התחלה// נולדה וגדלה בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, "המעוז של השמאל הישראלי בעיר. גיליתי את זה רק בנערותי, כשעבדתי בחלוקת פליירים של מרצ וקיבלתי אהדה רבה מהתושבים. מאז השכונה עברה לא מעט שינויים והתחרדה, לצד אנשי שמאל שעברו ימינה". השנייה מתוך ארבעה אחים.
אבא// דרור סילם (76), בתור ילד עלה מתוניס היישר למעברה בדימונה, שם גדל בבית מסורתי. "הוא היה הפלא של דימונה, הראשון שסיים בגרות ותואר באוניברסיטה. עבד במשטרת ישראל כקצין מז"פ ומבקר, לצד כתיבת נאומים לבכירי המשטרה. עוד לא הכרתי אדם עם רמת עברית כמו של אבי. עד היום כשאני רוצה לכתוב משהו חשוב, אני מעבירה לו שיקרא".
אמא// רבקה סילם (73), עלתה לבד מאלבמה שבארצות הברית וחזרה בתשובה בזכות רב קונסרבטיבי. במשך שנים רבות עבדה כמורה במערכת החינוך, לאחרונה בגימנסיה בירושלים.
ספסל הלימודים// "הייתי אמורה ללמוד בבית הספר המסורתי, לכן גרנו בגבעה הצרפתית, אבל כשהגענו גילינו שהכול מלא, לכן שלחו אותנו לבית הספר הדתי 'נזר דוד'. למדתי שם עד כיתה ז', אז סגרו את בית הספר. משם עברתי ללמוד בג'ינוגלי, עד סוף י"ב". במקביל הייתה פעילה בתנועת הנוער של המועצה הציונית לנוער של הסוכנות היהודית, ובמסגרתה נשלחה להדריך ילדים במחנה קיץ ביוון. "החדירו לנו ציונות בוורידים".
גרה בתיאטרון// מאז ומתמיד נמשכה לעולם האומנויות. "החלום שלי תמיד היה לשיר, ובהמשך התברר שאני יותר טובה במשחק. כמעט בכל יום אמא שלי הייתה לוקחת אותנו לאירועי תרבות - בלט, הצגות וכדומה. תיאטרון ירושלים היה הבית השני שלי. עד היום תרבות היא האהבה הגדולה שלי".
על מדים// לאחר סיום כיתה י"ב התגייסה לצה"ל בתור מש"קית הוראה. "הייתי מפקדת של חיילים טירונים שעלו מברית המועצות ולימדתי אותם עברית". בסבב השני עברה לקריית שמונה ונשארה באזור כמה שנים, כולל עבודה חקלאית בקיבוץ דן.
שליחות ותרבות// עם השחרור מצה"ל, קיבלה ממשרד ראש הממשלה הצעה לצאת לשליחות חינוכית באודסה שבאוקראינה וללמד עברית באולפן של הקונסוליה הישראלית. "לא ידעתי מילה אחת ברוסית. תהיתי לעצמי איך אצליח ללמד, אבל מסתבר שזה אפשרי". במקביל התחברה לתרבות המקומית. "עלות הכניסה לאופרה הייתה ממש נמוכה. הקפדתי ללכת לשם כמעט כל יום, עד כדי כך שחברי התזמורת כבר זיהו אותי".
הלב מבעבע// בתום השליחות נרשמה ללימודי ביוטכנולוגיה במכללת תל חי. "הייתי פעילה במחאת הסטודנטים על שכר הלימוד. תוך כדי ביקשו ממני לכתוב לעיתון של הקמפוס, עשיתי תחקיר מעמיק ופתאום הבנתי שהלב שלי נמצא בעיתונות ובאומנות. זה עניין אותי הרבה יותר מביוטכנולוגיה. כשסיימתי את הלימודים, במקום לעשות את הטיול הגדול הלכתי ללמוד משחק בבית צבי. אחרי שנה המנהל גרי בילו אמר לי שאני דתייה מדי בשביל ללמוד שם, למרות שלא הייתי נראית דתייה במיוחד באותם ימים".
השעמום הגואל// כתוצאה מכך עברה לעבוד במעבדת ביוכימיה בבית החולים שערי צדק. "מאוד אהבתי את האנשים, אבל העבודה שעממה אותי. זה לא התאים לאופי שלי".
