ישראל שפירא, מרצה, היסטוריון ומדריך טיולים, מספר באולפן ערוץ 7 על רצועת עזה היהודית, על הרבנים שכיהנו בה ועל המסמכים שמוחזקים כסוד מדינה.
בפתח הראיון הוא מספר כי "עד שנת תרפ"ט הייתה קהילה יהודית גדולה בעזה, עשרות משפחות, היה להן מאפיה, בית מלון, חיו בשקט ושלווה". הוא מוסיף כי היו "יחסים די טובים" עם השכנים הערבים.
היחסים התבטאו לדוגמה בכך ש"הרב היהודי האחרון בעזה כתב ספר עם השייח והקים תלמוד תורה ראשון בעזה בעברית". הקהילה היהודית בעזה מנתה "משפחות של יהודים שהגיעו מחברון אחרי מלחמת העולם הראשונה".
מצבות עם מגן דוד
שפירא מספר על ספרו "עזה מאז ולתמיד - תולדות יהדות עזה" ומפרט על בתי הקברות בעזה בהם קבורים חיילים יהודים. "בעזה יש שני בתי קברות, בדרום ובצפון, בית קברות בריטי של חיילים, בהם חיילים יהודים". הוא מציין כי גם בדמשק שבסוריה יש בית קברות של חיילים בריטים בהם חייל אחד יהודי.
"על המצבות יש מגן דוד", הוא מספר ומדגיש כי "לפי המידע החמאס מאד שמר על זה כי זה בית קברות בריטי, המקום קיים".
הוא מתייחס בראיון לקשר שבין משפחת הרבנים אבוחצירא לבין שייח אבוחצירא מעזה שטען כי הוא נצר למשפחת הרבנים. משפחת הרבנים הכחישה את הסיפור וציינה כי מדובר בערבי שנושע בבן בזכות ברכה מאחד מרבני המשפחה. המחקר שערך שפירא העלה כי מדובר באדם שעסק בתפירת מחצלות ולכן קרא את שם משפחתו על שם עיסוקו ואין קשר למשפחת הרבנים.
"ואנקמה נקם אחת משתי עיני"
את הפסוק המוכר אמר שמשון הגיבור ברצועת עזה היכן שכיום נמצאים הריסות מסגד. אל"ם דוד חכם, מושל העיר עזה לשעבר, סיפר לשפירא שהמוסלמים יודעים איפה היה הארמון שבו שמשון היה.
המוסלמים לדבריו, מאמינים שבפאתי המסגד הגדול קבור שמשמון הגיבור. המקום כיום שבור ורצוץ. הוא מספר על העתיקות במסגד: "יש עמוד עם מנורה יהודית בת שבעה קנים, אולי יום אחד שיפנו את ההריסות ימצאו את העמוד". מהמידע שיש לשפירא עולה כי כוחות צה"ל פעלו באזור במהלך המלחמה.
מיקום קבורת רבי ישראל נג'ארה
רבי ישראל נג'ארה, מחבר הפיוט "יה ריבון" התגורר ונטמן בעזה: "רוב המקורות מראים שהוא נקבר בעזה, יהודים בחלק מהדורות הגיעו לשם. אחרי מלחמת ששת הימים האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל הגיע לשם".
מיקום הקבר, לפי המחקר, הוא בחצר של הכנסייה אקתולית צמוד לשכונת היהודים. "יודעים איפה זה", אומר שפירא ומציין "שהכנסייה בנוייה על בסיס בית כנסת יהודי, לפי כל המידע בחצר טמון הקבר".
המידע יתברר ברגע שייחשפו את היומונים של הקהילה היהידת בעזה של החברה קדישא. "אחרי ששת הימים הם נלקחו ומוחזקים כסוד מדינה ומוחזקים בכספת של אחד הבנקים. ממשלת ישראל רואה בזה סוד לאומי. המדינה לא מוכנה לשחרר ולפרסם מה כתוב שם".
לסיום הוא מספר על חברו ז'אבו ארליך: "ז'אבו ערך איתי את הספר, הקשר התחיל לפני שבע שנים. הרמתי אליו טלפון, תמיד היה לו זמן לענות למי ששאל שאלות. הוא ראה לעצמו מטרה לפתח את ידיעת הארץ על סמך אמת מחקרית".