חיוניות השליטה בשטח – בימים ההם בזמן הזה

אנו בעיצומם של ימי תמורות היסטוריות בעלי משמעות ביטחונית, לאומית ואמונית. צופים ב"תשועת ד' הבאה כהרף עין".

הפגיעות הקשות בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן, השפיעו על קריסה מהירה של המשטר בסוריה, כמגדל קלפים, וגרמו לפגיעה קשה ב'ציר' השיעי, שהוקם כדי להשמיד את מדינת ישראל. כמענה לאירועים קיבלה ישראל החלטה מיידית לבצע השתלטות קרקעית על שטחי החייץ בגבול סוריה, ועל החרמון הסורי. ההשתלטות נועדה לחצוץ ולהגן על גבול רמת הגולן.

היא נבעה מתובנה שהתחדדה מאד מאז פרצה המלחמה שכדי להגן צריך לשלוט מבחינה קרקעית בשטח, ולייצר מרחב הגנה והתרעה שאינו על קו הישובים. הפעם, בשונה ממקרים אחרים בעשורים האחרונים, לא הוצעו תחליפי קסם טכנולוגיים במקום השליטה הקרקעית בשטח.

זהו אינו חידוש. לא היינו צריכים לשלם מחיר כדי ללמוד אותו כלקח, זהו כלל יסוד בתורת הלחימה, שלא אמור להשתנות, אין תחליף לפעולה הקרקעית בהגנה ובהתקפה. כמו בהגנה אין הכרעה צבאית בהתקפה ללא תמרון קרקעי והשתלטות צבאית על השטח. בכל דרך אחרת ניתן לגרום לחורבן ולפגיעה בנפש בקרב האוייב אבל לא להכרעתו. כך היה במלחמות לאורך כל ההיסטוריה. ברוב המלחמות תפיסת השטח היתה תמונת הניצחון!

דוגמה מפורסמת הייתה בשנת הבליץ הגרמני על לונדון במלחמת העולם השנייה, הפצצות מאסיביות על לונדון במשך כ-8 חודשים, שהחריבו אותה (למעלה מ-43,000 אזרחים נהרגו בהפצצות ו-139,000 נפצעו. למעלה ממיליון בתים נהרסו) אבל לא הביאו להכרעתה. אעפי"כ התפתחה, בעשורים האחרונים, תפיסה שניתן להביא מלחמות לסיומם המוצלח ע"י התקפות קטלניות באש מנגד – מהאוויר, מהים ומהיבשה, ללא תמרון קרקעי, ובכך לחסוך בנפגעים. כמובן שאין לכך כל סיכוי.

הלחימה בעזה נמשכת. יש בה הישגים חסרי תקדים. אולם כדי להכריע אותה ולהשיג את היעדים שהוגדרו לה בתחילתה אין מנוס מתפיסת השטח ויצירת שליטה מלאה - צבאית והומניטרית. כדי להביס את החמאס, צריך לגרום לו אובדן של שטח. זאת תהיה תמונת הניצחון!

התפיסה הפונדמנטליסטית המוסלמית שלו לא רואה את עצמה נושאת באחריות לסבל של תושבי עזה. גם פגיעה בנפש והרס לא תחשב לו כתבוסה. רק אובדן שטח. עד היום האסלם מציין את יום הנַכְּבָּה (النكبة, האסון), כיום אבל לאומי על אובדן אחיזתו בשטח הארץ במלחמת העצמאות, ואת יום הנַּכְּסַה (يَوْم النَّكْسَة; "יום התבוסה"), על האובדן של אחיזתו בשטחי יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים. ללא אובדן שטח הוא יעמוד בתום הקרבות בשטח, על עיי החורבות, ויסמן וי לאות ניצחון. ההרס והמחיר בנפש רק מאדיר את ניצחונו, כי למרות המחיר הכבד הוא לא הפסיד את השטח.

מההיסטוריה למדנו על השלכות אסטרטגיות נוספות שיש לשליטה בשטח, כגון: השליטה באוכלוסיה, בחלוקת המשאבים, בסדר הציבורי, ומניעת התארגנות עויינת עצימה ע"י אוייבים פוטנציאליים.

בפרשתנו אנו מתחילים לקרוא את פרשיות יוסף וירידתו למצרים. אח"כ נקרא על מינויו למשנה לפרעה, ואת האחריות שקיבל על הפרויקט הלאומי המצרי לשנות הרעב שצפה פרעה בחלומו. יוסף גיבש מתכונת שליטה ריכוזית שתיתן מענה לאתגר לאומי קטסטרופלי יוצא דופן. הוא מנע כאוס והשתלטות גורמים כוחניים ואינטרסנטיים על המשאבים הלאומיים ב-7 שנות השובע, והצליח "לחנך" את האוכלוסיה לשנות את הרגלי הצריכה שלהם, בשנות השובע והרעב. בכך הציל את מצרים מעצמה.

בשלבים המתקדמים של שנות הרעב הוא נאלץ לרכוש מהאוכלוסיה את כל שטחי החקלאות שלה, ולהשתלט על הקרקעות, על חלוקת הזרעים וצבירת התבואה. "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב, וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ וגו'. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם" (בראשית מז כ-כד). רק בדרך זו היתה בידו שליטה מלאה, על השטח והמזון, ובאמצעותה הבטיח חלוקה שיוויונית לכלל האוכלוסיה, ושמירה על הסדר הציבורי.

חג חנוכה בפתח, ובו אנו חוגגים את הניצחון של החשמונאים על היוונים, את המעטים על הרבים, את האור על החושך, את הקדושה על הטומאה. אולם יש לקח נוסף לדורות: למרות הכאת הצבא היווני והכרעתו בס"ד בארבע קרבות הירואיים, הניצחון לא הושלם עד אשר כבשו את הערים שהיו בידי היוונים ומעל לכל כשכבשו את ירושלים בכ"ה בכסלו וטיהרו את המקדש. זאת היתה תמונת הניצחון לדורות.