החצי השני// מתיאס. "מבחינתי זו הייתה אהבה ממבט ראשון, איך שראיתי אותו ידעתי שזה זה. לו לקח קצת יותר זמן. ההורים שלו עלו מצרפת היישר ליישוב גדיד שבגוש קטיף כשהיה בן שבע. אבא שלו היה רופא השיניים המיתולוגי של הגוש. הייתי אומרת שהוא שינה את מסלול חיי, עד אז לא עברתי את הקו הירוק. מתיאס דחף אותי ללמוד ולעבוד בתחומים שאני אוהבת, וכך הלכתי ללמוד תואר שני בעיתונאות ותקשורת באוניברסיטת בר אילן".
המערכה מתחילה// תוך כדי הלימודים, ראש הממשלה שרון הכריז על תוכנית ההתנתקות. "עם הזמן הבנתי שמי שמנהל את ההצגה מאחורי הקלעים אלה אנשי הדוברות ויחסי הציבור ולא העיתונאים. הבנתי שיש כאן מכונת תודעה שעובדת חזק כדי לשכנע את כולם שאם רק נפנה את חבל הארץ הזה, יהיה לנו שקט. החלטתי לנצח אותם בכלים שלהם. אמילי עמרוסי שגרה בשכנותי בדיוק נכנסה לתפקיד דוברת מועצת יש"ע. הייתי צריכה לעשות סטאז', אז הצעתי לה להיות העוזרת שלה. היא נתנה לי תשובה חיובית".
דיסוננס// לצד העבודה כעוזרת דוברת מועצת יש"ע, עבר הזוג הצעיר להתגורר בגדיד, ליד ההורים של מתיאס. לכל אורך התקופה תיעדה את חייהם לסרט גמר שמתיאס בעלה מקרין בכל שנה בבתי הספר שבהם הוא מלמד. "כשיצאנו וראינו את שלטי השמחה של השכנים מהעוטף, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא של מתיאס נשבר. בתור בת של קצין במשטרה, המחזה של השוטרים הרבים שמבצעים את הגירוש היה קשה לי במיוחד. היה לי דיסוננס מטורף".
קופצת למים// את הפוסט־טראומה מהגירוש היא ניתבה לתחום הדוברות ויחסי הציבור. "במשך חצי שנה הייתי נוסעת מירושלים לקיבוץ ליד רחובות בשלושה אוטובוסים כשאני בהיריון, בתמורה ל־2,000 שקלים בחודש. הייתי מלאת הכרת הטוב שקיבלו אותי לעבודה למרות שאין לי ניסיון". חצי שנה נוספת עבדה במשרד של רמי סדן. יום אחד קיבלה טלפון מישראל גולדברג, מנכ"ל 'פרסומי ישראל', שביקש לפתוח אצלו מחלקת יחסי ציבור ודוברות. "עבדתי עם לקוחות כמו מכללות לחינוך, בד"ץ העדה החרדית ועוד".
מתקדמת// באחד הימים, אחרי הרצח של משפחת פוגל, נכנס למשרד אריה גולדברגר מהיישוב איתמר וביקש לגייס אותה לטובת קמפיין לבניית בית המדרש של הישיבה הגבוהה לזכרם. "במשך שנתיים עבדתי איתו ועם הרב רונצקי זצ"ל. מהר מאוד הם הצליחו להקים את המבנה".
עוברת לשומרון// באותם ימים יוסי דגן, שהיה דובר מועצת שומרון, מונה לתפקיד סגן ראש המועצה. מתוך ההיכרות בין השניים הוא הציע לה לגשת למכרז על מילוי מקומו בדוברות המועצה. "לא הכרתי את השומרון, גרתי בכלל בגוש עציון. אחרי שקיבלתי את התפקיד עברנו לנופים".
מנצחת// מאז ועד היום היא משמשת דוברת המועצה האזורית שומרון, "אחד התפקידים המאתגרים שהיו לי בחיים. לא פשוט לדברר את השומרון בתקשורת הישראלית. בהתחלה הייתי לוקחת המון ללב, אך עם הזמן הבנתי שאפשר לנצח את זה בכלים מקצועיים וזה מה שאני עושה. כיום יש לי בתקשורת הישראלית חברים טובים שאני עובדת איתם. אני מאמינה שאין סיפור שאי אפשר למכור אותו, הכול עניין של מקצועיות ונחישות".
סגירת מעגל// במשך השנים ניהלה לא מעט קמפיינים תקשורתיים למאבקים שהובילה המועצה, כמו הסדרת חוות גלעד אחרי הרצח של הרב רזיאל שבח הי"ד, אוהל המחאה הראשון שהביא את התב"ע לאיתמר ויישובים נוספים, אוהל המחאה השני של הכבישים העוקפים ועוד. "קמפיין תקשורתי שאני ממש גאה שהובלתי הוא הקמפיין לביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, שמבחינתי היה הסיבה והמסובב שלי להגיע להיות הדוברת של השומרון".
