יהושע שני אביו של סרן אורי שני ז”ל
יהושע שני אביו של סרן אורי שני ז”לצילום: ערוץ 7

קראתי את טורו הכואב של חגי לובר, שכותרתו: איננו מסוגלים. חגי כותב בכאב שאין ללכת לעסקה שתפקיר את הביטחון, אך מוסיף בפשטות: "איננו מסוגלים" – משפט שמבטא חולשה מוחלטת.

השנה האחרונה הייתה שיא של מאה שנות טרור מצד צאצאיו של ישמעאל – טרור שאינו יודע גבולות רחמים. שמענו את צחוקם של הרוצחים, שנהנו מייסורי השאול של קרבנותיהם בצורה חייתית וברברית. אנחנו רואים זאת גם היום, בסוריה השסועה, בשפיכות הדמים, בשחיטות ובהרס שהם מבצעים בחדווה שטנית.

הם קוראים בשם האל הדמיוני שלהם, שמצווה חלילה להרוס, לשחוט ולהכחיד את האנושות בשמו הטמא. ואנו? זוכרים יום-יום את סבלם של אחינו ואחיותינו שבשבי החמאס. מתפללים לשובם ופועלים ללא לאות למען החזרתם.

אך לצד המשימה הקדושה להשבת החטופים, עומדת משימה נוספת – חיונית יותר מכל: הכרעת האויב המרושע עד תום. השמדתו המוחלטת! כדי שעם ישראל לא יחזור עוד לעולם למצב שבו אויבינו יוכלו לשפוך את דמנו בזדון.

כעת עלינו לומר את הדברים בצורה נוקבת וברורה יותר: אין לאף מנהיג זכות מוסרית להביא עסקת כניעה מבישה!

האחריות הלאומית לשלום האומה חייבת לגבור על הרגש האנושי הטבעי, שמוביל לעסקה בכל מחיר – גם אם המחיר נראה כבד. שרה אמנו, שעמדה בניסיון אדיר, הבינה עומק אמת עמוק יותר. כשראתה את ישמעאל "מצחק" – לא מדובר בצחוק פשוט או חוש הומור בינוני. "מצחק" פירושו עבודה זרה, שפיכות דמים, השחתה מוחלטת. שרה הבינה שהמושחת הזה אינו ניתן לתיקון, ואם יישאר – כל חזון אברהם עלול להימחק.

כיום, כל אחד מאיתנו הוא שרה וגם אברהם גם יחד. עלינו לקבל החלטות קשות, שבהן השכל גובר על הלב, גם במחיר כבד פי כמה. בנינו יצאו למלחמה זו מתוך מטרה ברורה: להשיב את החטופים הביתה ולהשמיד את האויב. הרגש מתקומם: "האם הדם של חברי פחות סמוק משלי?", אך ההכרה היהודית עונה בעוז: אנחנו עם שמוסר את הנפש זה למען זה. זוהי ערבות הדדית במלוא משמעותה.

נאמר רבות כי "במותם ציוו לנו את החיים" - אך כולנו יודעים את האמת: הציווי הוא קודם כל להיות ראויים לגבורתם. זה אומר להסיר לנצח את האיום על עם ישראל. זה אומר להביא ניצחון מוחלט ובלי פשרות!

אנו, כחברה וכעם, נקלענו לאירוע בעל ממדים תנ"כיים – אירוע שישנה סדרי עולם. כמו שרה ואברהם, אנו נדרשים להקשיב לקול האלוקים שמדבר אלינו דרך מאורעות הזמן.

לסיכום: עמידתנו על הדרישה למיטוט החמאס עשויה להיראות כבלתי מתחשבת. אך אין בליבי ספק – זו הדרך היחידה למנוע שפיכות דמים נוראה בעתיד. האחריות הלאומית חייבת לגבור על הרגש הפועם בלב כולנו. לאורך ההיסטוריה הוכחנו שעם ישראל יודע לעמוד באתגרים שנראים בלתי אפשריים. זה היה ותמיד יהיה סוד קיומנו.

נצח ישראל לא ישקר.