למה אני שובת רעב למען החטופים?

מחר בערב (יום א') אדבר בעצרת הציונות הדתית (ב7:30 בערב במתחם התחנה בירושלים) למען הצלתם הדחופה של החטופים.

אדבר בשם קבוצת שובתי הרעב, הזועקת מול הכנסת כבר 90 ימים. אני לא שובת רעב למען "עסקה". לא מדובר ב"עסקים" ואפילו לא "מחירים".

אלא בפיקוח נפש ממש! בראש ובראשונה – פיקוח נפש של החטופים והחטופות היקרים לנו. אבל לא פחות מכך, זה פיקוח נפש לאומי. אז , אסור בשום אופן לעשות שימוש מניפולטיבי בתורת ישראל . סוגיית פדיון שבויים, איננה פשטנית.

בצד עליונות המצווה נדונים שיקולים מורכבים כמו שאלת סכנת המחיר המופרז מחד וחובתה של מדינה (לעומת קהילה) כלפי אזרחיה (כפי שנדונו אצל גדולי ישראל שבדור הגאולה).

אנשי הלכה רציניים יאלצו להתמודד עם שאלות של סכנת הברי והשמא הסכנה העתידית לכלל והמיידית לפרט ושַׁקְלָא וְטַרְיָא מעמיקה כדרכה של מסורת התורה שבעל פה שבידינו. במיוחד חייבים להתקומם נגד הניסיון הבזוי לצייר את מתנגדי ההסכם, כמי שליבם ח"ו , גס או ערל כלפי חיי השבויים.

אני משוכנע שגם לבם נשבר , וגם הם מלאים דאגה עמוקה לחיי אדם ולביטחון ישראל. ואכן , אינני איש ביטחון, ואני גם לא מתיימר להבין את כל השיקולים או החששות הבטחוניים שעלולים להתעורר כתוצאה מההסכם המתגבש. אבל יש דבר אחד שאני יודע בוודאות: יש סכנה ממשית – גדולה הרבה יותר! אם חלילה לא נצליח להציל את החטופים, השבר ההולך ומעמיק בתוכנו ,יקרע אותנו - קרע שעלול להיות בלתי הפיך.

אפילו אם יש סכנות אחרות, אפילו אם זה לא פשוט – סכנת הקרע שבתוכנו היא הסכנה הקיומית הגדולה מכל. דווקא כתלמידו של הרב קוק, ששם במרכז את "כלל ישראל" (ולא רק את הפרט) עלינו יורשי תורתו, להיאבק להצלתו של עם ישראל לכן אנו פונים אליכם, נציגינו הפוליטיים: גם אם אינכם תומכים בהסכם המתגבש, אל תתנו יד לקרע, ואל תאיימו בהפלת הממשלה. הצילו! את החטופים ואת כולנו יחד אתם!