נעים להכיר// אחרי שלוש שנים בתפקיד היא הגיעה למסקנה שאי אפשר לנצח את המערכה רק בתקשורת. "רציתי שהפעם הראשונה שמישהו שומע על השומרון לא תהיה כשזורקים לו אבן על הג'יפ, אלא שיכיר קודם את השומרון הקסום. פניתי לכמה כוכבי ילדים והצעתי להם לצלם סרט בשומרון. כשהייתי על סף ייאוש, חזר אליי יובל המבולבל וכך יצא לדרך הסרט 'גיבור בעננים' שצולם בחורבת שחאדה וביישוב נופים".
קול אחר// משם עלה רעיון הקמת קרן קולנוע שומרון. "ראש המועצה יוסי דגן הבין את החשיבות ועשה הכול כדי שזה יקרה. עבדנו על זה שלוש שנים נגד כל הסיכויים, עד שהקרן אושרה סופית לתמיכה על ידי משרד התרבות בשנת 2019. מבחינתי זה חלום שהתגשם. בתוך זמן קצר התחילו הקריאות לחרם, אבל ברוך ה' צלחנו את זה. גייסנו צוות מדהים - המנהל האומנותי הרב מרדכי ורדי, היועץ האומנותי אורן רייך, שירה איגל שעובדת איתי, ויש לנו שיתופי פעולה מדהימים כמו עם יונייטד קינג. לאט לאט התחילו הגשות והצעות. סרטים שאישרנו ב־2019, כמו 'קרב אוויר', 'אמצע החיים' ו'ידיים מלאות', זוכים כבר להצלחה גדולה. הקרן באה למלא צורך בהבאת הקול התרבותי של המתיישבים ביהודה ושומרון, שלא נשמע עד היום. אני מאמינה שבעבודה מקצועית ונכונה נביא בשורה חדשה לעולם הקולנוע הישראלי והבין־לאומי".
קולנוע בין־לאומי// קצת אחרי הקמת הקרן הגיע הזמן לייסוד פסטיבל שבו יוצגו הסרטים. "גם כאן, יוסי דגן נענה לצורך וגייס תקציבים להרמת פסטיבל קולנוע שומרון. זה עושה הרבה רעש טוב, לצד קריאות נוספות לחרם. הפריע להם שנתנו פרסים לדמויות מוכרות בתעשייה". השבוע ננעל הפסטיבל החמישי, שזכה אף הוא להצלחה רבה. "קיבלנו מאות הגשות גם לקטגוריה הבין־לאומית. היעד שלנו הוא להיות פסטיבל קאן שכולם נושאים אליו עיניים".
הנחת// ארבעה ילדים: שחר בת 18, יוני בן 16, מיכל בת 12 ועוז־בנימין בן 10.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי ארכאולוגית או סופרת".
במגרש הביתי
מה הלו"ז// "קמה בשבע בבוקר, מתחילה לעבור על הודעות ווטסאפ ולענות לכתבים. משם עוברת למשרד וממשיכה לעבוד על תחום הקולנוע, תוך כדי עבודה על הדוברות, עד שהעבודה נגמרת, לפעמים ב־12 בלילה".
פלייליסט// שירים של פעם, כמו "שירים עד כאן", "מלכות החרמון" ו"לי ולך", ו"האהבה הגדולה: מחזות זמר קלאסיים".
השבת שלי// "אי של שפיות. פתאום אני יכולה להקשיב לעצמי ולחזור להיות אסתר של פעם. הרבה זמן משפחתי וקריאת ספרים".
דמויות מופת// "אמא שלי. לא הכרתי כל ימי חיי אשת חסד כמו אמא שלי. הבית שלנו היה תמיד פתוח לכולם, ידענו שרוב הסיכויים שלא נאכל לבד. כל קרוב משפחה מדרגה שישית היה מגיע מקצה העולם לגור אצלנו במשך חודש כל קיץ, ואמא שלי הייתה נותנת לי את התחושה שמדובר באדם הכי חשוב בעולם. היום היא מבשלת לכל החיילים, מגיעה לכל לוויה, גם של אנשים שהיא לא מכירה, מאמצת משפחות והסבתא הכי משקיענית בעולם. הלוואי עליי".
מפחיד אותי// "חדירת מחבלים".
משאלה// "שיחזרו החטופים, שתהיה אחדות בעם, שיבינו אותנו ויקשיבו לנו".
כשאהיה גדולה// "אהיה חברת כנסת או שאמשיך בתחום הקולנוע והתרבות".
לתגובות: yosefpr@gmail.com