את מי זה הצחיק? הייתי שמחה לדעת... אל מי המערכון הזה דיבר או גרם לו לחשוב על משהו ... חוץ מלבכות שוב על הבן שלי ושל שני חבריו.
עברה בדיוק שנה מהאירוע. המדינה כולה מדממת, פצועה, כואבת את כאבנו. אבל... את ארץ נהדרת לא מעניין מה איריס, רביב, תובל, נויה, משפחת שמריז ומשפחת אלטללאקה מרגישים כנראה. בואו נשים סוף לשנאה שחצתה את כל הקווים האדומים. איפה התבלבלנו. סליחה יותם שעשו צחוק מהמאמצים שלכם והפכו אותם לבדיחה גרועה, עצובה ועלובה. אני יוצאת פה בקריאה לציבור שנשאר לו לב במקום הנכון להביע את דעתו על הסוג הנמוך ביותר שיכול להיקרא סאטירה".
החזרנו לקאטו את המכשיר, מבויישים. 'נו, מה עוד צריך לקרות כדי שתפסיקו לראות את זה?', הוא שאל ובמאמץ, בין גניחות הבכי המשיך בלחש: 'כמה דיברתי וכמה הזהרתי, כמה צעקתי וכמה לחשתי, ואתם ממשיכים כאילו כלום. אז מילא אני, דינוזאור כפרי חסר תועלת, אפשר להתעלם, אבל תקשיבו לפחות לאימא של חטוף שנהרג'.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]