
בשורה התחתונה העסקה המתרקמת עם חמאס, לשחרור חלק קטן מהחטופים תמורת מאה רוצחים שנידונו למאסרי עולם, אינה מתגבשת מתוך שיקול דעת ביטחוני־לאומי כללי.
העסקה שבה ישוחררו כמאה רוצחים עם מאסרי עולם היא תוצאה של הלחץ המתמיד עתיר הכספים והתקציבים ל"עסקה עכשיו" ו"בכל מחיר". מרצון או לא מרצון יש פה שיתוף פעולה בין חמאס לבין אותם גורמים פוליטיים וארגוני שמאל בישראל שחברו לחלק ממשפחות החטופים ולוחצים על עסקה כעת.
follow the money. לכו אחרי הכסף. זוהי קופרודוקציה (הפקה משותפת) של כספים זרים, לא רק מאירופה אלא גם ממדינות עוינות ישראל. איש מוסד לשעבר רמז על קטאר שהיא מעורבת בתוך ציר הכספים הבלתי נגמר. צינור הכספים שהזרים מיליארדים במשך שנים כדי לתמוך בחמאס, מגויס הפעם לשחרור אלפי מחבלים מבתי הכלא הישראליים. ובסיבוב הנוכחי, על ידי שחרור כמאה רוצחים השפוטים למאסרי עולם.
כששואלים את משרדי הפרסום מי המממן של מודעות הענק בעיתונות הישראלית ועל גבי שלטי ענק ברחבי ישראל, שעולים מיליונים למשך שבוע, הם ממלאים את פיהם מים. הסרטונים שמופקים על ידי חמאס שבהם חטופים מדברים, והסרטונים שמופקים בישראל ובהם בני משפחותיהם, הם בדיעבד קופרודוקציה שייעודה להכניע את ממשלת ישראל להסכים ל'עסקה בכל מחיר'.
אבל מנהיגות צריכה לעשות חשבון כולל: א. כמה ימותו בעקבות העסקה. ב. כמה ייחטפו בשל העסקה. ג. מה זה יגרום למצב הביטחוני־אסטרטגי של ישראל.
הנה חשבון הדמים של עסקאות קודמות, למקרה ששכחנו:
א. עסקת ג'יבריל שבה שוחררו רוצחים ופעילי טרור הביאה לאינתיפאדה הראשונה, שבה נרצחו ונפצעו חיילים וישראלים רבים. יש אומרים שגם הקמת הרשות הפלשתינית והבאת אש"ף לפה מתוניס הן תוצאת העסקה.
ב. עסקת שליט הייתה ניצחונם של כלי התקשורת, שלא הפסיקו לפמפם את הצורך לשחרר את "הילד של כולנו". שחרור של יותר מאלף אסירים, חלקם רוצחים עם דם על הידיים, ובראשם סינוואר. החיילים ההרוגים והפצועים והאזרחים שנרצחו בעיצומו של חג הם מחיר העסקה הקודמת. גם העסקה המדוברת לא תבוא לאחר שיקול דעת ביטחוני ומוסרי. היא תבוא כתוצאה מהלחץ המתמיד בשנה האחרונה כפי שהיה לפני עסקת שליט ועסקת ג'יבריל.
הציבור הלאומי והציוני צריך לומר לא לעסקה כעת. לתמוך בנפגעי טרור (אלמגור), משפחות חללי המלחמה (פורום הגבורה) ומשפחות חטופים (פורום התקווה) שמתנגדים לעסקה.
הלוגיקה שמאחורי הפנייה שלנו כעת, בנוסף לעצם הפנייה שנובעת בשל החשבון הלאומי של כלל ישראל, היא שההתנגדות לעסקה והמחאה שלנו מורידות את המחיר שנשלם. זאת בניגוד לצד השני, שמעלה את המחירים.
את הדברים האלה שמענו גם מחברי 'ועדת שמגר', זו שקבעה קריטריונים לעסקאות ("אחד תמורת אחד") . הוזמנו אליהם להשמיע את דברינו לאחר מאבק ממושך של נפגעי טרור מול אוהל שליט ומול הקמפיין של השמאל. בוועדה אמרו לנו שאין ספק שהפעילות שלנו, של המשפחות ושל ארגון נפגעי הטרור, הורידה את מחיר המחבלים המשוחררים ואיכותם, מפני שהמדינה השתמשה במחאת נפגעי הטרור כשטענה במשא ומתן שגם לה יש מגבלות עקב תביעת משפחות הנפגעים שלא לשחרר את רוצחי יקיריהן. ויש גבול למה שהמדינה יכולה לשחרר בשל הלחצים מהצד היהודי. בסוף הישיבה האלוף במיל' עוזי ירון, חבר הוועדה, ניגש אלינו ומסר צ'ק מכובד כהוקרה על הפעילות שלנו. הוא אמר ש"זה שברגותי ומחבלים כדמותו עדיין בכלא... זה בזכותכם". אמרתי לו שזו זכות גדולה בשבילי, כי אני נפצעתי כדי לתפוס ארבעה מחבלים (שנהרגו בהיתקלות), ולכן דבריו גם כאלוף וגם כאיש מוסרי מעודדים אותנו להמשיך בפעילותנו.
אני מציין זאת כי ברקע פועל 'מטה החטופים', ולדעתנו במאבקו הוא מעלה את המחיר. לכן, גם אם יש בכם כאלה שחושבים שצריך עסקה, וגם אם אתם חושבים שצריך לשחרר מחבלים לצורך כך, ככל שיהיו צעקות והתנגדויות לעסקה נצליח להוריד את כמות המחבלים המיועדים לשחרור ולהשפיע שישוחררו כאלה שחומרת מעשיהם פחותה.
שחרור מאה רוצחים אינו עסקה אלא כניעה. הוא מתכון לאסון ביטחוני ולחטיפות הבאות, כולל אזרחים ברחבי יהודה ושומרון ואזורי ספר, וכן למלחמה הבאה. העסקה היא כניעה מוחלטת שתרומם את חמאס מהאשפתות שהוא מוטל בהן.
ומה בכל זאת החלופות לשחרור החטופים?
להתבונן במבט כולל על מטרות המלחמה, באותן עיניים שבהן שלחנו את בני עמנו להילחם תוך סיכונים, מי במוות ומי בפציעות. אנחנו במלחמת קיום של מדינת ישראל מול אויב אכזר ומול חלק ממדינות העולם שתומכות באויבינו. עלינו לשדר חוזק ועוצמה ולא לכרסם בגבורה שמתגלית בתוך העם.
הכותב הוא סגן אלוף במיל' ויושב ראש פורום נפגעי הטרור בארגון אלמגור